ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
בין שני קטבים נעה פרשתנו: מחד, המעמד האדיר, הנורא, יסוד העולם ממש: 'וירד ה' על הר סיני', והדגש האלוקי המקדים את מעמד הר סיני 'וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים', דגש המצטרף לקביעה 'בני בכורי ישראל', ומאידך, במין ניגודיות חריפה כל כך, פותחת הפרשה ואף נקראת על שמו של גוי הבא מבחוץ, אמנם גוי 'מיוחס' - חותן משה, אך מכל מקום אורח זה מסדר לנו את סדרי הסנהדרין, את מעלות הדיינים, ועוד מצרף המלצה: רק כדברַי 'העסק יעבוד'.
ומתמיה הדבר: מדוע לא השאירה אותנו התורה בפרשת מתן תורה עם דברות ה', עם הקולות והברקים, בהתייחדות המקודשת לקודשא בריך הוא, אורייתא וישראל בלבד? מדוע היה צריך להכניס את הסיפור של יתרו דוקא באמצע 'יום חתונתו ויום שמחת לבו'. מה היה נגרע לוּ היה נדחה האורח החשוב למקום אחר בתורה ושם מתקן את תיקוניו הטכסיים?
מובן, שבמבט סודי, פנימי, אין כל קושיה, שהרי כל אות ואות בתורה נמצאת במיקומה המדוייק, כדברי הרמב"ן בסוף הקדמתו לתורה על פי הזוהר, מפני שהתורה בכללותה מופיעה את שם ה': 'כל התורה שמותיו של הקב"ה', ולכן היתה פרשת יתרו חייבת להיות כתובה כאן, אלא שהסברה כזו אין די בה, עם כל עמקה, מפני שאחריה אין כל מקום ללימוד פשטי המקראות.
לכן נדרשת הסברה ובה התייחסות למיקומה של פרשת יתרו בסמיכות לפרשת מתן תורה.
אלוקינו, מלך העולם
כשאנו שותים מים, אוכלים מלפפון, או מקיימים אחת מהמצוות - מטבע הברכה שתקנו לנו חכמים מכיל בתוכו שתי אמיתות יסוד ביחס לקב"ה:
באחת, הקב"ה הינו אלוקינו, שלנו, דהיינו שהתגלותו לעולם כולו הינה וודאית רק דרך מהלך חייהם של בניו, עם ישראל. זוהי אותה 'התגלות דרך ההיסטוריה' המדוברת כל כך על ידי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, ועל ידיה אנו יכולים בכלל לדבר, לתאר את מעשה ה' – דרך התגלות רצונו בישראל עמו.
לעומת דרך זו, התגלותו כבורא עולם מעידה אמנם על גודל חכמתו ותוקף יכולתו, אך לא על גילוי רצונו המפורט. בבריאתו את הסוסים ואת עצי המישמש אין רצונו מבריותיו ברור כל כך כמו ביציאת מצרים, הכניסה לארץ, מערכות השכר והעונש המתגלות בהיסטוריה של בנין וחורבן, גלות וגאולה.
מאידך ברור, שהתורה אינה, והקב"ה אינו, רק 'עסק' של עם ישראל. ריבונו של עולם, כשמו כן הוא – ריבונו של העולם כולו. לכן בברכה שתיקנו לנו חכמים, מלבד היותו של ה' 'אלוקינו', אנו מזכירים את שבחו גם על כך שהוא 'מלך העולם' כולו. גם של בעלי החיים, גם של הצומח, גם של הגויים, גם של יתרו – וגם אם הוא כהן לעבודה זרה - הוא מלך העולם:
'לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עשֶׂה כָל אֵלֶּה'. (ישעיה פרק מ"ה)
סוף מעשה במחשבה תחילה
סיבוכינו התכופים עם האנטישמיות של הגויים לאורך דורות רבים, כמו גם תסביכיהם של יהודים הרוויים גויוּת מחשבתית בדורנו משכיחים מאיתנו לא פעם את מגמתה של התורה ואת מגמתם של ישראל להיות אור לגויים.
קשה מאד בתוך מאבקי הישרדות של לחיים או למוות לזכור, כי אויבינו אלו, הם גם הכתובת אליה מכוון אותנו הקב"ה – 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'. מגמתנו היא תיקון העולם כולו, וכשבא גוי 'מומחה' לכל עניני עבודה זרה ומודה 'על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל עמו', אנו מתחממים לאור העתיד המתוקן הזה, שנראה כל כך רחוק בינתיים.
מבחינה זו, הגעתו של יתרו לעם ישראל יותר ממה שהיא מתמיהה היא מבטיחה, ודוקא לפני מתן תורה, מפני שיש בה מן העתיד אליו מכוונת התורה, בבחינת התנוצצות שמאירה לשעתה, ועניינה להראות שהעתיד לבא כבר כאן, הוא אפשרי. לאור התנוצצות זו ניתן לצאת לדרך הארוכה ארוכה עד שיאיר העולם כולו מאור ה'.
למרות מצבי היחסים המשובשים עם ארצות הגויים ותרבותם, סקירה קלה במבט היסטורי תגלה כי מפעלו הזעיר של אברהם אבינו הקורא בשם ה' לבדו הגיע לידי ידיעת אחדוּת ה' גם באיים רחוקים, דרך ה'בנות החורגות' שלנו, הנצרות והאיסלאם. ישנם אטלסים המראים את התפשטות האמונה באל אחד החל מאלפיים שנה לפני הספירה, בערך תקופת אברהם אבינו, ועד ימינו, וניתן לראות איך נקודה זעירה במזרח התיכון התפתחה ל'כיבוש' רוב המרחב המיושב בכדור הארץ.
וכך, 'נעיצת' המנוף עמוק בתחתית עולם האמונות והדעות והפיכתו משם, הן על ידי אמירת פרעה, אכן בעל כרחו, 'ה' הצדיק', או הצדקת יתרו, הכהן לכל מיני עבודות זרות, את הנהגת ה' עם מצרים – אלה דוקא המרחיבים את יריעת התפשטות שם ה' בעולם, מבחינה מסויימת ביתר חידוש ורעננות מאשר אמונתם של 'צדיקים מלכתחילה'.
זאת מפני שגדולי עולם כפרעה או יתרו העומדים מנגד לאמונה בה' ממוטטים את ארמון הכפירה עם הודאתם במלכות ה'.
אותו מלך מצרים ואותו כהן לעבודה זרה שהודו במלכות ה', פתחו את הפתח למתן תורה. זאת מפני שהתמוטטות המבנה האנטי אלוקי בראשו עמדו ביטל את החסימות שעמדו בפני האורה האלוקית מלהתפשט עד קצוי ארץ, ומרגע שהצטרפו לאמונה בגדלות ה' – כעת יכולה התורה להינתן ומלכות ה' לשרור בשלמות, ובכח גדול יותר דוקא מפני ההתנגדות הראשונית שלהן לאמונה – שבטלה ועברה מן העולם. (זהר שמות דף ס"ז עמוד ב')
סוד התהפכות זה הוא המניע את הכוחות העצומים בעלי האורות המנצנצים, הלוכדים בברק החלול שלהם נפשות רבות, שדוקא אותה ריקנות שממהרת להימצא מתחת למעטה הקידמה הקוסם דוחפת את המאוכזבים למציאת האמת הגדולה יותר והעמוקה יותר – מתוך חשיפת הריק שבחוסר האמונה.
לקדוש ברוך הוא יש זמן מאז ועד היום, ואף אנו נהיה בעלי סבלנות ואורך רוח, בעלי גבורת אמונה לפעול להארת עולם ותיקונו השלם במהרה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
