ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁנֵים עָשָׂרקריאת התורה וההפטרה | |
התַּקנה | |
א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה בָּרַבִּים בַּשַּׁבָּת וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בַּשַּׁחֲרִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁהוּ שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא שְׁמִיעַת תּוֹרָה. וְעֶזְרָא הַסּוֹפֵר תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין כֵּן בַּמִּנְחָה בְּכָל שַׁבָּת, מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְגַם הוּא תִּקֵּן שֶׁיִּהְיוּ הַקּוֹרְאִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם, וְלֹא יִקְרְאוּ פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִין. | א קוֹרִין כֵּן - באופן שתיקן משה רבנו, ברבים. יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת - בטלנים ממלאכה, היושבים בקרנות הרחוב לשיחה בטלה (ראה ר' תנחום). ותקנה זו נועדה למשוך אותם לבית הכנסת לשמוע תורה. |
ב וְאֵלּוּ הֵן הַיָּמִים שֶׁקּוֹרִין בָּהֶם בַּתּוֹרָה בַּצִּבּוּר: בַּשַּׁבָּתוֹת וּבַמּוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבַתַּעֲנִיּוֹת וּבַחֲנֻכָּה וּפוּרִים וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ. וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים* וּבְתִשְׁעָה בְּאָב. | ב מַפְטִירִין - ראה ביאור לעיל ח,ד. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים* - כן הדין, כאמור להלן יג,יא. בכ"י א' אין מילים אלו, כנראה משום שיום הכיפורים נכלל בהגדרה "ימים טובים" (כס"מ). |
ג אֵין קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה בַּצִּבּוּר בְּפָחוּת מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּנֵי חֹרִין, וְאֵין קוֹרְאִין פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִין, וּ'וַיְדַבֵּר' עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. וְלֹא יִהְיוּ הַקּוֹרְאִין פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה אֲנָשִׁים, וְאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִין, וְאֵין מַנִּיחִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִין, וְלֹא יִקְרָא הַקּוֹרֵא פָּחוּת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִין. | ג מֵעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּנֵי חֹרִין - שהיא הגדרת ציבור, כלעיל ח,ד ה. עוֹלֶה - נחשב בתוכם. מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה - אם התחיל בקריאתו פרשה חדשה (סתומה או פתוחה. ראה ספר תורה ח,א ב), יקרא ממנה לפחות שלושה פסוקים. וְאֵין מַנִּיחִין - כשמפסיקים לקרוא, אסור שיישארו פחות משלושה פסוקים עד סוף הפרשה. |
אופן הקריאה | |
ה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַקּוֹרְאִין פּוֹתֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה וּמַבִּיט בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא קוֹרֵא בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר "בָּרְכוּ אֶת יי הַמְּבֹרָךְ", וְכָל הָעָם עוֹנִין "בָּרוּךְ יי הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד", וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, נוֹתֵן הַתּוֹרָה", וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת, וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר, וּמְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת, חַיֵּי עוֹלָם נְטָעָהּ בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, נוֹתֵן הַתּוֹרָה". | ה מִן הַקּוֹרְאִין - והעולה צריך לדעת לקרוא בעצמו (ראה להלן יז). וּמַבִּיט - ואין חוששין שיאמרו שהברכות כתובות בספר התורה (בבלי מגילה לב,א). וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר - סוגרו. שאין כבוד ספר התורה שיהא מגולה בשעה שהפסיקו לקרוא בו, עד שיעלה הקורא הבא. חַיֵּי עוֹלָם נְטָעָהּ בְּתוֹכֵנוּ - התורה נטועה בעם ישראל כך שבאמצעותה יוכלו לירש בה את הישארותה הנצחית של הנפש ("חיי עולם"). |
ו אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. קָרָא וְטָעָה, אֲפִלּוּ בְּדִקְדּוּק אוֹת אַחַת - מַחֲזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֶנָּה בְּדִקְדּוּק. וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בַּתּוֹרָה, אֶלָּא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק - יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו, וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, וּמְבָרֵךְ בַּסּוֹף. | ו עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן - יסיימו לענות. בְּדִקְדּוּק - בקריאה נכונה ומדויקת (ראה קריית שמע ב,ט). וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם - כדי שתישמע הקריאה בבירור. נִשְׁתַּתֵּק - לא יכול לקרוא מסיבה כלשהי. וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן - ששניהם נחשבים כעולה אחד (ראה שו"ת רצה). |
ז אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר לִקְרוֹת. וַאֲפִלּוּ חַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹ רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ קוֹרֵא מֵעַצְמוֹ, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הַצִּבּוּר אוֹ גָּדוֹל שֶׁבָּהֶן לִקְרוֹת. וְצָרִיךְ אַחֵר לַעֲמֹד עִמּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא קוֹרֵא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַחַזָּן עוֹמֵד עִם הַקּוֹרְאִין. | ז חַזַּן הַכְּנֶסֶת - מלשון 'חוזה', מראה, מי שמראה לקורא היכן להתחיל ולסיים ולהדריכו בניגון הטעמים (ק'), כעין תפקידו של מלמד התינוקות (ר' תנחום). רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת - המנהיג את הציבור בענייני התפילות: מי מפטיר, מי פורס על שמע, מי עובר לפני התיבה וכדומה (רש"י, המאירי יומא סח,ב). עִמּוֹ - לידו. |
