ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
אָמְנָם הַתְּשׁוּבָה הִיא 1 הַפְּשִׁיטוּת מִן צַד הַמִּזְרָח. וְזֶה כִּי מִזְרָח נִקְרָא הַתְחָלָה וְקֶדֶם בְּכָל מָקוֹם בַּכָּתוּב, וּכְמוֹ שֶׁיִּקָּרֵא מַעֲרָב: אָחוֹר, נִקְרָא הַמִּזְרָח: קֶדֶם וּפָנִים. וּמָצָאנוּ מִזְרָח הוּא הַתְחָלַת הָעוֹלָם וּמַעֲרָב אַחֲרִית הָעוֹלָם. וְאֶל הַתְחָלָה מִתְיַחֵס הַתְּשׁוּבָה, כִּי כָּל בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ הִסְתַּלְּקוּת הַחֵטְא שֶׁלּוֹ, וְאֵין דָּבָר מְסַלֵּק רַק הַהַתְחָלָה, כִּי הַהַתְחָלָה הִיא נִבְדֶּלֶת מִן הַחֵטְא, שֶׁהֲרֵי אֵין חֵטְא בַּהַתְחָלָה, וְכַאֲשֶׁר יַחֲזֹר לְהַתְחָלָתוֹ נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַחֵטְא. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה כא, ט): וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן (בראשית ג, כד). מָצָאנוּ בְּכָל מָקוֹם רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת, הִיא שֶׁקָּלְטָה הָאָדָם, דִּכְתִיב: וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן. הִיא שֶׁקָּלְטָה קַיִן, דִּכְתִיב (שם ד, טז): וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. רוֹצֵחַ, דִּכְתִיב (דברים ד, מא): אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ וגו'. וְכָל עִנְיָן זֶה שֶׁמִּזְרָח נִקְרָא קֶדֶם וְהַתְחָלָה, וְאֵין קוֹלֵט אֶת בַּעַל תְּשׁוּבָה רַק דָּבָר שֶׁהוּא הַתְחָלָה, שֶׁדָּבָר שֶׁהוּא הַתְחָלָה הוּא הִסְתַּלְּקוּת הַחֵטְא, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא חֵטְא בַּהַתְחָלָה, וּלְפִיכָךְ מִתְנוֹעֵעַ הַבַּעַל תְּשׁוּבָה תָּמִיד אֶל הַמִּזְרָח, כִּי שָׁם יִמָּצֵא הִסְתַּלְּקוּת הַחֵטְא. וְאָמְרוּ כִּי הַתְּשׁוּבָה נִבְרֵאת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כִּי הַהַתְחָלָה שֶׁחוֹזֵר עָלָיו בַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַתְחָלָה פְּשׁוּטָה נִבְדֶּלֶת לְגַמְרֵי, כִּי הַהַתְחָלָה שֶׁאֵינוֹ פְּשׁוּטָה אֵינָהּ נִבְדֶּלֶת מִן הַחֵטְא, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פָּשׁוּט וְהוּא מֻרְכָּב הוּא גַּשְׁמִי, וְהַגַּשְׁמִי שַׁיָּךְ בּוֹ הַחֵטְא. וּבַעַל הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִבְדָּל מִן הַחֵטְא, וְאֵינוֹ נִבְדָּל מִן הַחֵטְא וּמִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה רַק בִּשְׁבִיל הַתְחָלָה הַפְּשׁוּטָה הַנִּבְדֶּלֶת, שֶׁאֵין שַׁיָּךְ בָּהּ חֵטְא לְגַמְרֵי. וְלֹא בְּהַתְחָלָה גַּשְׁמִית, שֶׁאַף שָׁמַיִם שַׁיָּךְ בּוֹ חֵטְא, דִּכְתִיב (איוב טו, טו): אַף שָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. רָצָה לוֹמַר כִּי אַף שָׁמַיִם שֶׁהֵם גַּשְׁמִיִּים נִכְבָּדִים, זַכִּים בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת, מִצַּד שֶׁהֵם גֶּשֶׁם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו, שֶׁאֵינָם בְּלֹא חִסָּרוֹן כְּלָל. שֶׁהַגֶּשֶׁם יֵשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חִסָּרוֹן לֹא זַכּוּ בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא פָּשׁוּט נִבְדָּל. וּלְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה בָּאָדָם בְּכֹחַ הַתְחָלָה גַּשְׁמִית, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינוֹ, כִּי בְּכֹחַ אוֹתָהּ הַתְחָלָה לֹא הָיָה כָּאן הֶבְדֵּל מִן הַחֵטְא, אֶלָּא בְּכֹחַ הַתְחָלָה אֱלֹהִית בִּלְתִּי גַשְׁמִית, וְהִיא