ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- חנוכה
- ישראל ויוון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
המאבק בין ישראל ליוון בימי החשמונאים היה מהות המוקד של חיי האדם, היוונים ראו את ההווה כמרכז חייהם, כאן ועכשיו, התעלמו מהעתיד, "אכול ושתה כי מחר נמות" (ישעיהו כ"ב י"ג), ולכן הם מילאו את העולם הוללות, בעוד שישראל אינם מתעלמים מהחיים בהווה ופועלים בו אבל עיניהם נשואות אל העתיד, השאיפה לתיקון עולם במלכות שדי: "היונים ההוללים, שטשטשו את בהירת ההווה מלהציץ מתוכו את העתיד הנהדר, שאז יגלה אור ד’ וכבודו בעולם, "והאלילים כליל יחלף", היה דרוש לחזק את הצפיה העיקרית הישראלית, שלא תתקמץ גם היא בהווה כאותה של היונית חלילה, לעשות החנוכה שמונה ימים, כלומר יום אחד העודף על ההיקף הנהוג בהווה, להורות בפועל שכל מגמותינו יגלו ויצאו לפעלן רק בעתיד, שיצא הזמן בכללו מידי שפלותו, והעולם ירפא מעורונו ורעותיו הכלליות והפרטיות, שהוא מגמתן של ישראל ותעודת אורו של מקדש" (שם). היוונים מתוך השתקעותם בהווה החומרי לא אפשרו את ראיית העתיד, אין חזון, לא קיימת ציפייה לגילוי כבוד ה’. חג החנוכה נחוג שמונה ימים, המספר שמונה הוא מעל המציאות הרגילה של ההווה שהיא מתבטאת במספר שבע, שבעת ימי השבוע, חנוכה מבטאת את שאיפתנו לגילוי על- טבעי בתוך המציאות הטבעית. אנו שואפים לעולם בהיר, עולם מרומם, עולם שיתרפא מכל הרעות המצויות בו, זה האידיאל של ישראל, וזו מטרת בית המקדש. בחנוכה אנו מציינים את ניצחון השקפת העולם הישראלית על היוונית.
"הֶעָתִיד אֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מִלִּתְבּועַ אֶת תַּפְקִידוֹ מִן הַהוֶה, וְהַהוֶה מִתְמַלֵּא עִנְיָן כְּפִי יְדִיעָתוֹ שֶׁהֶעָתִיד נִזְקָק אֵלָיו, אֵינֶנּוּ נַעֲשֶׂה בָּזֶה רַק בָּטֵל אֶל הֶעָתִיד, כִּי-אִם הוּא מִתְמַלֵּא עַל-יְדֵי זֶה בְּכָל צִבְיוֹנוֹ וְעַצְמוֹ" (אורות עמ’ נ"ז). האידיאלים והשאיפות העתידיות תובעות מהחיים בהווה לפעול להגשמתם, החיים בהווה מתמלאים משמעות כפי ההכרה שהעתיד זקוק לו, לא נגיע אל העתיד אם לא נפעל במלוא המרץ בהווה. ההווה אינו מתבטל מול העתיד אלא מתמלא כוחות על ידי העתיד. החיבור המרשים בין ההווה לעתיד הוא הבשורה הגדולה של עם ישראל לאנושות, פעילות דינמית בהווה על מנת להגשים את ערכי העתיד.
תפיסת העולם המיוחדת הזו מביאה את ישראל לחבר את כל חלקי הזמן ליחידה אחת: "אין עבר, הוה ועתיד מחולקים באמיתת היש, מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהווה, תמיד"(אורות הקודש ח"ב עמ’ שע"ג). התפיסה הישראלית היא אחדותית, ראיית העולם כולו כחטיבה אחת, ולכן אין עבר, הווה ועתיד. אנו בהווה חיים את העבר: "חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומאידך הציפייה לגאולה ולכל האידיאליים העתידיים מפעמת בתוכנו גם היא בהווה.
"התענוג הנפלא של תחיית המתים, באור החיים, של עדן העליון, של טל אורות טלך, הוא משעשע את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד, עד שכל ההפסקה שבין ההווה להעתיד הגדול הזה, וההרפתקאות שבינתיים, אינה נחשבת אצלם למאומה, ובטלים הם ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה. וכל אור גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון ברכת תחיית המתים בתפלה". )אורות הקודש ב’ שע"ט). תחיית המתים מצטיירת אצלנו תמיד רק כאירוע עתידי, הרב מלמד אותנו שהצדיקים נהנים מתחיית המתים בהווה, הם שמחים בשמחה עליונה. ההפסקה בין ההווה לעתיד אינה משמעותית לגביהם, הם חיים את העתיד בהווה. הם נהנים מאור החמה, האור הגדול של תחיית המתים, ומרגישים כניצוץ קטן מולו. זו הסיבה שתקנו לנו אנשי כנסת גדולה לומר בכל תפילה את ברכת "מחיה המתים" והיא נוסחה בלשון הווה, איננו אומרים "ברוך אתה ה’ תחייה מתים" אלא "מחיה המתים". תפיסת עולם זו גורמת לצדיקים לראות בהווה אירועים שהם חלק מהתהליך של תחיית המתים כמו ההתנערות של עם ישראל מעפר הגלות: "וחכמת צדיקים מקשקשת לפניהם כזוג, בחדות רוח הקודש, ורואים הם את העתיד באור ההווה, ומחיים בזה את ההווה של העולם לאור העתיד, וממשיכים נועם עולם הבא בעולם הזה. ומרבים על ידי זה בעולם שלום וברכה, נחת ועדנים. וכל הבריות וכל החיים מתברכים ומתעדנים, מתעלים ומתקדשים, שקויי טל חיים ומלאי ברכת עולמים". (ערפילי טוהר עמ’ עט). היכולת המופלאה של הצדיקים לחיות את העתיד בהווה משפיעה על הכלל, הם מחיים את ההווה, הם מכניסים את העולם הבא לתוך העולם הזה, החיים מקבלים תוכן רוחני מיוחד ונעלה.
בחנוכה אנו מתחברים לגדלותם וגבורתם של החשמונאים שנצחו את היוונים ההלניסטים וטהרו את בית המקדש בעבר בימי בית שני. החיבור לעבר נותן לנו את היכולת לגלות את העתיד בתוך ההווה, לפעול להשלטת תרבות ישראל בהווה כשהביטוי הגדול שלה יהיה הקמת בית המקדש השלישי בעתיד במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
