ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
מלבושי הכהן
ביחס למלבושי הכהן כתבה התורה טעם המצוה "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב). ופירש הרמב"ן "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב: כחתן יכהן פאר. כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן וכו'". ובפשטות מטרת הבגדים לתת לכהן מעמד של שררה בישראל, וכמו שאמרו "הכהן הגדול מאחיו"- "גדלהו משל אחיו". אמנם הרמב"ן הוסיף בהמשך דבריו: "ועל דרך האמת הוד לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם, לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם", ומפרש שם, שכמו שיש מצוה לפאר את המקדש עצמו, כך יש מצוה לפאר את הכהן המיצג את השכינה.
נראה שנקודת המחלוקת בין הפירושים בסיבת הכבוד, תלויה בחקירה שבגמ' אם כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא. אם הם שלוחי דידן , מוטל עלינו לכבדם מצד השררה שיש להם עלינו. אבל אם הם שלוחי דרחמנא, אנו צריכים לכבדם מצד כבוד השכינה שהם מיצגים. בין כך ובין כך הבגדים מלמדים על תפקיד לובשם, וגורמים לבני אדם לכבד את מי שלובשם, לפי מעמדו וערכו. וכאשר תפקידו של לובש הבגדים הוא תפקיד רוחני, מגלים הבגדים את קדושתו, ואת השכינה השורה עליו. וכך כתב הרמב"ן בטעם הפעמונים שבשולי המעיל, מפני שהכהן הנכנס להיכל הוא במדרגה של למעלה מן המלאכים "וכל אדם לא יהיה באהל מועד"- אפילו המלאכים שיש להם דמות אדם "על כן צוה להשמיע קולו, כמי שיקרא הוציאו כל איש מעלי, ויבא לעבוד את המלך ביחוד". נמצא שגלוי הקדושה הפנימית של הכהן היא ע"י הבגדים, ולכן הלכה היא שכהן "מחוסר בגדים" הרי הוא כזר ועבודתו פסולה.
לבושי מרדכי - ובנימין
"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש ממלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן", לבושים אלו אינם רק הוכחה לנצחונו על המן הרשע, אלא הם בעלי משמעות סמלית השייכת למרדכי. מובא בגמ' מגילה טז.
"(בראשית מ"ה) לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן... וחמש חליפת, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו? דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו - נתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים. אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא... בלבוש מלכות תכלת וגו'".
משמע שהלבושים הללו אינם רק הדור חצוני , שאם כן השאלה בעינה עומדת למה הפלה את בנימין לטובה משאר אחיו. אלא צריך לומר, שיוסף בא לתת לו כוחות רוחניים שהבגדים מסמלים אותם, והם בעלי משמעות פנימית הישיכת לבנימין והיא עברה בירושה למרדכי, שלכן זכה ללבוש מלבושי מלכות אלו. וצריך להבין מהי המשמעות העמוקה של הלבושים כלפי מרדכי!?
לבושי יוסף
ענין הלבושים הוא מוטיב חוזר אצל בניה של רחל. יוסף זכה לקבל מאביו כתונת פסים, וחז"ל הפליגו במשמעותה, ואמרו "וישראל אהב את יוסף , רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו, ועשה לו כתונת פסים" (בר"ר פה,ח).
צריך להבין מה הקשר בין הלכות שמסר יעקב ליוסף לכתונת הפסים שנתן לו?
זאת ועוד, חז"ל מוצאים קשר בין כתונת הפסים שנתן יעקב ליוסף לבגדים שהלביש הקב"ה את אדם הראשון "כתונת פסים… היא שלקחה עשו מנמרוד, והיא בגדי עשו החמודות שלבש בשעת הברכה" (מדרש תו"ש , בראשית ל"ז , נ). ואע"פ שכתוב שיעקב "עשה לו כתונת פסים", משמע שהוא בגד חדש, ולא אותו שירש מאדם הראשון, נראה שחז"ל התכוונו למשמעות הפנימית של הבגדים שהם כעין מלבושיו של אדה"ר, וצריך להבין משמעות זו מה היא?
