ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ו - 480 וְאַחַר כֵּן הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּתּוֹרָה בַּשִּׁירָה אֲשֶׁר שָׂמָהּ לְעֵד לוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברים לא, יט): לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמָצָאתִי בָּהּ זִכְרוֹן תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה, וְהוּא מְבִיאָהּ עַל סֵדֶר. 481 סִפֵּר תְּחִלָּה חַסְדּוֹ עַל עַצְמוֹ* בְּאָמְרוֹ (שם לב, ו): הֲלוֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, עַד וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (שם יד). וְאַחַר כֵּן סִפֵּר בָּעֳטָם וְכַחֲשָׁם (שם טו): וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, עַד (שם יט): מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וְאַחַר כֵּן סִפֵּר קִצְפּוֹ עֲלֵיהֶם וְעָנְשׁוֹ לָהֶם בְּאָמְרוֹ (שם כ): וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם וגו', אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (שם כו). 482 וְאַחַר כֵּן סִפֵּר חֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם בִּגְבוֹר הָאוֹיֵב עֲלֵיהֶם וְהִתְרוֹמְמוֹ בְּאָמְרוֹ (שם כז): לוּלֵא כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, וּמַה שֶּׁעָתַד לָאוֹיֵב מִן הַנְּקָמָה וְהַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ (שם לד): הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, וּמֵרַחֲמָיו עַל עַמּוֹ בְּעֵת רֹב חֻלְשָׁתוֹ* וּמִעוּט יְכָלְתּוֹ בְּאָמְרוֹ (שם לו): כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, עַד יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה (שם לח). 483 וְאַחַר כֵּן יָעַד בְּהִגָּלוֹתוֹ לְהַצִּילוֹ וְלִגְאֹל אוֹתוֹ, בְּאָמְרוֹ (שם לט): רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וְהֵשִׁיב* בָּזֶה עַל אַרְבַּעַת מִינֵי הַמַּכְחִישִׁים, הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁאָמַר כִּי אֵין בּוֹרֵא הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וּמֵהֶם מִי שֶׁאָמַר שֶׁהוּא בּוֹרֵא אַךְ שֻׁתָּף עִמּוֹ, הֵשִׁיב עָלָיו: וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. 484 וְהַשְּׁלִישִׁי מִי שֶׁהִכְחִישׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. וּבַעֲבוּר שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר, כִּי רוֹצֶה בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, שֶׁהוּא מֵמִית דּוֹר וּמְחַיֶּה דּוֹר אַחֵר אַחֲרָיו, חִבֵּר אֵלָיו: מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, לְבָרֵר אֶצְלֵנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר הַנִּרְפָּא הוּא אֲשֶׁר מָחַץ, כֵּן הַמְחֻיֶּה הוּא אֲשֶׁר הֵמִית. 485 וְהָרְבִיעִי מִי שֶׁהִכְחִישׁ הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ*, הֵשִׁיב עָלָיו בְּאָמְרוֹ: וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. 486 וְאַחַר כֵּן סִדֵּר שְׁאָר עִנְיְנֵי הַיְשׁוּעָה בְּאָמְרוֹ: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי (שם מא), אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם (שם מב), הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ (שם מ). וְכָל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי וּבֵאַרְתִּי:
___________________________
עַל עַצְמוֹ – של ה'. חֻלְשָׁתוֹ – של עם ישראל. וְהֵשִׁיב – דחה. הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ – השכר והעונש.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
85 - לימוד שבועי באמונה טז - כב ניסן תשע"ו
86 - מאמר שביעי חלק ח'
87 - מאמר שביעי חלק ט'
טען עוד
480 -ו- תחיית המתים מוכחת מן התורה
לא רק בנביאים ובכתובים מופיעה ההבטחה לתחיית המתים, אלא גם בתורה עצמה. בשירת האזינו, עליה נאמר בספר דברים (לא, יט): "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", מוזכרת תחיית המתים.
481 בתחילה הקב"ה מספר על החסד אשר עשה עמנו (דברים לב, ו-יד): "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור... ודם עינב תשתה חמר". בהמשך השירה מסופר על המרידה של עם ישראל (פסוקים טו-יט): "וישמן ישרון ויבעט... מכעס בניו ובנותיו", ולאחר מכן התורה מספרת על העונש שה' יביא עליהם (פסוקים כ-כו): "אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם... אשביתה מאנוש זכרם".
482 לאחר פסוקים אלו, התורה כותבת את רחמיו של ה' על עם ישראל כאשר האויבים יתגברו עליו (פסוק כז): "לולא כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו...", את הנקמה והשלום עם אומות העולם (פסוקים לד-לה): "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם...", ואת רחמי ה' על עם ישראל כשהוא יהיה חלש (פסוקים לו-לח): "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם...".
483 אחר כך מבטיח ה' שיתגלה כדי להציל את ישראל ולגואלם (פסוק לט): "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל". בפסוק זה הקב"ה עונה על ארבעה סוגי כפירה: א. כנגד מי שאומר שאין בורא לעולם נאמר: "ראו כי אני אני הוא", ב. כנגד האומר שה' הוא הבורא אך יש עימו שותף לבריאה נאמר: "ואין אלהים עמדי".
484 ג. כנגד מי שאומר שאין תחיית המתים, נאמר: "אני אמית ואחיה". מכיון שאפשר לטעון, שכוונת הפסוק שה' ממית דור אחד ומחייה את הדור שאחריו, נאמר מיד: "מחצתי ואני ארפא" שנבין שכשם שהרפואה היא למי שנמחץ, כך התחיה היא למי שהומת.
485 ד. כנגד מי שאינו מאמין בשכר ועונש, נאמר: "ואין מידי מציל", כלומר ה' רואה את כל הנעשה בעולם, והחוטא צפוי לקבל עונש ואין מי שיצילו מיד ה'.
486 לאחר מכן המשיך בתיאור הגאולה (פסוקים מא-מג): "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם: אשכיר חיצי מדם וחרבי תאכל בשר, מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", כל הניסים האלו יהיו בעולם הזה, כמו שנאמר לעיל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
