ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
לאה בת יהודית
שנינו במשנה "שנים אוחזין בטלית... או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג, יחלוקו". במשנה מדובר על שני אנשים שמחזיקים בבהמה, האחד דרך רכיבה והאחר דרך הנהגה, ואומרת שדינם יחלוקו, כדין שנים שאוחזין בטלית. בדף ח ע"ב מסתפקת הגמרא במקרה דומה לגבי קניין : בהנחה שרכוב לבדו קונה בהמה וכן מנהיג לבדו, מה יהיה הדין כאשר אחד רוכב ואחד מנהיג? "רכוב עדיף דהא תפיס בה, או דילמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה" (שהולכת מחמתו)?
כדי לפשוט את הספק, מביאה הגמרא את המשנה בכלאים: "המנהיג (כלאים) סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, ר' מאיר פוטר את היושב בקרון". נחלקו התנאים אם יושב בקרון עובר על הלאו "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", והנה שמואל הפך את הדעות במשנה, ואמר שחכמים הם הפוטרים את היושב בקרון, ור' מאיר הוא המחייב. מכאן מסיקה הגמרא, ששמואל סובר שרכוב אינו קונה אף לבדו, כשם שאינו לוקה מצד כלאים, וכל שכן כשהרכוב הוא במקום מנהיג.
הגמרא מקשה על מסקנתה זו ממקומות שונים, שמשמע מהם שרכוב קונה, ואומרת שבמקומות אלו מדובר ברכוב שגם מנהיג ברגליו, שאז הוא קונה את הבהמה מדין משיכה. בגמרא לא מובא חולק על דברי שמואל, וכן פוסק הרא"ש, שרכוב אינו קונה אלא אם הוא מנהיג ברגליו.
שיטה א' להבנת קניין רכוב: משיכה
התוספות כתבו שגם בשלב שסברה הגמרא שרכוב קונה, אין כוונתה שרוכב בלבד אלא שהבהמה הולכת מעט מחמתו, שכן אם נאמר שהגמרא סברה שרכוב קונה אף אם הבהמה כלל אינה זזה - לא מובנת הראיה מדין יושב בכלאים, הרי דין כלאים תלוי בשאלה אם הוא מנהיג את הבהמה ולא בישיבה עליה!
קצת קשה לדבריהם, אם בכלאים מדובר שהבהמה הולכת מחמת היושב, מהו טעם הסובר שהיושב פטור?
הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה יז, ז) כתב "היה אחד רוכב ואחד אוחז במוסרה הרוכב קנה הבהמה". סתם הרמב"ם ולא ציין שמדובר דווקא ברכוב שהוא גם מנהיג ברגליו, ונחלקו המפרשים בדעתו: המגיד משנה כותב שאכן הרמב"ם פוסק שרכוב קונה גם כשאינו מנהיג ברגליו, ומוסיף שגם הרי"ף סובר כך, שכן הביא רק את לשון משנתינו שרכוב קונה ולא חילק. אולם הכסף משנה כותב שלא ניתן לדייק מדברים אלו של הרמב"ם, שכן בהלכות מכירה (פרק ב הלכה ו) כתב "כיצד קונין את הבהמה במשיכה? אין צריך לומר אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה בו שקנה..." וא"כ מפורש ברמב"ם שרכוב קונה רק אם "הלכה בו", וניתן לומר שכוונתו שמנהיג ברגליו, או לפחות שהולכת מחמתו, כפי שכתבו התוספות.
נתבונן בדברי הרמב"ם בהלכות כלאים (ט, ט): "עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה ואף על פי שלא הנהיג שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה וכן אם היה יושב אחד בעגלה ואחד מנהיג שניהן לוקין". הרמב"ם אינו פוסק כשמואל שהפך את הדעות במשנה, אלא פוסק שהיושב לוקה, והוא לשיטתו שפסק שרכוב קונה ולא התנה זאת בכך שהוא מנהיג ברגליו.
