ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
אי אפשר להבין את רחל בת העשירים הנדיבים, שבוודאי קיבלה הצעות שידוך משובחות, שתתחתן עם רועה צאן שאינו יודע קרוא וכתוב, אלא אם כן מבינים שהיא ראתה מהבית של הוריה את תלמידי החכמים הגדולים שהיו עיניהם צרה זה בזה, ובוודאי בהמון העם, ובגללם חורבן ירושלים הולך וקרב. היא הבינה שצריך להקים תלמיד חכם שמצד אחד ישנא את קלקולי העבר, ומצד שני תהיה בו ענווה לקבל את התורה מגדולי הדור הנקיים. שיכול להיכנס לתלמוד תורה בגיל ארבעים ולספוג את כל ההערות בלי להיחלש.
רק כך אפשר להבין את ההסכמה של רחל לבעל שילך וילמד עשרים וארבע שנים בבית המדרש. היא הבינה שהשעה היא שעת חירום, וחייבים להקריב את הכול בשביל להפוך את עקיבא לרבי עקיבא, ולהקים תלמידים נקיים וטהורים שיקימו את עם ישראל מחדש.
באופן הזה צריך גם להבין למה רבי שמעון בן יוחאי כל כך מקפיד ושורף אחרי שתים עשרה השנים הראשונות כל מה שהוא רואה לא מתוקן, עד שיוצאת בת קול ששואלת אותם: "להחריב עולמי יצאתם?". רבי שמעון ובנו שבים למערה לעוד י"ב חודשים, שאחריהם הם יוצאים לעולם בלי להחריב אותו, אלא כדי לתקן את הקלקול במקום שבו הוא נמצא.
הגמרא מספרת שהם גם מבינים שהתורה הולכת להיבנות עליהם. אחרי שהם יוצאים מהמערה פעם שנייה "כל היכא דהווה מחיי רבי אלעזר, הווה מסי רבי שמעון בן יוחאי. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה" (שבת לג, ב). כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר, היה מתקן רבי שמעון. אמר לו: די לעולם בשנינו.
ולמה היה מכה רבי אלעזר אחרי י"ב החודשים שהיו במערה? הרי הם כבר למדו שבשמים לא רוצים להחריב את העולם. התשובה היא שרבי אלעזר חושב שלפעמים צריך להכות גם בעולם של תיקון. כמו שהסביר רבי אלעזר לרבי יהושע בן קרחה. "קוצים אני מכלה מן הכרם" (ב"מ פג, ב). ולמה היה מרפא רבי שמעון? כי אחרי שנים עשר חודש הוא הבין שתפקידם הוא לתקן, גם במקום שנראה שאין לו תקנה.
רק במקום אחד מסכים רבי שמעון לדרכו של רבי אלעזר, במקום שיש בו תלמידי חכמים שסרחו בנושא שבין אדם לחברו. את זה גם רבי שמעון לא יכול לסבול. כשרבי שמעון מתקן את השוק של טבריה ובא תלמיד חכם אחד ומזלזל בו ובמעשיו, אומר לו רבי שמעון: "אלמלי היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו – יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו, ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן?! יהב ביה עיניה ונח נפשיה". וכשהוא פוגש את יהודה בן גרים, שהלך וסיפר את מה שהיה בינו לבין רבי יהודה ורבי יוסי, ובגלל זה נגזרה עליהם חובת מיתה, "אמר: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות".
ולמה אין לרבי שמעון אריכות אפיים? כי הוא מבין שתלמידי חכמים חייבים להיות מתוקנים ביותר. אם הם לא יהיו מתוקנים, במיוחד בעניינים שבן אדם לחברו, אין לנו אפשרות להקים את הבית השלישי מחדש.
בדרכו של עקיבא
באופן הזה אפשר להבין את הסיפור על רבי עקיבא עצמו, שהגמרא מספרת כי פעם היה שכיר אצל בעל בית אחד לכמה שנים. "ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו (לפועל) שכרו. אמר לו (בעל הבית לפועל): בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? (ענה הפועל) אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. (ולא היה לך כסף מזומן לשלם לי משכורתי) - ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסיי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות" (שבת קכז, ב).
בשאילתות (שמות מ) מובא שהפועל שדן את בעל הבית שלו לכף זכות היה רבי עקיבא, בהיותו עדיין עם הארץ. הוא דן לכף זכות את בעל הבית שלו אף על פי שהמציאות מלמדת שבעל הבית הזה מתחמק לחלוטין מתשלום משכורת. המבט המיוחד הזה של רבי עקיבא הוא ההפך הגמור מתלמידי חכמים שחשבו כי התורה היא ירושה שלהם, התנשאו על אחרים וקראו לאנשים "חמרי" (נדרים פא). מתברר שבדור שבו אנו בונים את עם ישראל מחדש, יש צורך בניקיון רוחני גדול, במיוחד בין תלמידי חכמים.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
