ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
לכן התורה כה מסתייגת ממעשים פרטיים בעת הלחימה, להוציא את המצבים בהם בא ציווי המתייחס לרכוש האויב, שזה עצמו מפקיע את העניין מיצריות פרטית.
כך אנו מכירים את עונשו הפומבי, המשפיל, של עכן, ששלח ידו בחרם וחילל את 'אירוע הפתיחה' של הורשת יושבי הארץ מפנינו ביריחו וכך בימי מרדכי ואסתר מציינת המגילה שבביזה לא שלחו את ידם".
הביזה והשלל תופסים מקום נרחב במלחמת מדין. הנקמה, הכפולה-שהיא-אחת, נקמת ה' ונקמת ישראל מאת מדין, התירה את לקיחת השלל. שלל זה הובא משדה הקרב והוצג לפני הכל: "וַיָּבִאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה...". שָלל זה גם הביא עמו שְלל הלכות בענייני הכשרת כלים, ואף הנביע מלבות הלוחמים הפרשת אחוזים למען הכלל.
אחד מענפי פרשת השלל ממלחמת מדין הוא נדיבות לבו של סגל הפיקוד הבכיר. מפקדים אלו שראו את ההשגחה האלוקית המיוחדת שליוותה אותם במהלך ימי הלחימה לא יכלו להשאר אדישים לכך. הם ידעו שאם "לא נפקד ממנו איש" במלחמה, אז גם אם איננו חייבים או מצוּוים - צדקה אנו מפרישים. הם מחליטים להקריב משללם אצעדות, צמידים, טבעות ועוד תכשיטים. והנה, לאחר תיאור מעשה נאצל זה נאמרת בתורה אמירה שנראית סתמית משהו: "אנשי הצבא בזזו איש לו".
מה פירוש בזזו איש לו? זה טוב, זה רע? מה רוצה התורה לומר? בפשטות, התורה מציינת את הפער בין הפיקוד הבכיר לחייל הפשוט, שרמתו המוסרית נמוכה כדרגתו, וכך אכן פירשו כמה מפרשים.
וכאן בא אחד מהמיוחדים שבגדולי החסידות ומפתיע אותנו בפירוש מחודש - ונועז ביותר. רבי שמחה בונם מפשיסחא זצוק"ל, אבי השושלות המפוארות של קוצק, גור, איז'ביצא-רדזין ועוד רבות, רואה בסמיכות של תרומת המפקדים לביזת החיילים אור מיוחד. לדידו, התורה מציינת בצל"ש מוסרי גם את החיילים הפשוטים. וכיצד, והרי הם בזזו לעצמם ולא תרמו כלום? אומר הרבי ר' בונם, שזה עצמו הוא סיפור שבחם. יש להתרגל לחשיבה הדקה והמעמיקה של בית פשיסחא כדי לעכל את הדברים. ר' בונם מסביר ('קול שמחה' על התורה) שכיון שהבכירים עשו מעשה שאינו חיוב אלא חסידות, הקשבה לקול הפנימי, אין בכך כמובן בכדי לחייב את החייל הפשוט, איש מאנשי הצבא. אז מה מיוחד בביזה הפרטית של החיילים? אומר ר' בונם, זה עצמו שהם לא עשו כמו אחרים!! זה שבחם, שהגם שמעשה הנדבה הוא הירואי, בייחוד שודאי נעשה בפומבי, הם לא ביקשו לחקות אותו. הם נותרו נאמנים לעצמם. הם יכלו אומנם לזכות בתהילת הנדבנים, אך הם ידעו שמחירו הרוחני של זיוף בעבודת ה' הוא רב - יותר מערך הנדבה החיצונית. לכן הם - בזזו איש לו. והתורה מספרת שבח זה בדיוק, שאם הקצינים חשו מחוייבות עצמית, החיילים לא מיהרו 'לקפוץ' במעלות הקדושה באופן שאינו תואם את עצמיותם "וזה שבח גדול ליודעי דעת, שלא היו רוצים לעשות מצוות אנשים מלומדה בלא טעם - אף שהענין בעצם טוב" כותב הרבי מפשיסחא.
כך מלמדנו הרבי שאין המעלות בעבודת ה' ניתנות להעתקה חיצונית התנהגותית על ידי כל הדרגות השונות בעם. במשקפים של מידת האמת, זו מעלה. ממילא, ודאי שאין מקום לתחושת עליונות של אלו על אלו. האדם ההולך בדרך המתאימה לעצמיותו הוא הנבחר, לא זה המחקה את מעלת חברו, הגם שהוא דומה לו בהתנהגותו. רק אם כן הקדים למדרגתו מאמץ של התעלות הוא משתייך פנימית לדרכו זו.
ומעניין, שבאמת נוקבת זו קדם לרבי מפשיסחא רבינו הגדול הגר"א, שבפירושו למשלי הסביר, שמי שהולך שלא ביושר שלו אלא מליז את דרכיו, אינו אלא בוזה ה', חלילה. (משלי י"ד)
בענין זה הוסיף והרחיב הרב קוק זצ"ל ואמר (אורות הקודש חלק ג'), שכל סיבוכיו של האדם עשויים לבוא עקב בקשת 'אני' שאינו שלי. עקב הזרמת 'חומרים זרים' למערכות הרוחניות שלנו, הן משתבשות ממש כשם שחומרים רעילים ישבשו את המערך החומרי של הגוף. הנאמנות לאמת הפנימית היא יסוד אושרו של האדם, ולימוד תורה מנביט מתוכנו את אמת החיים הייחודית שלנו - "וחיי עולם נטע בתוכנו".
ומסיים הרבי ר' בונים את פירושו, "וזהו מדת אמת, מדת יעקב, וזהו דרך התורה הקדושה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
