ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- ברית מילה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
וצריך להבין מדוע כתבה תורה משתה זה רק ברמז, שהוא משתה לכבוד קיום המצווה שנצטווה ועשה, ואילו משתה ביום היגמלו אינו על מצווה אלא הודאה לקדוש ברוך הוא שנתן לו את יצחק והוא הולך וגדל כראוי. (שכידוע היניקה לתינוק חשובה מאד לגידולו הטוב, ושרה שכבר צמקו דדיה חזרה לנערותה והניקה את בנה עשרים וארבעה חודשים כנצרך).
אפשר להבין זאת על פי דברי רבינו בחיי בהמשך דבריו וזה לשונו, מצות המילה כעין קרבן הוא, שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד השם יתברך לקיים מצותו. וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר. ולכך עיקר המילה ביום השמיני בדמיון קרבן שלא יוכשר עד יום שמיני, (ויקרא כב). וכשם שכתוב בקרבן (שם), ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפרת כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג כשר הוא. ועל כן הזכיר דוד עליו השלום (תהילים נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. למדך כי ראוי שיתאספו הקרובים והאוהבים לשמוח ולעשות סעודה על המצווה הזאת. ע"כ.
ובמדרש תנחומא (וירא ו):
"אמר ר' יצחק נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה, מה עבודה האמורה בקרבנות דמים אף עבודה האמורה במילה דמים. כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקרבנות. לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות שנאמר (ויקרא ט, ד), וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים וגו' כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם".
עוד גרסינן בתנחומא (אתה תצוה א):
"ילמדנו רבינו קטן לכמה נמול. כך שנו רבותינו קטן נמול לשמונה. מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו. אמר ר' שמעון בר יוחאי בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו. וכל כך למה, אמר רב נחמן בר שמואל, כדי לעשות רצון בוראו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה. אמר ר' חנינא, ולא עוד, אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר (תהלים עא, יד), וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ. ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו משמח אותו היום".
וכבר שאלו המפרשים מדוע המדרש שואל, קטן לכמה נמול ומשיב שנו רבותינו קטן נמול לשמנה, מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו. והרי מצות המילה ביום השמיני נאמרה לאברהם אבינו לדורותיו ונשנתה בפרשת תזריע, וזו הסיבה שנמול יצחק אבינו ביום השמיני. ביאר ענף יוסף (בפירוש אחד) שאמנם ציותה תורה למול ביום השמיני אך מנין שאין אפשרות להקדים ולקיום המצווה מיום ראשון כפי שזריזים מקדימים למצות. אכן אין זריז כאברהם אבינו לקיים מצות בוראו ואף הוא לא מל אלא ביום השמיני, שמע מינה שאין להקדים לפני יום שמיני.
ברם צריך להבין מדוע באמת לא ציותה תורה למול ביום ראשון, והמתינה עם מצות ברית עם בורא עולם שמנה ימים. אולם לפי שנתבאר בתנחומא וברבינו בחיי שהמילה היא כקרבן וכשם שקרבן מוכשר לכך רק לאחר שעברו עליו שמנה ימים כך המילה. וכל כך למה, אמר ר' שמעון בן יוחאי, בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו וכו'. דהיינו מצות מילה צריכה להיות כאשר אדם מחבב את בנו ובכל זאת הוא שופך דמו ממילתו. כאשר הבן נולד עדיין לא נוצר קשר אהבה גדול בין האב ובנו, כאשר עברו שמנה ימים מתהדק הקשר והבן חביב לו יותר ממנו עצמו כי כך אמר רשב"י אין חביב לאדם יותר מבנו, משמע אפילו מעצמו. וכן מצינו אצל דוד המלך שאמר על אבשלום בנו שמרד בו ורצה להרוג את אביו ולתפוס המלוכה, מי יתן מותי אני תחתך (שמואל ב, יט פסוק א) כאשר הוא מל את בנו ביום השמיני למרות שזב ממנו דם והוא שמח על כך שמקיים מצות בוראו, נחשב דם זה לדם קרבן. וכשם שבקרבנות נגלה הקדוש ברוך הוא כך במילה.
