ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּמִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָקַח וּבָחַר בְּיִשְׂרָאֵל בִּפְרָט מִכָּל הָאֻמּוֹת לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, מוֹרֶה בָּזֶה שֶׁהוּא יָחִיד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא יָחִיד בּוֹחֵר בְּאֻמָּה יְחִידִית, לֹא בִּכְלַל הָאֻמּוֹת, שֶׁזֶּה נוֹתֵן עִנְיַן הָאַחְדוּת, לִהְיוֹת לוֹ עַם מְיֻחָד. שֶׁאִם אֵין כָּאן אַחְדוּת, לֹא הָיָה בּוֹחֵר בְּאֻמָּה יְחִידִית, אֶלָּא שֶׁהוּא יָחִיד בּוֹחֵר בְּיָחִיד. וְזֹאת הָעֲבוֹדָה הִיא עֲבוֹדָה מֵאֻמָּה יְחִידָה, לְמִי שֶׁהוּא אֶחָד. וְזֶהוּ עֶצֶם הַקָּרְבָּן הַזֶּה, לְכָךְ הָיָה כָּל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בְּעִנְיַן אַחְדוּת.
כל דיני אכילת הפסח מורים על עניינו שהוא האחדות
כִּי הָיָה מִצְוַת הַקָּרְבָּן לֶאֱכֹל אוֹתוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ (שמות יב, ט), שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַקָּרְבָּן הַזֶּה מְחֻלָּק, רַק עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ, כִּי הַדָּבָר שֶׁהוּא מְחֻלָּק אֵינוֹ אֶחָד שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ חֲלָקִים, אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא שָׁלֵם יֵשׁ בּוֹ אַחְדוּת, וְכָל עִנְיַן עֲבוֹדָה זֹאת בַּקָּרְבָּן הַזֶּה לְהוֹרוֹת עַל הָאַחְדוּת. וְכֵן בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל (שם, מו). כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁאָסוּר לְחַלֵּק הַקָּרְבָּן לִשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת, אוֹ שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי מְקוֹמוֹת, 1 דִּפְלוּגְתָא דְתַנָּאֵי הוּא בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (פו, א), כָּל הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁיְּהֵא מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּן וַאֲכִילָתוֹ בְּעִנְיַן הָאַחְדוּת וְלֹא בְּעִנְיַן הַחִלּוּק. וְכֵן: שֶׂה תָמִים בֶּן שָׁנָה (שמות יב, ה), מִפְּנֵי כִּי בֶּן שָׁנָה הוּא אֶחָד בַּשָּׁנִים, וְאִם הָיָה ב' שָׁנִים הָיָה יוֹצֵא מִן הָאַחְדוּת. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נִמְשָׁךְ לְעִנְיַן הָאַחְדוּת. וְדַוְקָא שֶׂה וְלֹא עֵגֶל, כִּי שֶׂה לְדַקּוּתוֹ נֶחְשָׁב אֶחָד לְגַמְרֵי. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פרשה ד, ו): שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיהו נ, יז), לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה? מַה שֶּׂה אִם הוּא לוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכֻלּוֹ מַרְגִּישׁ, אַף יִשְׂרָאֵל אֶחָד חוֹטֵא וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים, שֶׁהֲרֵי עָכָן הָיָה אֶחָד וְחָטָא וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ מַרְגִּישִׁים. וּבֵאוּר הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי הַשֶּׂה לְדַקּוּת טִבְעוֹ וְאֵינוֹ בַּעַל חֹמֶר גַּס וְעָב, 2 כִּי דָּבָר שֶׁהוּא חָמְרִי כְּמוֹ הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר אוֹ הַדָּבָר שֶׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ יֵשׁ בּוֹ עִנְיָן חָמְרִי, וְהַחֹמֶר מִתְחַלֵּק וְאֵין בּוֹ עִנְיַן הָאַחְדוּת, אֲבָל הַשֶּׂה טִבְעוֹ דַּק וְיֵשׁ לוֹ מֶזֶג דַּק אֵינוֹ חָמְרִי, לְכָךְ אִם נִלְקָה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו כֻּלּוֹ מַרְגִּישׁ. וְכָךְ יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמַּדְרֵגַת הַחֹמֶר אֲבָל מַדְרֵגָתָם מַדְרֵגָה רוּחָנִית אֱלֹהִית, וּלְפִיכָךְ אֶחָד חוֹטֵא וְכֻלָּם לוֹקִים, כִּי הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת לֹא תִתְחַלֵּק, וְהַחִלּוּק הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וְזֶה שֶׁצִּוָּה שֶׁיִּהְיֶה הַקָּרְבָּן הַזֶּה שֶׂה תָמִים, כִּי הַתְּמִימוּת וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא אַחְדוּת, כְּדִכְתִיב (שמות כו, ו): וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד, וּפֵרוּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר הָיָה שָׁלֵם אָז הָיָה נֶחְשָׁב אֶחָד, שֶׁהֲרֵי הַחֵלֶק אֵינוֹ שָׁלֵם וְאֵינוֹ אֶחָד, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר. וּמִצְוָתוֹ בְּזָכָר (שם יב, ה) וְלֹא בִּנְקֵבָה, כִּי הָאַחְדוּת הוּא מִן 3 הַצּוּרָה* וְהַחִלּוּק הוּא מִן הַחֹמֶר, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר. וּמִפְּנֵי שֶׁהַזָּכָר יוֹתֵר נֶחְשָׁב צוּרָה מִן הַחֹמֶר, לְכָךְ הַפֶּסַח אֵינוֹ בָּא רַק מִן הַזְּכָרִים.
