ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- ברית מילה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
וצריך להבין מדוע כתבה תורה משתה זה רק ברמז, שהוא משתה לכבוד קיום המצווה שנצטווה ועשה, ואילו משתה ביום היגמלו אינו על מצווה אלא הודאה לקדוש ברוך הוא שנתן לו את יצחק והוא הולך וגדל כראוי. (שכידוע היניקה לתינוק חשובה מאד לגידולו הטוב, ושרה שכבר צמקו דדיה חזרה לנערותה והניקה את בנה עשרים וארבעה חודשים כנצרך).
אפשר להבין זאת על פי דברי רבינו בחיי בהמשך דבריו וזה לשונו, מצות המילה כעין קרבן הוא, שאדם מקריב פרי בטנו לכבוד השם יתברך לקיים מצותו. וכשם שדם הקרבן מכפר כך דם המילה מכפר. ולכך עיקר המילה ביום השמיני בדמיון קרבן שלא יוכשר עד יום שמיני, (ויקרא כב). וכשם שכתוב בקרבן (שם), ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן מכפרת כן המנהג בישראל שעושין סעודה ביום המילה ומתאספין הכל ובאין שם ומנהג כשר הוא. ועל כן הזכיר דוד עליו השלום (תהילים נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. למדך כי ראוי שיתאספו הקרובים והאוהבים לשמוח ולעשות סעודה על המצווה הזאת. ע"כ.
ובמדרש תנחומא (וירא ו):
"אמר ר' יצחק נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה, מה עבודה האמורה בקרבנות דמים אף עבודה האמורה במילה דמים. כיון שאדם מטיף טיפה אחת של דם, היא חביבה לפני הקדוש ברוך הוא כקרבנות. לפיכך נגלה הקדוש ברוך הוא על אברהם כשמל, כשם שנגלה בקרבנות שנאמר (ויקרא ט, ד), וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים וגו' כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם".
עוד גרסינן בתנחומא (אתה תצוה א):
"ילמדנו רבינו קטן לכמה נמול. כך שנו רבותינו קטן נמול לשמונה. מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו. אמר ר' שמעון בר יוחאי בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו. וכל כך למה, אמר רב נחמן בר שמואל, כדי לעשות רצון בוראו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה. אמר ר' חנינא, ולא עוד, אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר (תהלים עא, יד), וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ. ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו משמח אותו היום".
וכבר שאלו המפרשים מדוע המדרש שואל, קטן לכמה נמול ומשיב שנו רבותינו קטן נמול לשמנה, מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו. והרי מצות המילה ביום השמיני נאמרה לאברהם אבינו לדורותיו ונשנתה בפרשת תזריע, וזו הסיבה שנמול יצחק אבינו ביום השמיני. ביאר ענף יוסף (בפירוש אחד) שאמנם ציותה תורה למול ביום השמיני אך מנין שאין אפשרות להקדים ולקיום המצווה מיום ראשון כפי שזריזים מקדימים למצות. אכן אין זריז כאברהם אבינו לקיים מצות בוראו ואף הוא לא מל אלא ביום השמיני, שמע מינה שאין להקדים לפני יום שמיני.
ברם צריך להבין מדוע באמת לא ציותה תורה למול ביום ראשון, והמתינה עם מצות ברית עם בורא עולם שמנה ימים. אולם לפי שנתבאר בתנחומא וברבינו בחיי שהמילה היא כקרבן וכשם שקרבן מוכשר לכך רק לאחר שעברו עליו שמנה ימים כך המילה. וכל כך למה, אמר ר' שמעון בן יוחאי, בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו וכו'. דהיינו מצות מילה צריכה להיות כאשר אדם מחבב את בנו ובכל זאת הוא שופך דמו ממילתו. כאשר הבן נולד עדיין לא נוצר קשר אהבה גדול בין האב ובנו, כאשר עברו שמנה ימים מתהדק הקשר והבן חביב לו יותר ממנו עצמו כי כך אמר רשב"י אין חביב לאדם יותר מבנו, משמע אפילו מעצמו. וכן מצינו אצל דוד המלך שאמר על אבשלום בנו שמרד בו ורצה להרוג את אביו ולתפוס המלוכה, מי יתן מותי אני תחתך (שמואל ב, יט פסוק א) כאשר הוא מל את בנו ביום השמיני למרות שזב ממנו דם והוא שמח על כך שמקיים מצות בוראו, נחשב דם זה לדם קרבן. וכשם שבקרבנות נגלה הקדוש ברוך הוא כך במילה.
