ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- יראת ה'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
ראש השנה. יום הדין, ספרי חיים וספרי מתים פתוחים, קול השופר נשמע, חודר לבבות. 'היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו'? האווירה הרצינית, המתוחה, מובילה אל האדם תחושה של יראה גדולה. מי שהכין עצמו ליום הדין יודע, שכל מה שעבר עליו בשנה שעברה, נחתם בראשיתה. כך הוא גם השנה.
יראה זו, יש והיא מדכדכת את האדם. התרככות הלב מפחידה את עובד האלוקים בן ימינו. יש, וזה מפני שהוא אדם משכיל ורחב אופקים, ויש שכך הוא חש משום שהוא 'אדם חזק', איש עסקים מסועפים, 'בוס גדול'. לעתים מדובר על מי שנחל בישיבה תובנה ש'עבודת ה' מיראה אינה שייכת לדור שלנו', ולעיתים אלו איש או אישה טובים וישרי לב שלבם הטוב מלא אהבה לכל חי ו'מה יש לנו לפחד מה' ישאלו?
והנה, לא זו בלבד שדכדוך הנפש כרוך בעבודת התשובה, שכתוב: 'תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם', אלא אף להלכה, יראת ה' היא מן המצוות החשובות ביותר, עד כדי היותה אחת משש 'המצוות התמידיות', שזמן קיומן הינו תמידי וקבוע, כמבואר בתחילת ספר 'משנה ברורה' (בביאור הלכה) ואם כך, מי יוכל להסיט את מידת היראה מסדר היום של איש ישראל? וגם אם ציבורים מסויימים הכתירו עליהם את היראה ודחקו את מדת האהבה אל ה' - שגם היא מצווה תמידית - וגם אם נכון שבני הדור האחרון קרובים יותר לעבודה מאהבה - עדין, מי יוכל לבטל את מרחבי החשיבות של העבודה מיראה?
חשיבות היראה
והנה נראה, שדווקא האדם המודרני, הבטוח בעצמו, בעצמתו ובהישגיו, איבד את אחד המוקדים היסודיים ביותר לקיומו ולקיום האנושי בכלל - המוקד של מיקומו במרחבי הזמן, המקום ובוראם - בוראנו.
שהרי אין כמו מידת היראה בכדי למקם נכון את האדם בהירארכיה נכונה. אם טועה האדם לחשוב מחשבת 'אני ואפסי עוד', ולו יהא זה מפני הצלחותיו, כשרונותיו, יכולותיו או עצמתו האישית / כלכלית / חברתית - טעות מרה וקשה בידו, שהרי איבד הוא את האלוקים מן העולם בכלל ומעולמו בפרט, וכאילו שם עצמו כ'מסתדר בלעדיו', חלילה. וכן מאידך, אם יחוש אדם שהיראה מבטלת את אישיותו, שהיא מגמדת את נוכחותו ויכולותיו, שהיא נוטלת ממנו את כל אשר לו ומותירה עולם בו יש רק אלוקים - גם זו דרך בעייתית.
היראה האמיתית ממקמת את האדם נכון ומדוייק בהירארכיה של המציאות: בורא, ותחתיו נברא. אבל, אומרת היראה חד משמעית - הא-ל ברוך הוא בראש, ואתה האדם זכית להיות גם כן שלב בסולם, אבל, תחת הבורא. וכיון שכך, אתה מחוייב לקיים רצונו, וכיון שכך הוא, בסטייה מרצונו יתברך יש לאל ידו לענוש במשפט ולגזור את הדין. לכן ירא בן אדם מלסור מדבר ה'.
אכן, פיסגת מידת היראה היא יראת הרוממות, הידיעה המשפיעה על אישיותנו בדבר גדלותו של הבורא. אלא, שהאדם אינו מנוע ואינו פטור מלבטל כליל את משמעותה של יראת העונש, היראה הבסיסית, 'הנמוכה' יותר. נכון, שיש טעם לפגם במי שכל יראתם את בוראם היא ממי שכביכול בידו מקלות של אש ותנורי גיהינום, אך במינונה הנכון, כתבלין לשיעור הקומה האמוני של האדם - גם יראת העונש בונה רבדים חשובים בנפש.
יראת העונש?
מהו מקומה של יראה זו? במבנה הכולל של האדם, האינטליגנציה דומיננטית ביותר. דבר זה נכון גם למשכילים בתורה, לתלמידי החכמים. בכוחו של השכל המיישב קשיים, המפרק שאלות והמעמיק בתובנות גם לצנן את הקושיות שיש לאדם על עצמו, על התנהגותו, ובייחוד על מידת ריחוקו מה' יתברך. השכל יכול לעיתים לתרץ כל תחושה של חטא, לצנן מצפון דולק על כל דבר פשע, ובכלל, להעניק לאדם 'מטריה רוחנית' שמותירה אותו על מיקומו המרוחק מבוראו. זה מכוחותיו של השכל.
וכאן באה היראה. היראה, ולעיתים 'עושה זאת טוב יותר' יראת העונש דווקא, מסוגלת היא שתבקע את כל החציצות השכליות, יכולה היא שתמיס קירות קרח אינטלקטואליות ותוביל את האדם אל תשובתו. זאת מפני שלעולם, גם ברום המעלה האנושית, 'כל אשר לאיש יתן בעד נפשו', וה' חקק בנו את מידת הפחד, בכדי שתוכל לבקוע דרכה מבעד לקליפות העבות החוצצות בין התורה למעשה, בין האדם לבוראו. יכולתה של היראה מוכחת במקום בו האהבה 'מחליקה' את הנפילות, במקום בו השכל מתרץ את המשוגות.
ולעומת היראה, מידת האהבה, יכולה היא שתתן לאדם תחושת 'שוה בין שוים' כביכול. לעיתים האדם אוהב ה' בלא יראתו מאבד את הפרופורציות, את ההירארכיה הנכונה, את 'הדיסטאנס' הרצוי מה', ואזי קרוב הוא לחטא. נכון הוא שגדולי ישראל משובחים על אהבת בוראם, כפי שכולנו מצווים על 'ואהבת את ה' אלוקיך', אך בל נשכח כי אברהם, האדם הגדול בענקים, ממרומי מדרגתו על הר המוריה עם הבן הנעקד והמזבח, משתבח בו בוראו באומרו 'עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה'. מתוך כך נתעלה והגיע גם למידת 'אברהם אוהבי'.
לכן כותב מרן הראי"ה קוק זצ"ל כי "יראת העונש ודאי קודמת היא בזמן ליראת הרוממות ולאהבה" (אורות הקודש חלק ד' ע' תכ"א) אלא שהוא מטעים, כי אין מטרתה של יראה כזו להתמקם קבע בשיעור הקומה הרוחני של האדם, אלא להוות הקדמה ומצע למדרגות העילאיות יותר.
לכך בא המבנה המיוחד של רצף הימים הטובים הבאים עלינו לטובה, שתחילתם ביראה, בתשובה וחרדה, וסיומם בהמשכת שמחה עליונה בחג הסוכות, שמחה הכוללת שאיבת יראת הרוממות, שמחה ושפע רוח הקודש - ממעייני הישועה הזרוחה עלינו לטובה.
וכשמצטרפות יחד שתי מידות אלו, האהבה והיראה, קרובים אנו עוד יותר למטרה העליונה של 'ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה - בדחילו ורחימו' - קודם ביראה ומאז באהבה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
