(ל: באמצע עד לא: 5-)

קים ליה בדרבה מיניה – ההצמדה בין החיוב הממוני לחיוב המיתה

מקור – רב חסדא-ר' נחוניא בה"ק – אם מגביה חלב לגוזלו ואוכלו, אין פטור של קים ליה, כי קודם גנב (הגבהה) ורק אח"כ התחייב מיתה (אכילה).

א. "קם ליה בדרבה מיניה" בזר שאכל תרומה?

ההו"א – מדובר בחיוב גזל ומיתה, וקשה – הרי קודם גזל (הגבהה) ואז התחייב מיתה (אכילה)?

תשובה – לא מדובר בחיוב גזל, אלא:

1. תשלום על מה שנהנה, שקורה יחד עם חיוב המיתה.

[מדובר שחבר אחר דחף את התרומה לפיו, למקום שממנו מצד אחד זה מאוס להוציא (לכן אינו גזלן) אך מצד שני יכל להוציא ולכן אם בלע חייב מיתה].

1. רב אשי – אכל תרומה שלו + קרע בגדי חברו.


2. תשובה א - בחץ אי אפשר להנחה בלא עקירה

(לא. 1+)

ב. למה בזורק חץ ד' אמות בשבת וקרע בגדים – יש פטור של קים ליה, ואילו בחלב אין?

תשובה – בזריקת חץ נחשב פעולה אחת ארוכה, בחלב נחשב פעולות נפרדות, כי:

בחלב לעומת זאת יכול להתכופף ולאכול בלא ההגבהה.

1. תשובה ב - בחץ אחרי שזרק לא יכול להתחרט.


2. הגביה שלא על מנת להוציא, ואז התחרט והחליט להוציא.

נפק"מ – כשלא זורק אלא שהולך עם סכין בידיו קורע תוך כדי:

            לפי א – גם כאן יש קים ליה.

            לפי ב – כאן אין קים ליה, כי יכול להתחרט.

(לא. שליש תחתון)

ג. לפי א – קשה מברייתא על הגונב ארנק בשבת

ברישא – הגביהו ויצא: אין פטור של קים ליה, כי קודם קנה ואח"כ התחייב מיתה

בסיפא – גרר ויצא יש פטור של קים ליה, כי קונה ומתחייב בו זמנית.

לפי א, למה ברישא אין פטור, הרי זו פעולה אחת ארוכה, שהרי א"א להנחה בלא עקירה?

תשובה – שם יש פיצול בין הקנייה לבין חיוב המיתה, כי:

דחייה – במקרה כזה גם לא חייב על שבת.

1. נעמד לנוח לפני היציאה, וזה נחשב כהנחה ועקירה.

דחייה – אם כן, למה הסיפא לא דיברה על נעמד לכתף שיש קים ליה?

1. לא נעמד, אך סוברים כבן עזאי שהליכה נחשבת כעמידה.

וממילא לא קשה למה בסיפא הובא חידוש לגבי גורר, ולא לגבי נעמד לכתף.

(לא: רבע עליון)

ד. לגבי הסיפא של הברייתא – גונב ארנק על ידי גרירה, שיש קים ליה בדרבה מיניה

1. מה החידוש? שזה נחשב דרך הוצאה.


2. לאן משך, הרי לא קונים במשיכה לרה"ר?


3. משך לצידי רה"ר, וכר"א שלגבי שבת זה רה"ר ולגבי קניין זה ככרה"י (כמו סמטה).


4. גרר לתוך ידו שהייתה מונחת ברה"ר על הקרקע, וקנה בהגבהה (אף שלא הגביה).


5. משך לרה"ר, וזה כרבינא שמשיכה ברה"ר קונה.


6. המחלוקת האם משיכה קונה ברה"ר על דיוק במשנה בב"ק, לגבי גנב בהמה ומתה לפני שיצא:

רישא – משכה ויצא – פטור, דיוק: אם משך מחוץ לצר קנה (גם ברה"ר).

סיפא - הגביהו או שיצא ברשות הבעלים (במשיכה) חייב. דיוק: ההוצאה היא כמו הגבהה שדווקא ברשות הגנב ולא ברה"ר.