ט כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, אֶלָּא הַכֹּל שׁוֹתְקִין וְשׁוֹמְעִין וּמְשִׂימִין לִבָּן לְמַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה" (נחמיה ח,ג). וְאָסוּר לָצֵאת מִן הַצִּבּוּר בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא, וּמֻתָּר לָצֵאת בֵּין אִישׁ לְאִישׁ. וּמִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ - מֻתָּר לוֹ לַעֲסֹק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה. | ט לְסַפֵּר - לדבר. וְתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ - שאינו עושה מלאכה כלל (לעיל ו,ח). |
תרגום אונקלוס | |
י מִימוֹת עֶזְרָא נָהֲגוּ שֶׁיְּהֵא שָׁם תֻּרְגְּמָן מְתַרְגֵּם לָעָם מַה שֶּׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ עִנְיַן הַדְּבָרִים. וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא פָּסוּק אֶחָד בִּלְבַד, וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁיְּתַרְגֵּם אוֹתוֹ הַתֻּרְגְּמָן, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שֵׁנִי. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת לַתֻּרְגְּמָן יָתֵר מִפָּסוּק אֶחָד. | י שֶׁיְּהֵא שָׁם - שיימצא. מילת 'שם' היא מילת קישור על פי הערבית, ואין משמעותה ציון מקום. כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ - שהרי בימי עזרא לא ידעו היטב את לשון הקודש (ראה לעיל א,ד). עִנְיַן הַדְּבָרִים - פירושם. |
יב וְלֹא כָּל הַמִּקְרָאוֹת מִתַּרְגְּמִין בַּצִּבּוּר. מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן (בראשית לה,כב) וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו,כד-כו) וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל מִן "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן" (שמות לב,כא) עַד "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שם לב,כה) וְעוֹד פָּסוּק אַחֵר, "וַיִּגֹּף יי אֶת הָעָם..." (שם לב,לה) - נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. וּבְמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן - הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד" (שמואל-ב יג,א) לֹא נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. | יב בַּצִּבּוּר - אבל בקריאת חובתו הפרטית של שניים מקרא ואחד תרגום (להלן יג,כה) מתרגם הכל. מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן - "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִיא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל", משום כבוד יעקב אבינו. ומתרגמים רק את המשך הפסוק: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר". ויש שמוסיפים גם את הפסוק בברכת יעקב: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (בראשית מט,ד. ראה סידור רס"ג). וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים - לפי שנאמר בה: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ", שיחשבו ההמון שהוא סותר את מה שנאמר במקום אחר: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים" (פה"מ מגילה ד,ח). ולדעת הגאונים ורבנו, אין לה תרגום כלל (י'). וכן עולה מכתבי יד עתיקים של תרגום אונקלוס. וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל - משום כבוד אהרן, שסייע בעשיית העגל. וּבְמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן - בן דוד, שאנס את תמר בת דוד, אף שהייתה מותרת לו (מלכים ומלחמות ח,ח). ואין מתרגמים אותו משום כבוד דוד המלך (בבלי מגילה כה,ב). |
ההפטרה | |
יג הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה פְּסוּקִין חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא שֶׁלְּפָנָיו. וְלֹא יַפְטִיר בַּנָּבִיא עַד שֶׁיִּגָּלֵל סֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא יִפְחֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פָּסוּק, וְאִם שָׁלַם הָעִנְיָן בְּפָחוּת מֵאֵלּוּ - אֵינוֹ צָרִיךְ. וְאִם קָרָא עֲשָׂרָה פְּסוּקִין וְתִרְגְּמָן הַמְּתַרְגֵּם - דַּיּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁלַם הָעִנְיָן. וּבַנָּבִיא - אֶחָד קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּמְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיָן אַחֵר, וְאֵינוֹ מְדַלֵּג מִנָּבִיא לְנָבִיא אֶלָּא בַּנְּבִיאִים שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר בִּלְבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִלָּתוֹ. וְכָל הַמְּדַלֵּג, לֹא יִשְׁהֶה בַּדִּלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְּתַרְגֵּם תִּרְגּוּמוֹ. | יג צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה - המפטיר אינו ממניין הקוראים באותו יום, וקריאתו בתורה היא משום כבוד התורה, שתיראה עיקר, וקריאת הנביא טפלה לה (רש"י מגילה כג,א). שֶׁלְּפָנָיו - העולה שעלה לפניו. עֶשְׂרִים וְאֶחָד פָּסוּק - כנגד שבעה קוראים, שלושה שלושה פסוקים כל אחד. דַּיּוֹ - יצא ידי חובתו. וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין - כיוון ששמיעת דברי הנביא חביבה על ההמון, לבם פנוי להקשיב לשניהם ולהבינם בבירור (בבלי מגילה כא,ב). |