אכן כאשר אברהם מל את עצמו נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואילו במילות אחרות לא מצינו שנגלה הקדוש ברוך הוא. וגם בקרבנות, ביום השמיני לחנוכת המשכן כאשר הקריבו אותן קרבנות שנצטוה אהרן, נראה אליהם כבודו יתברך. מפני שלא תמיד זוכים לקיים המצווה בשלמות עליונה, לא במילה ולא בקרבנות, שהשכינה מתגלות לעושה.
ובזה מובן מדוע גם בחנוכת המשכן נעשה הדבר ביום השמיני ולא ביום הראשון, כפי שנתגלה למשה רבינו כמסופר בסוף חומש שמות. כי היה צורך להכנת הכהנים והעם במשך שמונת הימים להתקרב לבורא ולדבוק בו באופן עליון, כדי שיזכו לגילוי. משאין משה זקוק לכך, שהיה מוכן בכל עת כנאמר בכל ביתי נאמן הוא ואומר, עמדו ואשמעה מה יצוה ה'. דבר שאין ילוד אשה יכול לומר.
נמצא, שהמילה ביום השמיני עניין מיוחד יש בה, שציוה הבורא להמתין, כדי לקיים מצותו מתוך מסירות נפש, כמו שאדם עובד ה' בהקרבת קרבן. לפיכך לא פירשה תורה סמוך לנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, שעשה גם משתה גדול, ורק רמזה לכך במלים ביום הג־מל ביום שמיני (ה-חמשה ג-שלושה סך הכל שמונת ימי מילה) מל. כי אם הייתה מפרשת תורה מיד לאחר המילה שעשה משתה גדול, אפשר היה לחשוב, שהמשתה בא מפני שאברהם בן מאת שנה זכה לבן ושרה הבת תשעים ילדה וגם הצטרפה לכך שמחת קיום מצות מילה. אלא רמזה תורה הג־מל עשה משתה גדול עשיית המשתה הייתה רק מפני מצות היום השמיני שקיים אברהם אבינו לכבוד בוראו, ולא מפני שום סיבה אחרת, אף על פי שבודאי שמח שניתן לו בן שירשנו ולא בן משק ביתו דמשק אליעזר, על כל המשתמע מכך מבחינת עבודת ה' לדורות עולם על ידי עם ישראל, בניו. (כי בודאי הצדיק רוצה בבנים כדי שימשיכו עבודת ה' גם אחריו, כפי מגמת בורא העולם שיהיה עולמו מיושב ולא תהו. ודו"ק.)
עשית הסעודה בצורה יפה ומעולה, מורה על החשיבות שמיחס עושה המצווה לקיום מצות המילה, שאינו עושה רק כדי לצאת ידי חובה, כי אם שמח בכך שמחה גדולה ומשתף את קרוביו ואוהביו בשמחתו. זו הכפרה שישנה בסעודת המילה כמו בקרבנות.
אולם לא רק עושה המצווה שעושה ברית עם הקדוש ברוך הוא, אלא כל מי שמשתתף בסעודה ובברית הריהו מחדש את הברית עם הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא בא להיות חלק מקיום מצווה זו. זה שאמר דוד המלך אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח החסידים באים להיות בין כורתי הברית שהוא כזבח, ועושים באותה שעה זבח (שהוא שחיטה כנאמר בבראשית וטבוח טבח והכן) שאוכלים לכבוד בואם, בברית עם הבורא ועליהם תבוא ברכת טוב. (ועי' שבת קל"ד א' שישראל עושין המילה בשמחה, ופירש רש"י, שעושין סעודה, עכ"ל).
-----------------------
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758. או באימייל [email protected]
קול צופיך - הרב שמואל אליהו אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר
י"ג דברים שנכרתה עליהם ברית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
