ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְאָמְרוּ שֶׁהַמַּלְאָכִים נִקְרָאִים: עֲבָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִבְרָאִים לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם, כִּי הֵם מְמֻנִּים עַל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם כְּמוֹ הָעֶבֶד שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל צֹרֶךְ הַבַּיִת. וְיוֹרֶה שְׁמָם עֲלֵיהֶם, שֶׁנִּקְרָא מַלְאָךְ מִלְּשׁוֹן שְׁלִיחוּת, שֶׁהוּא נִשְׁלָח לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֵם נִקְרָאִים: בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן הוּא 1 עָלוּל מִן הָאָב כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם עֲלוּלִים מִן 2 הָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּכָאן לָמָּה רָאוּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ עֲלוּלִים רִאשׁוֹנִים אַף לַמַּלְאָכִים.
שירת ישראל קדמה לשירת המלאכים כי הם בנים
וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ שִׁירָה תְּחִלָּה, כִּי הֶעָלוּל בָּרִאשׁוֹנָה מוֹרֶה עַל הָעִלָּה תְּחִלָּה, כִּי אֵין עָלוּל בְּלֹא עִלָּה. וּלְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ שִׁירָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֹדֶם מִן הַמַּלְאָכִים, אַף כִּי הֵם גַּם כֵּן נִבְרְאוּ מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲלוּלִים מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם עֲלוּלִים בָּרִאשׁוֹנָה בְּמַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ עִלָּה, וְהַמַּלְאָכִים אִם שֶׁגַּם הֵם עֲלוּלִים מִמֶּנּוּ, אֵין זֶה בָּרִאשׁוֹנָה כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל, כִּי נִבְרְאוּ לְשַׁמֵּשׁ בָּעוֹלָם מַה שֶּׁנִּשְׁלָחִים מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפִיכָךְ הֵם נִמְשָׁכִים וּטְפֵלִים אַחַר דָּבָר אַחֵר. וּלְכָךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בָּנָיו מוֹרִים תְּחִלָּה עַל הָעִלָּה, וּלְכָךְ שִׁירָתָם תְּחִלָּה.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
54 - גבורות השם פרק ס"ח חלק א'
55 - גבורות השם פרק ס"ח חלק ב'
56 - לימוד שבועי באמונה ג-ט אב תשע"ו
טען עוד
וְסָבַר רַב דְּמִכָּל מָקוֹם הַמַּלְאָכִים קָדְמוּ לַנָּשִׁים, כִּי הַנָּשִׁים גַּם כֵּן טְפֵלִים לָאֲנָשִׁים, וּכְדִכְתִיב (בראשית ב, יח): אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִבְרֵאת 3 בְּעֶצֶם לְגַמְרֵי כְּמוֹ הָאָדָם, רָאוּי שֶׁהַמַּלְאָכִים קוֹדְמִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲלָה יוֹתֵר שֶׁהֵם מִן הָעֶלְיוֹנִים. וְרַבִּי לֵוִי חוֹלֵק גַּם בָּזֶה, דְּמִכָּל מָקוֹם גַּם הָאִשָּׁה בִּכְלַל הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיִּקְרָא שְׁמָם אָדָם, כִּי אֵין הַזָּכָר אָדָם בְּלֹא נְקֵבָה, וּשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד הֵם הָאָדָם. וְנִרְאֶה 4 דְּבִפְלוּגְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דִּבְפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות סא, א) פְּלִיגִי. וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע (בראשית ב, כב), פְּלִיגִי רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: פַּרְצוּף, וְחַד אָמַר: זָנָב. פֵּרוּשׁ: כִּי מַאן דַּאֲמַר פַּרְצוּף סְבִירָא לֵיהּ כִּי הָאִשָּׁה כְּמוֹ פַּרְצוּף שֵׁנִי, שֶׁהָאִשָּׁה עִקָּר כְּמוֹ הַזָּכָר. וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה נִבְרֵאת עִם הָאָדָם, הָיְתָה נִבְרֵאת פַּרְצוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּמוֹ הָאָדָם. וּמַאן דַּאֲמַר זָנָב, סְבִירָא לֵיהּ כִּי הָאִשָּׁה טְפֵלָה אֵצֶל הָאָדָם, וּלְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר נִבְרֵאת עִם הָאָדָם לֹא הָיְתָה נִבְרֵאת פַּרְצוּף 5 רַק זָנָב, שֶׁהַזָּנָב נִמְשָׁךְ וְטָפֵל אֵצֶל הַגּוּף. אָמְנָם לְפִי דַעַת הַכֹּל קוֹדֵם יִשְׂרָאֵל לַמַּלְאָכִים.
____________________________
חכמים במדרש כינו את המלאכים: עבדים, מפני שהם נבראו לצורך העולם, כי הם ממונים על ענייני העולם כדוגמת העבד הממונה על צרכי הבית. גם שמם מורה על מהותם, שנקראו: מלאך, ומלאך הוא שליח, כי נשלחו לעשות את רצונו של הקב"ה בעולם. אבל ישראל נקראים: בנים, כמו שהבן 1 נברא ישירות מהאב, כך ישראל נבראו ישירות 2 מהקב"ה. ואין להאריך כאן בעניין זה, למה ישראל הם הנבראים הראשונים ואף קודמים למלאכים.