כמו כן, הרמב"ם מבאר מדוע היושב לוקה "שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה" - היושב אינו מושך ממש אלא רק גורם לבהמות ללכת ע"י ישיבתו, ולפי דבריו ניתן להבין שמחלוקת התנאים היא האם הליכת הבהמה מיוחסת באופן ישיר לישיבת האדם, כפי שסוברים חכמים שמחייבים, או שאין זה אלא גרמא, כפי שסובר ר' מאיר שפוטר.
מכל מקום, מהרמב"ם ומתוספות עולה שרכוב קונה רק כשהבהמה הולכת מחמת רכיבתו, ונראה שהקניין הוא מדין משיכה.
הסבר הקצות בשיטת רש"י
הקצות (רסט, ב) דן האם בשני רוכבים אנו נזקקים לדין 'המגביה מציאה לחבירו'. להבנת דיונו נקדים: הגמרא בדף ח ע"א שואלת כיצד שנים שמגביהים יחד טלית קונים, הרי כל אחד נחשב כאילו הגביה רק חצי טלית, וחציה האחד הריהו כמונח על גבי קרקע, ובקניין הגבהה חייב הקונה להגביה הכל! ומבארת הגמרא שהטעם שקנו הוא, שכל אחד מגביה גם עבור חבירו - "המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו" - ונמצא שכל אחד הגביה את כל הטלית. עוד מבואר בגמרא שאם חרש ופיקח הגביהו יחד מציאה לא קנו, ולא אומרים "המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו", שכיון שהחרש אינו קונה לעצמו אזי אינו מגביה גם לצורך הפיקח.
מעתה דן הקצות מה הדין בפיקח וחרש שרוכבים יחד על גבי בהמה, האם גם במקרה זה צריך להגיע ל'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' ואז אף אחד מהם לא יקנה, או שרק בקניין הגבהה קיים החיסרון שאם מגביה רק חצי טלית 'תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע', אך בקניין רכיבה אין חיסרון זה. ומוכיח הקצות מדברי רש"י שגם בשנים רוכבים יש צורך להגיע ל'המגביה מציאה לחבירו', שלא כדברי הריטב"א שכתב במפורש לא כך. ומעתה לפי רש"י קשה, כיצד יתכן ספק הגמרא שברכוב ומנהיג יקנה רק אחד מהם, אם כן גם אותו אחד לא יוכל לקנות, שכיון שחבירו אינו קונה לעצמו - לא יקנה גם לצורך חבירו! ומכאן מסיק הקצות שלפי רש"י, דיון הגמרא לגבי רכוב ומנהיג אינו מי קונה אלא מי נחשב מוחזק, וכך הוא גם מדייק מלשונו של רש"י.
קניין רכוב ברשות הרבים (שיטת הנתיבות)
ר' עקיבא איגר והקצות בסימן קצ"ז שואלים, כיון שרכוב קונה מטעם משיכה - מדוע פסק הרמב"ם שקונה גם ברשות הרבים? הרי משיכה אינה קונה ברשות הרבים! ונשארים בצריך עיון. הנתיבות משיב שקניין רכוב משולב משני דברים: תפיסתו במוסירה והליכת הבהמה מחמתו (משיכה). ברשות הרבים הרכוב קונה מצד תפיסתו במוסירה, וברשות היחיד ובסימטא קונה מדין משיכה. אך גם לדבריו יש להבין כיצד יקנה הרכוב ברשות הרבים מן ההפקר, הרי אין קניין מוסירה בהפקר, וקניין משיכה אינו מועיל ברשות הרבים.
שיטה ב' להבנת קניין רכוב: השתמשות
הרמב"ם בפירוש המשניות על המשנה בכלאים כותב, שגם לשבת בקרון השלישי אסור. ויש להבין מדוע, הרי אדם זה ודאי אינו גורם לבהמה ללכת?
מקור דברי הרמב"ם בירושלמי, שביאר את החיוב משום "משקל": המשקל מחייב. היה מקום לפרש שהמשקל גורם לבהמה ללכת, אך אפשר לפרש שהאיסור בכלאים כלל אינו בהנהגה, אלא השימוש בהם. רעיון זה מצאנו כבר בטור (יו"ד סימן רצ"ז סעיף י"א ובהגהות הרמ"א) שמביא מחלוקת בין רבינו אפרים לאבי העזרי האם הנהגה היא העיקר או ההשתמשות.
