ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני תחיה בת טובה
בטעם דין זה, שאין גוזרים גזירה לגזירה, כתב רש''י (ביצה ב' ע''ב) שבתורה נאמר 'ועשו משמרת למשמרתי' כלומר לשמירת התורה צריך שימור נוסף שהוא גזירות חז''ל, אך שימור אחד נאמר ולא שני שימורים. בתשובת רב שר שלום גאון (שו''ת חמדה גנוזה סימן ע''ז) מובא טעם נוסף, שאם נגזור גזירות רבות תתמלא ההלכה בגזירות רבות ואין בכוחו של הציבור לעמוד בכך.
אמנם מצינו כמה סייגים לכלל זה.
ראשית, הגמרא עצמה (ביצה ג' ע''א) אומרת שכאשר שתי הגזירות נגזרו בגזירה אחת אין מניעה לגזור גזירה לגזירה. לכן ביצה שנולדה ביום טוב אסורה, לפי אחת הדעות, גזירה משום משקין שזבו, אף שמשקין שזבו אסורין גזירה שמא יסחוט.
התוספות (ברכות נ''ג ע''א ד''ה גזירה) כתבו על פי הגמרא שכאשר הגזירה המקורית לא תתקיים ללא גזירה נוספת גוזרים גזירה לגזירה – ''דאי לא הא לא קיימא הא''.
המאירי (ביצה ל''ז ע''א) כתב שכל דבר שיש לו סמך מן המקרא, כגון איסור 'ממצוא חפציך' בשבת, ניתן לגזור בו גם גזירה לגזירה. הפרי מגדים (פתיחה כוללת) כתב, שגם כל שיש לו אסמכתא מן המקרא לא נאמר עליו כלל זה.
צמצום נוסף וחשוב כתב התוספות רי''ד (שבת ל''א ע''א) שכל דין זה נאמר רק כשהאיסור הראשון הוא מחמת דבר אחר. כגון טלטול בכרמלית שאיסורו הוא משום טלטול ברשות הרבים לא נגזור שמא יבואו לטלטל בכרמלית. אבל, אומר התוס' רי''ד, אם האיסור הראשון נאסר מחמת עצמו ניתן לגזור גם גזירה לגזירה. דוגמה לכך – איסור הטמנה. הגמרא בשבת אומרת שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל שמא יטמין ברמץ. ולכאורה הרי כל איסור הטמנה ברמץ הוא משום שמא יבוא לחתות בגחלים ואם כן לאסור הטמנה בכל דבר המוסיף הבל זו גזירה לגזירה? אלא אומר התוספות רי''ד שכיון שאיסור 'שמא יחתה' הוא בגוף הרמץ ולא שמא יחתה במשהו אחר, לכן נתין לגזור גזירה לגזירה, גזירת הטמנה בדבר המוסיף הבל אטו הטמנה ברמץ.
עוד כתב החכם צבי (סימן ע''ה) שבכל דבר המצוי ורגיל גזרו חכמים גם גזירה לגזירה. וכעין זה כתב הגר''א (ביאור הגר''א או''ח סימן רנ''ב) שבכל דבר הקרוב לידי פשיעה גזרו בו.
נראה לחלק את הצמצומים שמצאנו בגמרא ובפוסקים לכלל זה לשתי סוגים עיקריים:
א. בגדר הגזירה. כלומר זו לא עוד גזירה נוספת אלא חלק מהראשונה. מכך נובעים דברי הגמרא שכאשר שתי הגזירות נגזרו בגזירה אחת אין מניעה. מכך גם נובעים דברי התוספות שאם הגזירה הראשונה לא תתקיים גוזרים כי כיוון שהגזירה השנייה נצרכת לגזירה הראשונה נמצא שהכול גזירה אחת. מכך גם נובעים דברי התוס' רי''ד שאם האיסור המקורי אינו מחמת דבר אחר נמצא שאין זו הרחבה כפולה כי גוזרים מחמת האיסור הראשון עצמו.
ב. בחשיבות הגזירה השנייה. מכאן נובעים דברי המאירי והפמ''ג שכאשר האיסור הראשון חמור יותר ניתן לגזור גזירה לגזירה. מכאן גם נובעים דברי החכם צבי והגר''א שאם יש חשש גדול למכשול גוזרים גזירה לגזירה.
ייתכן להוסיף ולומר ששתי חלוקות אלו נובעות מטעם כלל זה.
לפי הטעם של רש''י שיש לנו לימוד שעושים רק משמרת אחת לתורה ולא שתי משמרות, מובן מאד שכאשר לא מדובר בעוד גזירה נוספת אלא בעצם אותה גזירה אין מניעה לעשות משמרת נוספת, כי היא באמת אותה משמרת הראשונה אותה נצטווינו לעשות.
אך לפי הטעם של רב שר שלום גאון שחז''ל לא רצו להחמיר על הציבור יותר מדי, מובן מדוע באיסור חמור או כשיש חשש גבוה לתקלה הוצרכו חכמים להחמיר יותר על הציבור. כדי למנוע פגיעה באיסור חמור או כדי למנוע תקלה מצויה.
סיכום: הגמרא ביבמות אומרת שלא גוזרים לגזירה, אך מצינו כמה וכמה סייגים לכלל זה. הצענו לחלק סייגים אלו לשתי קטגוריות עיקריות הנובעות מטעמו של כלל זה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