אמר הקב"ה שישראל יאמרו שירה לפני המלאכים, כי הנבראים בצורה ישירה מורים על הבורא תחילה, כי אין נברא בלא בורא. לכן ישראל יאמרו שירה לפני המלאכים, כי אף שגם המלאכים נבראו על ידי הקב"ה, אבל מכיון שישראל נבראו ישירות על ידי הקב"ה, ניכר בהם שהוא בוראם, ואילו המלאכים אף שנבראו גם הם על ידי הקב"ה, לא נבראו תחילה כישראל, כי בריאת המלאכים היא לשרת בעולם והם שלוחיו יתברך לכך, לכן הם טפלים לדבר אחר החשוב מהם שהוא תכלית הבריאה. לכן ישראל נחשבים כבנים ומורים ראשונה על הבורא, ולכן שירתם קודמת.
לדעת רב המלאכים קודמים לנשים, כי גם הנשים נחשבות כטפלות לאנשים, כמו שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו, משמע שגם האשה לא נבראה כמו אדם 3 לצורך התכלית אלא כדי לסייע להגיע לתכלית, אם כן ראוי שיוקדמו המלאכים לנשים, כי יש להם מעלה גבוהה יותר שכן הם רוחניים. ורבי לוי חולק ולדעתו הנשים קודמות למלאכים, כי האשה בכלל האדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם, כי אין הזכר אדם בלא הנקבה, ושניהם ביחד נקראים: אדם. נראה 4 שמחלוקת רב ולוי היא כמחלוקת רב ושמואל בפרק הרואה על הפסוק: ויבן את הצלע, שאחד אמר: פרצוף ואחד אמר: זנב. פירוש מחלוקתם: האומר פרצוף סובר שהאשה היא כמו פרצוף שני, שהיא עיקר כמו הזכר. לכן כאשר נבראה האשה נבראה פרצוף בפני עצמו, כמו אדם. והאומר זנב סובר, שהאשה טפילה לאיש, לכן כאשר נבראה עם האדם לא נבראה פרצוף 5 אלא זנב, שהזנב נמשך אחר הגוף וטפל אליו. אבל לדעת כולם ישראל קודמים למלאכים.
ביאורים
אופן ההשתלשלות שבו ברא הקב"ה את עולמו בנוי בדרך שבה הבורא, שהוא אחד, ברא בריאה אחת, העומדת במרכזו של עולם, והיא מהווה יסוד לשאר הבריאה. בריאה יחידה זו היא עם ישראל . ישראל הם בניו של הקב"ה, והם הבריאה העיקרית והשורשית והיסוד לכל העולם. ממילא עם ישראל הם הבריאה המרכזית ביותר בעולם, והיא היחידה שמתייחסת ישירות אל בוראה ביחס של אב ובן.
חכמינו נחלקו במדרש בעניין השירה שנאמרה לאחר שנקרע ים סוף – מי אמר שירה זו ומי קדם באמירתה למי. לדברי כולם, ישראל נחשבים בניו של הקב"ה, ולכן הם קודמים לומר שירה לפני המלאכים, המוגדרים כעבדים, והדיון הוא סביב השאלה האם המלאכים קדמו לנשים או להיפך. לכאורה הדבר אינו מובן. מה משנה לנו מה היה באותו הדור ומי הקדים את מי בשירה?
המהר"ל מסביר שאמירת השירה מבטאת את גילוי כבודו של הבורא בעולם. בריאתה של המציאות כולה היא בפקודתו של הבורא ולכבודו, ולכן מי שעומד במרכז הבריאה הוא הקודם לומר שירה. הוא מסביר שאף-על-פי שגם המלאכים נבראו בידי הבורא ופועלים בשליחותו, בכל זאת במרכזה של המציאות עומדים דווקא עם ישראל, שנקראו 'ראשית'. כך הוא מסביר את דברי חז"ל, שאמרו שישראל, שהם בניו של מקום, קדמו באמירת השירה אפילו למלאכים, המוגדרים כעבדים.
אך כדי לבדוק אם הנשים קדמו גם הן למלאכים באמירת השירה, יש לבחון את בריאת האישה. אם נאמר שהאישה נבראה בתחילה כמציאות לעצמה המחוברת אל האיש – אז ודאי ששירת נשות ישראל קדמה לשירת המלאכים. אך אם נאמר שהאישה בתחילה הייתה כלולה באיש ואחר-כך היא הופרדה ממנו לבריאה בפני עצמה - אז נמצא שלאישה אין הופעה עצמית בנקודה היסודית (נקודת הראשית), ולכן קדמו להן המלאכים בשירה, שהרי הם רוחניים ועליונים.
הרחבות
משמעות מעמד האשה כעיקר או כטפל
וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע (בראשית ב, כב), פְּלִיגִי רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: פַּרְצוּף, וְחַד אָמַר: זָנָב. על פי המהר"ל, נחלקו רב ושמואל האם האישה עיקרית כמו הזכר, או שהאישה טפלה לזכר. הרב קוק מסביר ששורש המחלוקת נעוץ בהבנה בעומק כוחות הנפש: "כח הרגש המיוחד לאשה, הדבר מסופק בערך מעלתו בתכונות הנפש, אם הוא תוצאה רק מכח השכל, שבהיותו נחלש ממעלתו אז יפעל על פי סדרי הרגש והטעם, או שהוא מכונה עצמית עומדת לפעול במעלתה המיוחדת, ומה שהיא עשירה בכוחות רבים אינם משיורי כח השכל, כי אם רכושה העצמי. הצד הראשון הוא למאן דאמר (למי שאמר) זנב, והשני למאן דאמר פרצוף" [עין איה ברכות ט, קצב].
על פי הסבר זה נחלקו הדעות האם כוח הרגש הוא רק ביטוי של תודעות שכליות בצורה רגשית, או שהוא כוח עצמאי שאין מקורו בשכל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
