ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
המשנה (לב, א) ציינה שרבן גמליאל התקין שלא יבטלו את השליחות שלא בפני השליח, על מנת שלא ייגרם מכשול לאשה, שהיא תקבל גט מהשליח ותחשוב שהיא מגורשת, בעוד שהגט כבר לא בתוקף כי הבעל ביטל אותו.
הגמרא הביאה מחלוקת בין רבי לרשב"ג האם אדם שעבר על התקנה וביטל למרות שרבן גמליאל אמר לא לעשות כך, האם הביטול מועיל, או לא.
לדעת רשב"ג הביטול לא מועיל. הגמרא מבארת שלמרות שמהתורה הדין היה צריך להיות שהביטול יועיל, חכמים תיקנו שלא יבטלו וגם שהביטול לא יועיל. הגמרא מתקשה איך זה יתכן שהביטול לא יועיל, והאישה נחשבת למגורשת, והרי מהתורה הגט הזה בטל? הגמרא מתרצת שכאשר אדם מבטל את הגט כנגד תקנת חכמים, חכמים הפקיעו את הקידושין של האישה, ולכן האישה מותרת להינשא.
ההלכה היא כרבי ולא כרשב"ג, כלומר, ש'ביטלו מבוטל' ואם כן לכאורה אין כל נפקא מינה מדיון זה. אלא שתוספות (לב, ב ד"ה ורב נחמן בסוף הדיבור) כתבו שגם לרבי שהדין שביטלו מבוטל, בכל זאת אם מבטל בפני אדם אחד (להלכה שמספיק שניים לביטול גם מדרבנן), מדאורייתא הדין הוא שהביטול תקף, ומדרבנן הביטול לא תקף, בגלל שהפקיעו חכמים את הקידושין של האישה.
תוספות (לג, א ד"ה ואפקעינהו) הקשו, שאם אנחנו אומרים שחכמים מפקיעים את הקידושין, עלול לצאת מכשול, כי אדם שאשתו זינתה והוא מרחם עליה, או רוצה שלא תיאסר עליו, יכול לשלוח לה גט, ולבטל שלא בפני השליח, ובפני עד אחד, ואז הדין יהיה שחכמים יפקיעו את הקידושין, והיא תחשב כרווקה שזינתה? תוספות הביאו שני תירוצים: א. ר"י אכן היא תחשב כרווקה, אבל במקרה זה החיפוי הוא כדין, ולכן אין כל חשש. ב. רבינו תם - כיון שהוא עושה שלא כדין, חכמים לא מבטלים את הקידושין.
בתקופת המהרש"ם (רבי שלום שבדרון מברז'אן) הייתה אישה עגונה שהעידו עבורה שבעלה מת, לאחר מכן היא התחתנה בשנית, אך אחרי כמה שנים התברר שבעלה היה חי כבר כמה שנים, אלא שבזמן מסוים הוא החליף תעודת זהות עם אדם אחר שמת. לאישה זו כבר נולד בן מהבעל השני, והוא היה נחשב כממזר.
המהרש"ם (א, ט) אמר שאם היו שואלים אותו, היה מציע שהבעל הראשון ישלח לאישה גט עם שליח, ויבטל אותו בפני אדם אחד כשהשליח לא יודע, וכך חכמים יפקיעו את הקידושין והאישה תחשב לפנויה, וממילא בנה לא יהיה ממזר. לדעתו, גם לפי התירוץ השני בתוספות כאן חכמים יפקיעו, כיון שהאישה נישאה על סמך פסק בית דין, ולא על פי דעתה האישית.
גם עונג יום טוב (סימן קסט) הביא את הפתרון הזה בשביל בעיה דומה (להתיר אשת כהן במקרים מסוימים לבעלה), והוא דוחה את הפתרון משום שאם מראש הבעל כותב את הגט על מנת לבטל אותו, הרי שהגט לא נכתב באמת לשם גירושין, ולכן הוא לא יועיל, וחכמים לא מפקיעים את הקידושין באופן כזה.
עוד דחו המנחת יצחק (ב, סו) וגם המנחת שלמה (א, עו) שחכמים מפקיעים את הקידושין רק לאדם שעשה שלא כהוגן ולא באדם שנהג לפי מה שבית דין אמרו לו.
מנחת שלמה (שם) דוחה את פתרון המהרש"ם מכיוונים נוספים: א. לא בטוח שמה שנאמר בסוגיה לדעת רשב"ג נכון גם לדעת רבי. ב. לראשונים אחרים החולקים על התוספות יתכן שגם אחרי הפקעת הקידושין, הקידושין נשארו בתוקף דרבנן, ולכן מדרבנן הילדים יהיו ממזרים. ג. אם הבעל מבטל בפני עד אחד, העד לא נאמן להעיד על הביטול. ד. היה מקום לומר שכל תיקון חכמים בדין אפקעינהו עובד רק על הזמן שמנתינת הגט ואילך, ולא לזמן הקודם לנתינת הגט, לגבי זמן זה חכמים לא הפקיעו את הקידושין, כך גם יתכן שניתן להוכיח מהבית שמואל (קנז, ו) הכותב שגם אחרי שהפקיעו חכמים הקידושין, בעילותיו אינם נחשבות לבעילת זנות כי בזמן שהוא קיים אותם הם היו בהיתר. אך המנחת שלמה כתב שתוספות וודאי סברו שההפקעה נעשית למפרע, זאת משום שבקושייתו הוא כותב שממזרים יכולים להיטהר באופן זה. אמנם יתכן שלראשונים אחרים ההפקעה נעשית רק מזמן ההפקעה ואילך.
ציץ אליעזר (טו, נח) פקפק על היתר זה מכיוון נוסף: ברמב"ם לא מופיע בכל ספרו אזכור לדין זה ש'אפקעינהו רבנן לקידושין', ולכן יש לומר שהרמב"ם חלק על דין זה. הרמב"ם סבר לפי זה שכל מקום בגמרא שבו נאמר ש'אפקעינהו רבנן לקידושין' הדברים אמורים רק לשיטת רשב"ג הסובר (בסוגייתנו) שיש לחזק את כוחו של בית הדין, אולם לדעת רבי החולק עליו, ושכמותו נפסקה ההלכה, אין להשתמש בכלל זה, ולכן הלכה למעשה אין לפסוק לשום עניין שחכמים מפקיעים קידושין (דחייה זו מופיעה גם במנחת שלמה באופן דומה).
כמו כן גם האגרות משה (אבעה"ז ד, נב) כתב שאין לסמוך על היתר זה הלכה למעשה.
סיכום: בגמרא נאמר שאין לבטל שליח שלא בידיעתו, ונחלקו רבי ורשב"ג מה הדין אם ביטל בכל זאת את השליח שלא בפניו, לדעת רשב"ג אף שמהדין היה צריך להיות שהשליחות מבוטלת, חכמים תיקנו שלא תהיה מבוטלת, ולכן הגט יחול מדין 'אפקעינהו רבנן לקידושין', ואף שעלתה הדעה שניתן להסתמך על דין זה, על מנת ליצור מצב שבו הקידושין של אדם יתבטלו, על מנת לפתור מצבים של ממזרות, פוסקי זמננו לא הסכימו להסתמך על כך למעשה, כיון שמכמה טעמים נראה שפתרון זה אינו מועיל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