____________________________
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
46 - פרק ס' חלק א'
47 - פרק ס' חלק ב'
48 - לימוד שבועי באמונה כ"ה תמוז - ב אב תשע"ו
טען עוד
המצווה בקרבן הפסח היא לאוכלו כשהוא צלוי ראשו על כרעיו ועל קרבו, כי לא ראוי שקרבן זה יהיה מחולק אלא בשלמות, ראשו כרעיו וקרבו. הטעם הוא שדבר מחולק אינו אחד, שהרי יש בו חלקים, ואילו בדבר שלם יש אחדות, וכל עניין העבודה בקרבן הפסח הוא להורות על האחדות. גם הציווי: בבית אחד יאכל, כלומר האיסור לחלק את הקרבן לשתי חבורות או לאוכלו בשני מקומות, שכן 1 נחלקו תנאים בדבר זה האם האיסור על שתי חבורות או שני מקומות, כדי שיהיה מעשה הקרבן ואכילתו באחדות ולא בחלוקה. זהו גם טעם הציווי שהקרבן יהיה שה תמים בן שנה, כי בן שנה מורה על האחדות, שהוא בן שנה אחת, אבל אם היה בן שנתיים לא היה מורה על האחדות. ודוקא שה ולא עגל, כי השה מפני שהוא דק נחשב יותר לאחד, כמו שדרשו חכמים: שה פזורה ישראל, למה נמשלו ישראל לשה? כמו שהשה כשהוא לוקה באחד מאיבריו כל גופו מרגיש, אף ישראל כאשר אחד מהם חוטא כולם מרגישים, שהרי עכן חטא וכל ישראל הרגישו. ביאור דבריהם: השה דק בטבעו ואינו בעל חומר גס ועבה, 2 בניגוד לשור והחמור והדומה להם שהם גסי החומר מפני שהם חומריים, והחומר מתחלק ואין בו אחדות. השה מפני דקות חומרו אינו חומרי, לכן כאשר לוקה אחד מאיבריו כל הגוף מרגיש, וכך ישראל, מפני שבטבעם רחוקים מהחומריות והם בעלי מעלה רוחנית אלוקית, לכן כאשר אחד חוטא כולם לוקים, כי מעלה רוחנית אינה ניתנת לחלוקה, כיון שהחלוקה היא רק לדבר חומרי. על כן ציווה הקב"ה לקחת שה תמים, כי התמימות היא שלמות והיא האחדות, כמו שנאמר: והיה המשכן אחד, שמשמעותו כאשר המשכן שלם אז הוא נחשב לאחד, שהרי החלק אינו שלם ואינו אחד, ודבר זה ברור. מצוות קרבן פסח שיהיה זכר ולא נקבה, כי האחדות מקורה 3 בצורה והחלוקה מהחומר, והזכר נחשב לצורה והאשה לחומר, על כן הקרבן בא מן הזכרים.
[ הַצּוּרָה – התוכן המיוחד.]