טו הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא מְבָרֵךְ לְפָנָיו בְּרָכָה אַחַת: "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טוֹבִים...". וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו אַרְבַּע בְּרָכוֹת: בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה - חוֹתֵם בָּהּ "הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו"; שְׁנִיָּה - חוֹתֵם בָּהּ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם"; שְׁלִישִׁית - חוֹתֵם בָּהּ "מָגֵן דָּוִד"; רְבִיעִית - חוֹתֵם בָּהּ בְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה. וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא מַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּבְרָכָה זוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בַּתְּפִלָּה*. | טו מְבָרֵךְ וכו' - נוסח הברכות במלואן מובא בסדר התפילות נו. כְּמוֹ שֶׁחוֹתֵם בַּתְּפִלָּה - בברכה האמצעית (ראה שם. וראה לעיל ב,ה יא). מַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ - בגוף הברכה. כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּזְכִּיר בַּתְּפִלָּה* - כן הנוסח ברוב כ"י תימן ובכ"י א'; ואילו בכ"י ק': "וְחוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים", ושני הנוסחים מתכוונים לאותה משמעות (לעיל ב,יא). |
הקוראים | |
טז כַּמָּה הֵן הַקּוֹרְאִין? בַּשַּׁבָּת בַּשַּׁחֲרִית קוֹרְאִין שִׁבְעָה, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים - שִׁשָּׁה, וּבְיָמִים טוֹבִים - חֲמִשָּׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִמִּנְיָן זֶה, אֲבָל מוֹסִיפִין. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד קוֹרְאִין אַרְבָּעָה. בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בַּמִּנְחָה, וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים בַּשַּׁחֲרִית, וּבִימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת בַּשַּׁחֲרִית וּבַמִּנְחָה - קוֹרְאִין שְׁלשָׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מִמִּנְיָן זֶה וְאֵין מוֹסִיפִין עָלָיו. | טז כַּמָּה הֵן הַקּוֹרְאִין - מספר הקוראים נקבע לפי ערך היום (בבלי מגילה כב,ב). וְאֵין מוֹסִיפִין עָלָיו - יש מפרשים שכיוון שיש בזה ביטול מלאכה לעם, שלא יתעכבו בבית הכנסת (המאירי מגילה כא,ב). |
יז אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בַּצִּבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין עוֹלֶה מִמִּנְיַן הַקּוֹרְאִין. וְכֵן הַמַּפְטִיר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן, שֶׁהֲרֵי קָרָא בַּתּוֹרָה. וְאִם הִפְסִיק שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּקַדִּישׁ בֵּין הַמַּשְׁלִים וּבֵין הַמַּפְטִיר - אֵינוֹ עוֹלֶה. צִבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֶלָּא אֶחָד - עוֹלֶה וְקוֹרֵא, וְיוֹרֵד וְיוֹשֵׁב, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, עַד שֶׁיִּגְמֹר מִנְיַן הַקּוֹרְאִין שֶׁלְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. | יז כְּבוֹד הַצִּבּוּר - הציבור היוצר את החיוב בקריאת התורה הם עשרה גברים (לעיל ג), ואישה אינה חייבת בקריאת התורה ואף לא בלימודה, ולכן אין זה כבוד שתקרא אישה בעבורם (ק'). מַשְׁלִים - הקורא את הקריאה המסיימת את הפרשה. |
יח בְּכָל קְרִיאָה מֵאֵלּוּ - כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי, וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם, שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ קוֹדֵם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גָּדוֹל מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה - קוֹדֵם לִקְרוֹת. וְהָאַחֲרוֹן, שֶׁגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה - נוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד הַכֹּל. לְפִיכָךְ עוֹלֶה מַשְׁלִים אֲפִלּוּ גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר. | יח וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם - מנהג שפשט משום דרכי שלום ומניעת מחלוקת, אף על פי שההלכה היא שיש להקדים את הכהן לכל דבר שבקדושה (סה"מ עשה לב) רק כשאין גדול ממנו בחכמה. "אימתי? בזמן שכולם שווין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכמים וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכמים קודם לכל דבר" (ראה פה"מ גטין ה,ח. וראה שו"ת קלה, שהמנהג ממעט בכבוד התורה). בְּחָכְמָה - היא חכמת התורה. |
יט אֵין שָׁם כֹּהֵן - עוֹלֶה יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי כְּלָל. אֵין שָׁם לֵוִי - כֹּהֵן שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן חוֹזֵר הוּא עַצְמוֹ וְקוֹרֵא פַּעַם שְׁנִיָּה בִּמְקוֹם לֵוִי; אֲבָל לֹא יִקְרָא אַחֲרָיו כֹּהֵן אַחֵר, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: הָרִאשׁוֹן פָּסוּל, וּלְפִיכָךְ עָלָה כֹּהֵן אַחֵר. וְכֵן לֹא יִקְרָא לֵוִי אַחַר לֵוִי, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן פָּסוּל. | יט וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי כְּלָל - בכלל שלושת העולים הראשונים השייכים לסדר זה. הָרִאשׁוֹן פָּסוּל - הוא 'חלל', כלומר צאצא לכהן שנשא אישה האסורה עליו, שקדושת הכהונה לא חלה עליו. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
11 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"א
12 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ב
13 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ג
טען עוד
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט"ו
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ד
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