פְּשׁוּטָה. וּלְכָךְ מַדְרֵגַת הַתְחָלָה הַזֹּאת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּבְאוֹתָהּ הַתְחָלָה הַפְּשׁוּטָה כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, לִהְיוֹת נִבְדָּל מִן הַחֵטְא. וְאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה הָאָדָם נִבְדָּל מִן הַחֵטְא. נִמְצָא כַּאֲשֶׁר בַּעַל תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק מִן הַחֵטְא, זֶהוּ בְּכֹחַ הַתְחָלָה פְּשׁוּטָה מִן הַגַּשְׁמִית, וְזֹאת הַתְחָלָה הוּא מַה שֶּׁגָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה לָעוֹלָם הַתְחָלָה פְּשׁוּטָה. וּלְפִיכָךְ כָּל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה מִתְנוֹעֲעִים אֶל צַד הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא הַתְחָלָה, וּבַהַתְחָלָה 2 הַפְּשׁוּטָה הִיא הִסְתַּלְּקוּת הַחֵטְא.
____________________________
התשובה היא 1 הדבר הפשוט, שנברא קודם שנברא העולם, כנגד המזרח. ביאור הדבר: המזרח נקרא התחלה וקדם בכמה מקומות בתורה. כמו שהמערב נקרא אחור, כך נקרא המזרח קדם או פנים, אם כן המזרח הוא התחלת העולם והמערב סוף העולם. התשובה מתייחסת אל התחלה, כי כל בעל תשובה צריך להסתלק מהחטא, ואין דבר המסלק את החטא אלא ההתחלה, כי ההתחלה מרוחקת מהחטא, שהרי בהתחלה אין חטא, וכאשר חוזר בעל התשובה לתחילתו, החטא מסולק ממנו. על הפסוק: וישכן מקדם לגן עדן, אמרו בבראשית רבה: מצאנו בכל מקום שרוח מזרחית קולטת. היא שקלטה את אדם הראשון, שנאמר: וישכן מקדם לגן עדן. היא שקלטה את קין, שנאמר: וישב בארץ נוד קדמת עדן. היא שקולטת את הרוצח, שנאמר: אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. וכל עניין זה שהמזרח קולט, מפני שהמזרח נקרא קדם והתחלה, ואין קולט את בעל התשובה אלא דבר שהוא התחלה, כי ההתחלה הוא מצב של קודם החטא. לכן בעל התשובה שואף אל המזרח, כי שם ימצא הסילוק מהחטא. ואמרו שהתשובה נבראה לפני שנברא העולם, רצונם לומר שהתשובה אליה חוזר בעל התשובה צריכה להיות התחלה פשוטה, מופרשת לגמרי מן הגשמיות, כי התחלה שאינה פשוטה היא מורכבת, ובמורכב יש גשמיות, ובגשמיות יש מן החטא. בעל תשובה צריך להיות מרוחק לגמרי מהחטא, ואין יכולת להיות מופרש לגמרי מהחטא רק בהתחלה פשוטה הנבדלת מהחומריות ואין בה חטא. בהתחלה גשמית יש חטא, שהרי אף בשמים יש מהחטא, שנאמר: אף שמים לא זכו בעיניו. פירוש: גם השמים גשמיים, אף שהם נכבדים וזכים בתכלית הזכות, מפני שהם גשמיים יש בהם חטא, כלומר חסרון, מפני שבכל דבר גשמי יש חסרון. כיון שגם בהם יש חסרון לא זכו בעיני השם יתברך, מפני שהוא רוחני מוחלט. לכן לא תתכן התשובה באדם אלא מכח תשובה המובדלת לגמרי מהחטא, שהיא התחלה אלוקית, פשוטה, שאינה גשמית כלל. לכן מדרגת התשובה קדמה לעולם, ובאותה התחלה מעלתה של התשובה, ואם לא מאותה מעלה לא היה האדם נבדל מהחטא. נמצאנו למדים שכאשר בעל התשובה מסתלק מהחטא, זה בכח התחלה פשוטה שאינה גשמית כלל. התחלה זו היא הגזירה האלוקית שתהיה התחלה פשוטה לעולם, ולכן בעל התשובה שואף לצד מזרח, שהוא צד ההתחלה, ובהתחלה 2 משוללת גשמיות נמצא כח התשובה של הסתלקות מהחטא.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
72 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אב תשע"ו
73 - גבורות השם פרק ע' חלק ו'
74 - גבורות השם פרק ע' חלק ז'
טען עוד
בין שבעת הדברים שבריאתם קדמה לעולם מנו חכמים את התשובה . מדוע יש צורך בתשובה לפני שיש עולם? הרי קודם בריאת העולם לא היו עבֵרות ולכן אין ממה לשוב. מהי המשמעות, אם-כן, של תשובה הקודמת לעולם?
