(ח: 1- עד י. 7+)

"פתח פתוח מצאתי"

דעת ר"א – נאמן לאוסרה עליו (מדין "שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא"), אך יש לה כתובה

1. A.קושיא מסברא - הרי זה ספק ספיקא?


2. באשת כהן (שאז אסורה גם באונס).


3. בהתחתנה קטנה מ3 (שאז לא יתכן שנבעלה לפני כן, כי הבתולים היו חוזרים).


4. B.מה החידוש?

תשובה – אכן אסור רק כשזה ספק אחד –

הרי כבר למדנו שאם אמר לאישה שקידשה, הוא אסור בקרובותיה.

תשובה – כאן אסור אפילו שאולי אינו יודע אם באמת היה פתוח.

1. C.קשה - והרי ר"א אמר במקום אחר שנאסרת עליו רק בקינוי וסתירה?

תשובה – שם התייחס לעד אחד, שלזה צריך קינוי וסתירה,
אך בשני עדים, או כשברור לו שזינתה (-זה כמו שני עדים), נאסרת.

                        [התייחסות לדברי ר"א –
                        ר"א אמר שזה "כמעשה שהיה" (דוד ובת שבע).

1. והרי שם לא היה קינוי וסתירה ולא נאסרה?
   תשובה - הכוונה ששם לא נאסרה, כיון שלא היה קינוי.


2. ולמה באמת לא נאסרה שם על אוריה ודוד? (הרי היו עדים רבים).
   1. כי היה אונס (ואז מותרת לבעל ולבועל).
   2. היתה גרושה למפרע (כי כל היוצא למלחמות דוד נותן גט על תנאי).[2]
   (וזה שכשאוריה חזר הביתה דוד אמר לו להיות איתה, זה כי אוריה לא ידע, וכל עוד אינו יודע – אינה אסורה)].


3. D.ראיית אביי ממשנתנו שאוסר אותה עליו -
   מכך שנישאת ביום רביעי, כדי שילך לבי"ד ביום חמישי, כדי שלא יחיו בחטא,
   מכאן שאם אכן ילך – יוכל לאוסרה עליו.

(ט: 5+)

תשובה – אולי יוכל לאוסרה רק בטענת דמים, אך לא בטענת פתח פתוח (כי אולי אינו יודע).

(הדחייה היא רק לטענת פתח פתוח, אך עצם זה שיכול לאוסרה על עצמו בטענת דמים כן מתקבל).

(ט: באמצע)

ר"י-שמואל – נאמן גם להפסידה כתובתה

סברא – חזקה – "אין אדם טורח בסעודה ומפסידה"

1. ראיה ממשנה יב. – ביהודה אינו נאמן שאינה בתולה, משמע שבגליל נאמן.

והרי לגבי איסור, ודאי שאוסרה על עצמו גם ביהודה (שוויה אנשפיה), אלא כנראה שהנושא זה לגבי הכתובה.

דחייה – שם נאמן בטענת דמים (רש"י – כשיש שושבינים), ולא בטענת פתח פתוח.

1. ר"נ-שמואל – הסיבה שנאמן זה כי כל דין כתובה זה דרבנן, והם האמינוהו בפתח פתוח.

[1] לא ברור לי למה ספק ספיקא אמור להקל כאן. הרי ספק ספיקא מקל כשהנושא הוא ספק, אך כאן איננו מתכוונים לאוסרה מספק, אלא רק לאסור אותו מדין שוויה אנשפיה, ואולי שוויה הנפשיה אומרים גם בספק ספיקא!

[2] קשה, לפי ההנבה הזו, יוצא שהעובדה שלא נאסרה אינו כי לא היה קינוי, כפי שר"א אמר לעיל, אלא פשוט כי היתה גרושה. וצריך לומר שר"א התייחס לשלב שבו אוריה הגיע הביתה, שאז לא נאסרה כי לא היה קינוי וסתירה ואוריה לא ידע, אך לאחר שאוריה מת שאז כבר כן היה ידוע, לא נאסרה כי היה אונס או כי היתה גרושה למפרע.