אכן כאשר אברהם מל את עצמו נגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואילו במילות אחרות לא מצינו שנגלה הקדוש ברוך הוא. וגם בקרבנות, ביום השמיני לחנוכת המשכן כאשר הקריבו אותן קרבנות שנצטוה אהרן, נראה אליהם כבודו יתברך. מפני שלא תמיד זוכים לקיים המצווה בשלמות עליונה, לא במילה ולא בקרבנות, שהשכינה מתגלות לעושה.
ובזה מובן מדוע גם בחנוכת המשכן נעשה הדבר ביום השמיני ולא ביום הראשון, כפי שנתגלה למשה רבינו כמסופר בסוף חומש שמות. כי היה צורך להכנת הכהנים והעם במשך שמונת הימים להתקרב לבורא ולדבוק בו באופן עליון, כדי שיזכו לגילוי. משאין משה זקוק לכך, שהיה מוכן בכל עת כנאמר בכל ביתי נאמן הוא ואומר, עמדו ואשמעה מה יצוה ה'. דבר שאין ילוד אשה יכול לומר.
נמצא, שהמילה ביום השמיני עניין מיוחד יש בה, שציוה הבורא להמתין, כדי לקיים מצותו מתוך מסירות נפש, כמו שאדם עובד ה' בהקרבת קרבן. לפיכך לא פירשה תורה סמוך לנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, שעשה גם משתה גדול, ורק רמזה לכך במלים ביום הג־מל ביום שמיני (ה-חמשה ג-שלושה סך הכל שמונת ימי מילה) מל. כי אם הייתה מפרשת תורה מיד לאחר המילה שעשה משתה גדול, אפשר היה לחשוב, שהמשתה בא מפני שאברהם בן מאת שנה זכה לבן ושרה הבת תשעים ילדה וגם הצטרפה לכך שמחת קיום מצות מילה. אלא רמזה תורה הג־מל עשה משתה גדול עשיית המשתה הייתה רק מפני מצות היום השמיני שקיים אברהם אבינו לכבוד בוראו, ולא מפני שום סיבה אחרת, אף על פי שבודאי שמח שניתן לו בן שירשנו ולא בן משק ביתו דמשק אליעזר, על כל המשתמע מכך מבחינת עבודת ה' לדורות עולם על ידי עם ישראל, בניו. (כי בודאי הצדיק רוצה בבנים כדי שימשיכו עבודת ה' גם אחריו, כפי מגמת בורא העולם שיהיה עולמו מיושב ולא תהו. ודו"ק.)
עשית הסעודה בצורה יפה ומעולה, מורה על החשיבות שמיחס עושה המצווה לקיום מצות המילה, שאינו עושה רק כדי לצאת ידי חובה, כי אם שמח בכך שמחה גדולה ומשתף את קרוביו ואוהביו בשמחתו. זו הכפרה שישנה בסעודת המילה כמו בקרבנות.
אולם לא רק עושה המצווה שעושה ברית עם הקדוש ברוך הוא, אלא כל מי שמשתתף בסעודה ובברית הריהו מחדש את הברית עם הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא בא להיות חלק מקיום מצווה זו. זה שאמר דוד המלך אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח החסידים באים להיות בין כורתי הברית שהוא כזבח, ועושים באותה שעה זבח (שהוא שחיטה כנאמר בבראשית וטבוח טבח והכן) שאוכלים לכבוד בואם, בברית עם הבורא ועליהם תבוא ברכת טוב. (ועי' שבת קל"ד א' שישראל עושין המילה בשמחה, ופירש רש"י, שעושין סעודה, עכ"ל).
-----------------------
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758. או באימייל [email protected]

קול צופיך - הרב שמואל אליהו אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר
י"ג דברים שנכרתה עליהם ברית
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








