ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שמחת תורה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
"משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" (שיר השירים א'). נראה שפסוק זה רומז לחודש תשרי ולחגים המיוחדים שבו. "משכני - אחריך נרוצה" - מכוון לר"ה ויוה"כ שבהם הקב"ה חותך חיים לכל חי, ואנו מבקשים בו "זכרנו לחיים ... למענך אלוקים חיים" כדי שאחריך נרוצה. אח"כ "הביאני המלך חדריו" - מכוון לחג הסוכות שבו אנו חוסים בצילא דמהמנותא, ולבסוף "נגילה ונשמחה בך" - בשמיני עצרת שאין בו יותר מצוות מעשיות אלא השמחה.
"ר' אבין פתח: זה היום עשנה ה' נגילה ונשמחה בו. א"ר אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה? בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך - בהקב"ה , בך - בישועתך, בך - בתורתך, בך- ביראתך"(שיה"ש א' ל"ב).
לכאורה אינו מובן מה ההבדל בין השמחה ביום לבין השמחה בקב"ה , וכי שמחה של מצווה אינה שמחה בהקב"ה? אכן לפי דברנו שהפסוק הזה "נגילה ונשמחה בך" מכוון לשמיני עצרת. הרי הוא מתקשר למאמר חז"ל אחר על עצרת ובא להוסיף בו עומק, וז"ל: "בני , בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם" (רש"י אמור כ"ג ל"ו ), או כלשון הגמ' (סוכה נ"ה:) שבסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות, ובשמיני עצרת פר אחד כנגד אומה יחידה - ישראל. "משל למלך שר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך".
והנמשל הוא לחג בסוכות שיש בו ריבוי מצוות "שובע שמחות" של לולב ומיניו סוכה וקרבנות החג, שלמים וחגיגה. ומתוך העיסוק בריבוי המצוות אפשר שתשומת הלב אינה מתרכזת בקב"ה בעצמו,ולכן הוא מבקש מאתנו "עכבו עמדי" וכדי שיהיה באמת עמי איני רוצה אלא ב"סעודה קטנה" שלא יהיה בה שום הסח הדעת מאתנו, ולכן שמיני עצרת אין בו שום מצווה מעשית מלבד השמחה. אבל גם השמחה אפשר להפוך אותה לחפץ של מצווה אם אומרים שהשמחה היא ביום, שגם הזמן הוא דבר נברא ועניין להעסיק את הדעת בו, אע"פ שאינו מוחשי למראה עיניים. ובא הפסוק "נגילה ונשמחה בך" ללמדנו שהשמחה היא רק בך - בקב"ה בעצמו. ולכן התייחדה השמחה בשמיני עצרת ב"תורה אור" שהיא חכמתו של הקב"ה, בלא להיכנס לפרטי המצוות שהן בבחינת"נר מצווה" .
והנה מצאנו שבשמחת התורה משתתפים כל ישראל מגדוליהם ועד קטניהם, ואפילו עמי הארץ שמחים עמה, שלא כמו בשמחת בית השואבה שבה מרקדים החסידים ואנשי המעשה ועכל העם מתבוננים בהם. ולכאורה היה צריך להיות להיפך ישמחו רק ת"ח העוסקים בה? ונראה שהסיבה לכך מפני ששמחת התורה היא בנותן התורה "נגילה ונשמחה בך" - בתורתך, וביחס לקב"ה כולם שווים ש"ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולו אחד". ולא כן סוכות שהוא מיוחד לשמחת המצוות שבהם יכול לשמוח רק מי שמקיים אותם כל אחד לפום שיעורא דיליה.
אפשר לומר על היום הזה את מאמר חז"ל"לואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבהם מחזירן למוטב" . "אותי" - היינו קיום מצוות שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע וש"ד, ובלבד שיעסקו בתורה. ובודאי אין הכוונה ללמוד שהוא כקיום מצוות, אלא ב"מאור שבתורה" ובשמחה בנותנה שעי"ז יחזור ביתר שאת לקיום המצוות, וכן בשמיני עצרת אנו עוצרים מקיום רוב המצוות כדי לשמוח בקב"ה בעצמו, כדי שבסופו של דבר נחזור למוטב גם בקיום המצוות.
וכעין זה מצאתי בשפת - אמת שאומר ששמחת תורה בא בתחילת השנה משום שהתורה צריכה ברכה לפניה. והנה אמרו חז"ל שהבית השני חרב "על שלא ברכו בתורה תחילה". ומפרש המהר"ל: שלמדו תורה אבל שכחו מנותן התורה, שזה עיקר הדגש בברכת המצוות, ואם כן גם שמחת התורה באה להזכיר את "נותן התורה" לפני לימודה.
פקידה - בשמיני עצרת
על הפסוק :"נגילה ונשמחה בך" מובא במדרש רבה (שר השירים רבה) המעשה הבא:
"מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אל רשב"י כדי להתגרש זה מזו. אמר להם כשם שנזדווגתם זה לזה בסעודה כך אין אתם נפרדים אלא על ידי סעודה. וכן עשו סעודה גדולה ושכרתו. אמר לה בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו ולכי לבית אביך. לאחר שישן רמזה לעבדיה שיקחו אותו לבית אבא. כשנתעורר אמר לה מה לי בבית אביך? אמרה לו: לא כך אמרת לי שאני יכולה לקחת כל חפץ טוב שיש בביתך ואין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך... הלכו להם אצל רשב"י ועמד והתפלל עליהם ונפקדו.
ולכאורה מדוע לא התפלל עליהם רשב"י מיד שיזכו להפקד בבנים? משום שאם הם מוכנים לנהוג ע"פ השכל המורה להתגרש, וכן מסכימה גם ההלכה שיש לנהוג בדרך הטבע, הרי זה מה שמוטל עליהם לעשות. אבל כיוון שהם הגיעו למסקנה שאין זה פתרון בשבילהם כיון כיון שהרגש אינו מרשה להם להפרד, אז צריכה הישועה לבוא מכיוון אחד למעלה מדרך הטבע, מכח התפילות.
והנמשל צריך להיות גם כן כך שאפילו אם לא זכינו שמעשינו יתנו פרות טובים, ואנו כעקרה שלא ילדה, ועל- פי השכל ירצה הקב"ה לגרש אותנו, באה האהבה הגדולה לקב"ה בשעת שמחת הפרידה למדרגה כזאת שאין לנו חפץ אלא בו, וממילא אינו יכול לגרשנו. מכח זה אפשר לזכות לפקידה להיות עץ פרי עושה פרי בתורה ובמעשים טובים.
יוצא שגם אם התשובה שעשינו בר"ה ויוה"כ ואחריו בחג הסוכות לא הייתה בשלמות עד כדי כך שנזכה להפקד לטובה, הרי השמחה שאנו שמחים בשמיני עצרת בתורה ומתוך הרגשה עמוקה שקשה עלינו פרידתו לתקן את כל החסרונות, ולכן שייכים לשמחה זו לא רק צדיקים שבדור תלמידי חכמים שבו, אלא כל כלל ישראל.
ואפשר שזו כוונת ברכת המלך בשמיני של חג "ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וגו'" (מלכים א' ח'). מהו "וטובי לב"? "שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר" (מו"ק ט)שהחוא יום פקידה בגשמיות וברוחניות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
