ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעוֹד דַּע כִּי זָכַר אַרְבַּע דְּבָרִים, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת שֶׁיֵּשׁ אֶל הַיְדִיעָה. וְזֶה כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא מַשִּׂיג בַּנִּמְצָאוֹת נִקְרָא זֶה: חָכְמָה, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהַהַשָּׂגָה הַזֹּאת 1 נִסְמֶכֶת אֶל הַגְּשָׁמִים שֶׁמֵּהֶם קוֹנֶה הַיְדִיעָה, אֵין זֹאת הַיְדִיעָה נְקִיָּה וּמֻפְשֶׁטֶת מִן הַחֹמֶר לְגַמְרֵי, בַּעֲבוּר שֶׁנִּסְמֶכֶת יְדִיעָה זֹאת אֶל הֶחֳמָרִים וְהֵם הַנִּמְצָאִים הַגַּשְׁמִיִּים. אֲבָל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הַשְּׁנִיּוֹת, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יִקְנֶה אוֹתָם מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, הֵם נְקִיִּים יוֹתֵר מִן הַחֹמֶר, שֶׁהֲרֵי בְּהַשָּׂגָתָם אֵינָם נִסְמָכִים אֶל הֶחֳמָרִים מִבַּחוּץ. וּמִכָּל מָקוֹם גַּם זֶה אֵינוֹ מֻפְשָׁט וּנְקִיָּה לְגַמְרֵי, בַּעֲבוּר שֶׁנִּסְמָכִים אֶל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְנוּ מִן הַגְּשָׁמִים הַנִּמְצָאִים בַּחוּץ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ הָאָדָם לְעֵת הַזִּקְנָה, שֶׁאָז הַכֹּחוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת הֵם כָּלִים וְנִפְסָדִים, אָז יִתְחַדֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל לְהַשִּׂיג 2 דְּבָרִים בַּשְּׂכָלִים הַנִּפְרָדִים וּבַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה, דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינָם נִסְמָכִים אֶל הַחֹמֶר כְּלָל. וְדָבָר זֶה מְיֻחָד דַּוְקָא בִּימֵי זִקְנָה, בַּעֲבוּר שֶׁכֹּחוֹת הַגַּשְׁמִיִּים כָּלִים וְנִפְסָדִים, אָז יִתְחַדֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל לְהַשִּׂיג דְּבָרִים הַשִּׂכְלִיִּים לְגַמְרֵי. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (פרק ד משנה כ): הַלּוֹמֵד מִן הַיְלָדִים לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ, אֲבָל הַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. פֵּרוּשׁ: כִּי חָכְמַת הַיְלָדִים נִטְבַּע בַּחֹמֶר, לְפִיכָךְ הוּא דּוֹמֶה לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת, שֶׁאֵין הַטַּעַם מִתְבַּשֵּׁל וְטַעַם הָעֲנָבִים עֲדַיִן מֻטְבָּע בְּחֹמֶר הָעֵנָב. וְכֵן כְּמוֹ מִי שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ, שֶׁעֲדַיִן הַיַּיִן מְעֹרָב בַּשְּׁמָרִים, כָּךְ חָכְמָתָם שֶׁל יְלָדִים, אֵין חָכְמָתָם נִבְדָּל מִן הַגּוּף אֲבָל מֻטְבָּע בַּגּוּף. אֲבָל הַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים, מִפְּנֵי שֶׁחָכְמָתָן נִבְדֶּלֶת, הוּא דּוֹמֶה לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל הָעֵנָב הַטַּעַם נִבְדָּל מִן הַגּוּף שֶׁל עֵנָב. וְכֵן הַיַּיִן הַיָּשָׁן כְּבָר נִבְדַּל מִן הַשְּׁמָרִים, וְהוּא נַעֲשָׂה צָלוּל וְזַךְ. כָּךְ חָכְמַת שֶׁל זְקֵנִים, מֻבְדָּל וְצָלוּל מִן עֲכִירוּת הַגּוּף. לְפִיכָךְ אָמְרוּ: אֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ זְקֵנִים, נֶגֶד הַשֵּׂכֶל בָּאָדָם בְּסוֹף יָמָיו. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים (שבת קנב, א): תַּלְמִיד חָכָם, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִין חָכְמָתוֹ נִתּוֹסֶפֶת וכו'.
____________________________
ודע עוד כי הוזכרו ארבע דברים כנגד ארבע מעלות של הידיעה. כאשר אדם יודע את הדברים הנמצאים, זו מעלת החכמה. אבל מכיון שידיעה זו 1 מבוססת על המציאות החומרית, אין החכמה הזו מסולקת מהחומר, כיון שהיא נשענת על הנמצאים הגשמיים. אבל המושכלות השניות, מפני שרכש ידיעה זו מהמושכלות הראשונות, הרי ידיעה זו כבר פחות שייכת אל עולם החומר, שכן השגתה אינה נשענת ישירות על החומר הגשמי. אבל גם ידיעות אלו אינן מסולקות לגמרי מקשר אל החומר, שכן הן נשענות על החכמה המבוססת על החומר. כאשר מגיע האדם לעת הזקנה, שאז כוחותיו הגשמיים הולכים וכלים, אז מתחדשת ידיעה בשכלו הנובעות מתוך עולם רוחני. דבר זה מיוחד דוקא לימי הזקנה, מפני שכאשר הכוחות הפיזיים חלשים, האדם רוחני יותר ובאפשרותו להשיג 2 השגות רוחניות. על זה אמרו במסכת אבות: הלומד מן הילדים למה הוא דומה? לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. אבל הלומד מן הזקנים למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן. פירוש: חכמת הילדים זו חכמה שעדיין מוטבעת בחומר, לכן הלומד מהם נדמה כאוכל ענבים קהות שעדיין לא התבשלו, וטעם הענבים עדיין מוטבע בחומר הענב, וכן לשותה יין חדש, שהיין עדיין מעורב בשמרים. אבל הלומד מהזקנים, כיון שחכמתם כבר אינה מוטבעת בחומר, דומה למי שאוכל ענבים בשלות, שטעם הענב כבר נבדל מגוף הענב, וכן לשותה יין ישן שכבר נבדל מהשמרים, והוא נעשה זך וצלול. כך חכמת הזקנים נבדלת מהחומריות. לכן אמרו: אפילו כולנו זקנים, כנגד שכל האדם בזקנתו. וכן אמרו חכמים: תלמיד חכם ככל שמזקין חכמה מתווספת בו.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
43 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ט'
44 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י'
45 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י"א
טען עוד
למדנו ביום הקודם שישנם ארבעה סוגים של ידיעות: החכמה – ידיעות שמקורן בהכרת המציאות. הבינה – הבנה של ידיעות חדשות באמצעות הידיעות שכבר היו לאדם. הניסיון – ידיעות שמבוססות על ניסיון החיים. והקבלה – ידיעות שמקורן בקבלה מאדם אחר, נאמן, ידיעות התורה שקיבלנו ממשה רבנו שליח ה'.
