ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי'
שלושת מימדי הפתיחה
בפסוק שממנו נלקח שם הפרשה מבוטאים סביב ענין התרומה שלושה מימדים הקשורים יחד.
הגם שלכאורה התרומה היא ענין ברור, תרומה כספית לבנין המשכן, הרכב המילים בפסוק מספק מימדים נוספים, מורכבים, עמוקים ויסודיים לתורה בכללותה.
שלוש מילים שונות מבססות שלושה עיקרים שונים ואך טבעי הוא ששלושה ענינים אלו מקיפים את דרכי הפרשנות השונות סביב ענין התרומה.
המימד האחד – התרומה
הבט זה של הרמת התרומה על ידי ישראל מבטא מהפך משמעותי שפּה ניבט לראשונה לעינינו מאז נלקחנו לעם ה': המעבר ממצוּוה לשותף!
הקב"ה לקח את ישראל ממצרים 'ביד חזקה ובזרוע נטויה' – בעל כורחנו. גם האותות והמופתים כמו 'שותלים' את גדולת הבחירה תחתיה ומכווצים את מרחביו הרוחניים של האדם. מערכות הציוויים והמצוות שבאו בָּסערה מתוך הענן גם הם מחלישים, מרַפים, ומאיימים עוד יותר את מראה ההר הכפוי על ראשיהם מלמעלה:
'חסרון יש ביראה מצד החיצוני שלה שהיא... עושקת מן האדם את תכונת גבורתו... ובזה מוֹנעת היראה, אפילו הא-להית, את שכלולו של העולם ואת שלימות צורתו של האדם' (הראי"ה זצ"ל, אורות הקודש ח"ד ע' תכ"א)
בתוך תוכו יודע כל איש ישראל שכך יהיה מעתה ועד לתיקון העולם המקווה .
והנה הקב"ה המצווה, המפעיל הגדול את הנפעלים הקטנים - משתף! מבקש, נראה כמו 'צריך' לתרומתם של ישראל. המהפך הרוחני והפסיכולוגי שעובר המצוּוה עקב התבקשותו לתת משלו מעמיד אותו בְּ'מקום' אחר משהיה בו, מקום של הערכה עצמית, אחריות ותחושות של בגרות ושותפות:
' ...ולאמר לציון עַמי אתה' - אל תקרי עמי, אלא עִמי, אנת בשותפו עמי'. (תיקוני זהר דף קיח/א)
המימד השני – התקדשות
את המילים 'ויקחו לי תרומה' מפרשים חז"ל על פי פשטות הפשט - 'ויקחו לי – אותי!'
כאן בא לידי ביטוי מימד חדש ושונה, מימד ההתקדשות בקדושה אלוקית שכמו 'נלקחת' אלינו על ידי בניית המשכן. מימד זה מובלט במדרשים: מטרת התרומה היא הקדושה העצמית של הנותן.
הא כיצד? משיבים חז"ל שהמלה 'לי' היא המחוללת הבנה זו:
'אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר 'ויקחו לי תרומה'.
משל למלך שהיתה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לארצו וליטול לאשתו, אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול. לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי: שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי, שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי.
כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה. לפרוש הימנה איני יכול. לומר לכם אל תטלוה איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר: 'ועשו לי מקדש'. (שמו"ר פל"ג פסקה א').
משל למלך שהיתה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לארצו וליטול לאשתו, אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול. לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי: שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי, שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי.
כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה. לפרוש הימנה איני יכול. לומר לכם אל תטלוה איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר: 'ועשו לי מקדש'. (שמו"ר פל"ג פסקה א').
וכך, מימד השותפות, המימד הראשון, נבלע באופקיו הרחבים של מימד הקדושה השני שלפיו על ידי התרומה מבקש הקב"ה שישראל יקחו כביכול אותו יתברך אליהם. כך מובאת לידי השלמה קומה נוספת: נתינתם של ישראל היא 'נתינה לוקחת', היא אמנם נותנת למשכן אך באופן מיוחד לוקחת: 'כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל' כדברי בעל הכתב והקבלה כאן, על פי חז"ל במסכת קידושין.
ענין זה הינו בבחינת בנין אב שבכוחו ללמד על כלל התורה והעולה למקיימיה שומרי מצוותיה.
והמימד השלישי – נדבה מצוּוַה
אלא שהנדבה וההתקדשות עשויים לרקום דימוי של 'קונים בלבד' לעבודת התורה. אם אנו הנודבים ברוב טובנו, וכיון שאנו המתקדשים, לרוב צדקתנו, הרי ממילא הבולטות האנושית עלולה לבצבץ ולהתרחב, והאדם כמו ינכס לעצמו את עניניה של תורה. לכך באה המילה השלישית – 'תקחו' את התרומה.
אכן, יש מימד של נדבה, אך ככל עניניה של תורה הם אינם יזומים אלא מוכתבים, ועל ידי כך, על ידי כך בלבד, מתקדשים – 'אשר קדשנו: במצוותיו'! לא אחרת.
כך מבטא הנצי"ב דרך זו:
'עיקר פירוש 'ויקחו לי' – בעל כרחם. ישבו שמאין וגבאין ליקח מכל אחד כפי הראוי... וגם מי שינדב ויפריש כופין להביא'.
וכשהחוש האידיאליסטי מוחה, אמאי כפייה בעת רצון ונדבה, משיבה התורה: על סמך רצון אדם לבדו נטולה האלוקות שבמעשה, וניטלת מידת הנצח ממנו. הצו האלוקי בונה את הקדושה ומחדיר להיסטוריה את רכיבי התורה לַנֵצח – וּלנצֵחַ.
וכשקומת הנצח והאלוקות מתקבלת על לב האדם הנודב מתקיים בנו גם הפסוק 'ושכנתי בתוכם'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