ביאורים
במנחה של שבת אנו אומרים 'אתה אחד ושמך אחד', 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' – לא מדובר על צירוף מקרים סתמי של המילה אחד. ההתאמה המספרית בין ישראל, כאומה אחת ויחידה בעולם, לבין ה', הבורא האחד והיחיד, מלמדת אותנו על הקשר ההדוק בין ישראל לאביהם שבשמים. מכוח החיבור שלנו אל ה' נצטווינו בעבודת קרבן הפסח ופרטיו, כפי שהמהר"ל מאריך לבאר את גילוי האחדות הרוחנית בכל פרט מהלכות הפסח. מבין הלכות הפסח אנו מצווים לאכול את הקרבן בחבורה אחת ובמקום אחד, וכן לצלות את הקרבן בשלמות, מבלי לנתח אותו לחלקים שונים. הלכות רבות אלה באות ללמד אותנו רעיון עמוק ושורשי.
בהקרבת הפסח במצרים גילה עם ישראל לעולם שיש מנהיג אחד, המנהיג את כל מערכות הטבע בכפיפה אחת. דווקא אחדות זו היא שיכלה לגאול את ישראל ממצרים, כפי שיסביר המהר"ל בהמשך על הרמות השונות שבגילוי אחדות זו. בחירת ישראל לעם ה', אשר התחילה בגאולת מצרים, איננה אירוע חד פעמי, אלא היא נמשכת לכל הגאולות שיבואו אחריה. כדי שעם ישראל יצליח לשמור על מדרגת החירות שלה זכה, עליו להקפיד באופן תמידי על כל המצוות שבהן צוו אז, שביניהן כל הלכות קרבן הפסח ופרטי אכילתו.
הרחבות
למרות המחלוקות, עם ישראל מאוחד
וְזֹאת הָעֲבוֹדָה הִיא עֲבוֹדָה מֵאֻמָּה יְחִידָה, לְמִי שֶׁהוּא אֶחָד. מדברי המהר"ל נראה שעם ישראל הוא עם מאוחד, אך כידוע במהלך הדורות רבו המחלוקות והפילוגים בעם ישראל. כיצד אפשר ליישב את דבריו של המהר"ל עם המציאות?
בספרו 'נצח ישראל' מבאר זאת המהר"ל בעצמו: "ישראל הם עם אחד מה שלא תמצא בשום אומה, והשטן הוא מגרה בהם להפרידם ולחלקם" [נצח ישראל כה]. דווקא משום שהאחדות היא מעלה עליונה של ישראל, השטן מתגרה בהם בנקודה הזאת. מדרגתם הגבוהה מביאה אותם לידי מחלוקת.
בהמשך דבריו מונה המהר"ל סיבה נוספת לכך שבעם ישראל ישנן מחלוקות רבות: "החשוב מצד טבע עצמו יבקש המעלה" [שם]. אנשים בלי שאיפות גדולות אינם נלחמים, שהרי אין להם על מה להילחם. דווקא אנשי מעלה, אנשים החיים עם תחושת שליחות ומגמה, עלולים לעִתים להקפיד ולהילחם על עקרונותיהם יותר מאחרים. זו הסיבה שדווקא בעם ישראל, עם שיש לו שליחות ומגמה, יש הרבה מחלוקות ופירודים.
אי אפשר לחלק גוף חי
מַדְרֵגָתָם מַדְרֵגָה רוּחָנִית אֱלֹהִית, וּלְפִיכָךְ אֶחָד חוֹטֵא וְכֻלָּם לוֹקִים. בגוף חי, כאשר איבר אחד חולה – כל הגוף מרגיש, אפילו אם מדובר באיבר קטן, כמו שן או זרת. כך הדבר גם בעם ישראל. כיוון שכולו כגוף אחד חי, כאשר אפילו אדם אחד חוטא – כולם לוקים.
עיקרון זה, כותב הרב צבי יהודה קוק , נכון גם לגבי תורת ישראל וארץ ישראל. תורת ישראל אינה נתונה לחלוקה, כיוון שהיא תורה חיה: "(כאשר) תורת ה' תמימה, שלמה וחיונית, אז היא משיבת נפש. דבר חי אינו ניתן לניתוח, ורק בשלמותו הוא מחיה ומשיב נפש" [שיחות הרב צבי יהודה, שמות, 276]. גם אודות ארץ ישראל כותב הרב צבי יהודה דברים דומים: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים – זה ארץ ישראל. ארץ ישראל היא ארץ החיים, מקור החיים... מציאות של חיים אינה ניתנת לחלוקה... בחיוניות אין וויתורים!" [שיחות הרב צבי יהודה ארץ ישראל 26].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
