ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- רשב"י
כתובת זו רומזת לדברי הגמרא (שבת קלח:), המספרת שכשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, אמרו – "עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר... ומצפון עד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו... עתידה אישה שתיטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין".
ועל דברי רבותינו אלה, מגיב שם רבי שמעון בן יוחאי ואומר "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: כי לא תשכח מפי זרעו... אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו', שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". ועל כך כתבו גדולי הדורות, שרשב"י הוא זה שאומר שהתורה לא תשכח, כי בזכותו התורה לא תשכח. מפעל חייו בו גילה וכתב את תורת הנסתר ישמר לעד את התורה בלב האומה.
עיון בגמרא נוספת ישפוך אולי אור על המאורע המכונן שקרה בתחילת צמיחתו של רבי שמעון, מאורע שגרם לו לבחור בדרכו המיוחדת, הדרך שתשמר את התורה גם בדורות הקץ.
הגמרא (ברכות כז-כח) מספרת מעשה בתלמיד אחד, שבא לפני רבי יהושע, ושאלו – תפילת ערבית רשות או חובה? אמר לו – רשות! אחר כך הלך התלמיד לרבן גמליאל, נשיא הסנהדרין, ושאלו את אותה שאלה, אמר לו – חובה! סיפר התלמיד לרבן גמליאל, שרבי יהושע חולק עליו וסובר רשות. (דרך אגב, מי ששואל את אותה שאלה הלכתית לשני חכמים שונים, זה נושא הלכתי מורכב, ובוודאי חייב ליידע את השני שכבר שאל את הראשון, כפי שנהג כאן התלמיד – עיין מסכת ע"ז ז. תוד"ה 'הנשאל').
לאחר מכן, התכנסו כל החכמים בבית המדרש, והתעוררה שאלה הלכתית זו בבית המדרש, ורבן גמליאל העמיד את רבי יהושע בזמן דרשתו. התמרמרו שאר הנוכחים על הדרך הקשה בה נהג רבן גמליאל ברבי יהושע, הפסיקו את הדרשה באמצע, הדיחו את רבן גמליאל מנשיאותו ומינו במקומו את רבי אלעזר בן עזריה.
רבן גמליאל חש בטעותו, והולך לפייס את רבי יהושע. בביקורו זה הוא מגלה שרבי יהושע מתפרנס מעבודתו כפחמי. ועל כך אומר רבי יהושע לרבן גמליאל – "אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים".
ביקש רבן גמליאל מחילה מרבי יהושע, ומחל לו רבי יהושע. ובעקבות הפיוס, שבו ומינו את רבן גמליאל כנשיא המרכזי, אך השאירו חלק מהתפקיד בידי רבי אלעזר בן עזריה.
ומסיימת הגמרא – "ואותו תלמיד, רבי שמעון בר יוחאי היה". סיום זה תמוה הוא. מדוע לא פתחה הסוגיא מראש וציינה שמדובר במעשה ברבי שמעון בר יוחאי?
נראה, שיש כאן אמירה מאד משמעותית על צמיחת דרכו המיוחדת של רשב"י. באותו שלב הוא היה עדיין תלמיד, אך מתוך אותו מעשה למד צמח ועוצב, עד שבסוף הסיפור הוא הופך לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
המעשה פותח בשאלה – תפילת ערבית, רשות או חובה. תפילת ערבית מתפללים בלילה, ואף עם ישראל עומד באותו הפרק בראשיתו של לילה ארוך, ליל הגלות המרה. תפילה היא הדרך בה אנו מתחברים לה'. נשאלת השאלה – כיצד נתחבר לה' בגלות?
רבי יהושע אומר בדרך של רשות. עלינו לחפש את המקום הנפשי שבו הכיסופים לה' ינבעו ממעמקי ליבנו פנימה, מתוך בחירה חופשית ולא מתוך הכרח. לעומתו רבן גמליאל מבכר את דרך החובה. בימי הגלות נשמר את הקשר לה' דווקא מתוך הצו החיצוני, ההכרח. ואכן, במהלך הגלות עם ישראל בחר פעמים רבות בדרך – ההכרח, החובה ההלכתית. בתפילה, אנו מתפללים לא רק כשליבנו מתעורר לתפילה, אלא בעיתים ובנוסח הקבוע לתפילה.
הדור שאירע בו מעשה זה, היה הדור הראשון לאחר חורבן המקדש. סכנת התפוררות גדולה איימה על העם, ורבן גמליאל כנשיא העם עשה הכול כדי לאחד את העם. רבן גמליאל חשש שמחלוקות כאלה יפוררו את העם, ולכן נהג בתקיפות כנגד רבי יהושע. (ואכן, יש מקומות אחרים שרבן גמליאל נהג כך כנגד רבי יהושע, כדוגמת מחלוקתם על קידוש החודש שנגעה בקביעת היום בו יחול יום הכיפורים, וחז"ל תמכו בדרכו של רבן גמליאל, ש'חתך' את העניין בתקיפות, מפני שהיה חשש לאחדות העם).
אולם, אחדות לא יכולה להיות מושת רק בדרך חיצונית של הכרח. המנהיג צריך להיות קשוב לכל הגוונים של העם, ולהצריך לאחד את כולם מתוך חשק הלב הפנימי. רבן גמליאל שלא ידע בצערם של תלמידי החכמים כולם, לא הצליח להכיל ולאחד את כולם. דרכו זו הובילה להדחתו, ולהתפוררות עד כדי כך שנוצרו שני נשיאים.
בהמשך, רבן גמליאל שכל כוונתו הייתה בענווה לשם שמיים, מבקש מחילה, ושוב נוצרת אחדות מסוימת. אך אחדות זו לא מספיקה.
התלמיד הגדול, שעמד במוקד האירוע, חש במעמקי לבבו, שבדרך זו עתידה תורה שתשתכח מישראל. הוא מחפש את הדרך שתשמר ותאחד את העם גם בדורות הקץ, ותוציא את העם מהתפוררות הגלות. הדרך היא – גילוי תורת הסוד.
כולנו יודעים, שהוויכוחים קיימים רק כשהעניינים יורדים לעולם המעשי יותר, כי אז יורדים לפרטים, לעומת זאת השורש הרוחני הוא מאוחד. אמר רשב"י – בזכות שנהיה מחוברים לתורת הסוד הפנימית, נתאחד כולנו, התורה תשתמר, ונצא מהגלות המרה. במהרה בימינו אמן!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