כדי לענות על שאלה זו, המהר"ל מרחיב בנקודה אחרת. התשובה באה מהמזרח, מהצד שממנו התחיל העולם להיברא. אמירה זו גם היא מעידה על הקשר של התשובה למקור הבריאה. התיקון הגמור של העולם הוא לשוב אל המקור האלוהי, לחזור אל הצורה השורשית שממנה באנו. בין אם אנו מתייחסים אל האדם הפרטי במהלך חייו, ובין אם נדבר על כל העולם כולו – הכול צריך לחזור לשורשו. כאשר חכמינו אמרו כי התשובה קדמה לעולם, הם התכוונו לומר כי כבר ברגע הראשון של החלוקה בין בורא לנברא התחיל חיסרון במציאות, חיסרון המתבטא בגבולות העולם, במֵמדים שלו, בזמן ובמקום. התיקון אשר חז"ל מדברים עליו הוא לשוב לחיבור מקורי אל הבורא (כמובן, מתוך ידיעה שאנו רק נבראים). הגמרא מתייחסת לכך שהעולם עמד להיברא, ויחד עם זאת עדיין הייתה לו אפשרות להתרומם ולהשתנות. אפשר לומר שתשובה היא תנועה – תנועה אל המקוריות . יש שאיפה של תיקון למציאות כולה, ושאיפה ותנועה זו של תשובה – קדמה לעולם. חידוש זה הוא חידוש מיוחד לעם ישראל, כי על פיו ה' אינו רק בשמים, אלא יש קשר ביננו לבינו, ועוד קודם שנברא העולם אפשר לראות קשר זה, שהוא צורת התקשרות אידיאלית בין הבורא לנבראים.
כל בעל תשובה המתקן את מעשיו, מבטא במעשה תשובתו את השיבה אל המקוריות, ובכך מתחבר אל המגמה שה' הועיד לעולם כולו, לבוא ולהתחבר אל רצונו העליון במעשה ידינו. לכן התשובה היא החזרה אל ההתחלה, והיא השורש הרוחני של צד מזרח.
הרחבות
התשובה – שאיפה להשתלמות
וְאָמְרוּ כִּי הַתְּשׁוּבָה נִבְרֵאת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. הרב קוק כותב באורות התשובה: "התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה היא בנשמה, והיא שולחת את קויה, שהם מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה. בעומק ההוויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה, מפני שהיא קדמה לעולם, וטרם שבא החטא כבר מוכנת התשובה ממנו. על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה, וסוף הכל לשוב לתיקון" [ו, ב]. הרב קוק מסביר שהתשובה איננה תגובה על חטא אלא היא נמצאת בטבע העולם, ולכן היא קדמה לו. התשובה היא השאיפה להשתלמות ולמיצוי הכוחות הקיימים בנפש. שאיפה זו חזקה ועוצמתית, והיא דוחפת תמיד את העולם להתקדם ולהתעלות. דחף עמוק זה שקדם לחטא, הוא שמעורר את ייסורי המצפון בלב אחר החטא, ומעורר את האדם לתקן את מעשיו ולשוב בתשובה שלמה. כיוון שהתשובה היא שורשית יותר מהחטא, שכן היא מגיעה ממקום עמוק יותר מהחטא, לכן ברור שהחטא יתוקן, והעולם יתעלה צעד אחר צעד אל השלמות שנועדה לו.
לעילוי נשמת ר' עדיאל ז"ל בן ר' חנניה לוין
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