וכן מצאנו בחוות יאיר (סימן קנ). החוות יאיר דן בדברי תרומת הדשן שהובאו ברמ"א, שעגלה שמונהגת ע"י כלאים צריך ללכת בריחוק מן העגלה שמא ינהיג, על אף שמותר לשים משא בעגלה. על כך שואל החוות יאיר מדוע אם אדם שם משא על כלאים אינו עובר, הרי הבהמה הולכת בשבילו! הוא אינו מנמק את שאלתו בכך שהאדם מוליך את הבהמה, אלא בכך שהיא הולכת בשבילו - הוא משתמש בה, ואם כן גם אם מישהו אחר מוביל את הבהמה - הרי בעלי המשא לוקים. ומדבריו נראה שכך הוא מפרש את לשון הרמב"ם "שהולכת מחמתו".
ומשום כך כתב הרמב"ם שגם לשבת בקרון השלישי אסור, שהרי משתמש. אמנם אין על כך מלקות, שכן מלקות יש רק על הנהגה, וכפי שכתב הרמב"ם שיושב לוקה משום שגורם לבהמה ללכת.
נחזור להבנת דין רכוב: הגמרא השוותה בין רכוב לכלאיים, ולאחר שביארנו שדין כלאים תלוי בשימוש בבהמה, עולה שכך הוא גם קניינו של רכוב - משום השימוש, וזהו קניין חדש ולא משום המשיכה. אמנם, כתב הרמב"ם שהבהמה צריכה גם ללכת, כלומר רק אם האדם מתקדם מחמת הרכיבה נחשב הדבר להשתמשות, אך ישיבה בלבד אינה השימוש העיקרי שבבהמה. כיון שהקניין אינו מדין משיכה, הוא קונה גם ברשות הרבים.
ומעתה יש לדחות גם את דברי הקצות לעיל. הקצות הביא את דברי רש"י שכתב לגבי שנים רוכבים שלא יתכן שיקנה רק אחד מהם, ולמד מכאן גם לגבי אחד רוכב ואחד מנהיג. ולפי דברינו, שרוכב הוא קניין חדש שאינו קשור למשיכה, ניתן לומר שאין להשוות בין המקרים, שכן דוקא כאשר מדובר כששניים עושים אותו מעשה קניין פוגם קניינו של האחד בחבירו, וללא דין 'המגביה מציאה לחבירו' לא יקנו שניהם; אולם ברכוב ומנהיג כל אחד עושה מעשה קניין אחר, ועל כן מבינה הגמרא שמי שעושה מעשה חזק יותר - גובר.
ניתן אף לסייע הבנה זו ברש"י, שכן רש"י בדף ח ע"א כתב שברכוב אין הבהמה זזה ממקומה כלל, וא"כ אי אפשר לומר שהקניין הוא משום משיכה.
מדברי רש"י עולה ששיטתו שונה במעט משיטת הרמב"ם: לפי הרמב"ם ההשתמשות בבהמה אינה רק הישיבה עליה אלא רק אם האדם מתקדם; אולם לפי רש"י הישיבה על הבהמה לבדה נחשבת השתמשות.
לסיכום, ג' שיטות הם בראשונים לביאור דעת האומר שרכוב קונה גם אם אינו מנהיג ברגליו: לדעת התוספות רכוב קונה משום משיכה, לדעת רש"י - משום ההשתמשות, אף שהבהמה כלל אינה זזה, ולדעת הרמב"ם הקניין הוא משום ההשתמשות, אך רק אם האדם מתקדם נחשב הדבר להשתמשות. לפי הרא"ש ורוב הראשונים דעה זו נדחתה, ולמסקנת הגמרא רכוב קונה רק אם הוא מנהיג ברגליו ונמצא שממש מושכה, אולם לפי הרמב"ם ההלכה היא שרכוב קונה גם אם אינו מנהיג ברגליו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