כעת מבאר המהר"ל שאלו ארבע מדרגות זו למעלה מזו. עולמנו הוא עולם גשמי, ואנו חיים בו, אוכלים, שותים וישנים. עם זאת אנו מנסים להתקדם למקום רוחני יותר, להתייחס לחומר בפרופורציה הנכונה. גם בכוח השכלי שיש בנו ישנה חלוקה לדרגות – שנקבעת על פי רמת קישורן עם החומר: הראשונה – החכמה , זוהי השגה שקשורה ישירות לדברים גשמיים, דהיינו, האדם פוגש את העולם החומרי, לומד אותו ומסיק מסקנות. השנייה – הבינה , היא למעלה ממנה. הבסיס לבינה הוא ידיעות קודמות, אלא שהיא בנויה על התבוננות של השכל. היא מתייחסת לחומר, אך אינה קשורה אליו ישירות, ולכן יש בה משהו גבוה, רוחני יותר.
הדרגה השלישית היא חכמת הזקנים . מעלתו של הזקן היא בזה שאט אט עם השנים, בשל השינויים הפיזיים של היחלשות הגוף והתמעטות הכוחות הגופניים, מתגברים בו הצד הרוחני והכוחות השכליים. עם הזמן, הגוף תופס פחות מקום בחיים, האדם מתפעל פחות מהישגים גופניים, ויש מקום לצדדים הרוחניים להתפתח.
המהר"ל מביא כסיוע לכך את דברי חז"ל, שהלומד מן הילדים דומה לשותה יין מהגת, ואילו הלומד מהזקנים דומה לשותה יין ישן. היין מהגת הוא יין חדש שזה עתה סיימו לבצרו. הוא עוד מעורב בפסולת הענבים. אין אנו אומרים שלימודו אינו שווה כל ערך. יש ללימודו ערך, אך זהו לימוד חכמה שאינו טהור דיו. עוד יש בה מן הסיגים, שהוא דרך לימודם של הילדים. הילדים חסרים את היכולת להבין דברים מופשטים, ולימודם נשען רובו ככולו על דוגמאות מעולם החומר. ככול שהאדם גדל, הוא מצליח לקלוט יותר מושגים מופשטים. חכמתו פחות תלויה ומעורבת בעולם הזה, ולכן היא דומה ליין ישן, שכבר נבדל מהשמרים (בתהליך היישון השמרים שוקעים אט אט מטה, ולמעלה מתקבל יין משובח ונקי משמרים).
אם-כן, 'כולנו זקנים' – זוהי מדרגה נוספת: חכמתו של האדם בסוף ימיו.
הרחבות
היחס בין הגוף לשכל
כָּךְ חָכְמַת שֶׁל זְקֵנִים, מֻבְדָּל וְצָלוּל מִן עֲכִירוּת הַגּוּף. בדומה לדברי המהר"ל, הרואה את הגוף כסותר את החכמה ומתנגד לה, התבטא גם הרמב"ם : "תלמידי חכמים שבזמן זקנתם ושיבתם וחולשת גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות". במקום אחר התבטא הרמב"ם בשפה חריפה יותר: "עם השגת המושכלות – חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות, כי במושכל ראשון ישיג שהרס הנפש בבנין הגוף, ובנין הגוף בהרס הנפש. לפי שאם היה האדם רודף אחר התאוות ומעדיף את החושניות ושעבד שכלו לתאוותו ונעשה כבהמות וכיענים שאין בדמיונם אלא האכילה והשתייה... הרי אז לא יוכר בו הכוח האלהי, כלומר השכל" [הקדמה לפירוש המשנה].
את ההדרכה הזו הגביל החת"ם סופר לזמן הגלות בלבד: "כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן... היינו בחוץ לארץ". אבל בארץ ישראל – "העבודה בקרקע גופה מצווה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים... וכאִלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה – הכי נמי (=כך גם) לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצווה" [סוכה לו.].
גם ביחס לנבואה, השורה רק בארץ ישראל (מועד קטן כה.), בולטת נקודה זו, שהרי "אין השכינה שורה אלא על חכם גִבּוֹר ועשיר ובעל קומה " [שבת צב.]. גבורה ועושר קשורים לענייני הגוף והחומר, ולא רק שאינם מפריעים לנבואה, אלא הם תנאים הכרחיים לה.
להצלחת נוי נאוה בת עופר חננאל הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