משמעות הלבושים
ראינו לעיל שהלבושים מטרתם "לכבוד ולתפארת", לתת מעלה יתרה ללובשם, ע"פ התפקיד שהוטל עליו. כך זה אצל הכהן הגדול מאחיו, וכך הם מלבושי אדם הראשון, הם מסמלים את תפקידו המיוחד בעולם, בזכות צלם אלקים שבו. והנה קודם החטא לא היה אדם הראשון זקוק ללבושים, מפני שגופו היה כלבוש לנשמה, על ידו מילא את יעודו בעולם, והוא העיד עליו שבצלם אלקים נברא "בצלמנו כדמותנו". קומתו הגיעה עד שמים, ומבטו מסוף העולם ועד סופו. "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה וגו'" כולם הרגישו שהוא כמלך עליהם. אבל אחרי החטא נתגלתה ערוותו, וגופו הונמך ונדמה כבהמה, ונמצא שהיה אף לחלש ממנה, שסרה אימתו מהם, והחיות אוייבות לו ומסוגלות לפגוע בו. (צא ולמד מקין שהוצרך לאות במצחו כדי שלא יפגעו בו חיות השדה), ולכן הוצרך לבגדים לכסות את ערוותו, את גופו החומרי התאתני. והקב"ה עשה עמו חסד והלבישו בגדי כבוד שיחזירו לו את כבודו. על ידי הבגדים האדם לומד שהוא מסוגל לכסות את ערוותו ובכך לתקן את הפגם ולהעלותו לקדושה. וכמו שהאדם נברא ערל כדי שימול עצמו ויתקן גופו באות ברית קדש, כך הבגדים מהוים תקון הגוף והעלתו.
נוסף לכך, הבגדים מסמלים את מותר האדם מן הבהמה, שבנגוד לה הוא לובש בגדי כבוד, וכמו כן הבגדים שלובש מוכיחים את התפקיד שיש לאדם בעולם בתורה ובמצוות, וכך ניכרת מעלתו.
דוגמה לדבר, כאשר נגזר עליו "קוץ ודרדר תצמיח לך", מובא בגמ' (פסחים ) שבכה ואמר "אני וחמורי נאכל מאבוס אחד?!", ואז הובטח לו שיאכל פת שנעשת בעשר מלאכות. כלומר העובדה שאדם צריך לתקן את מאכלו מלמדת על יתרונו, ומכאן הוא למד שעליו לתקן אף את מעשיו. וכן בענין הלבושים, ע"י שנצרך להם הוא לומד שעליו לעשות תקונים רוחניים לגופו, להלבישם בכ"ד תכשיטי תורה, אלו כ"ד ספרים, ותרי"ג מצוות.
לפי זה מובן מה שאמרו חז"ל "בתורתו של ר' מאיר כתוב כותנות אור (באל"ף)". רצו לומר שכותנות העור שהן לכאורה מכסות, הרי הן מגלות את פנימיות האדם שע"י כסוי הגוף תורף ערוותו, מאירה הנשמה, וניכר אורו של האדם.
ולכן כאשר יעקב קבל את הברכות לבש את בגדי החמודות של אדה"ר, לאמר שקבל את תפקידו בעולם לכהן לא-ל עליון. ויעקב העביר את הבגדים הללו ליוסף כאשר ראה אותו לראוי יותר מכל אחיו והעביר לו את כל תורתו שלמד בבית שם ועבר.
וכך הכתיר יוסף את בנימין בחמש חליפות שמלות לרמוז לו שעתיד לצאת ממנו בן - הוא מרדכי, שיגלה את צדקותו, ויביא לכך שהיהודים שבאותו הדור יקבלו ע"ע תורה מחדש, ויהיה רצוי לרוב אחיו.
שאול ודוד
גם שאול מבני בניו של בנימין היה מצוין בבגדים, חז"ל אמרו על מיכל בזה לדוד שרקד לפני התורה. "ונגלה נגלה" בזמן הריקוד שנתגלה בשרו, ואמרה לו מיכל ששאול היה צנוע יותר. וכן מצאנו שדוד קרע את כנף מעילו של שאול, ובגלל זה נענש בסוף ימיו "יכסוהו בבגדים ולא יחם לו".
נראה שההבדל בין שאול לדוד, ששאול הוא מבניו של בנימין שנקרא בנימין הצדיק וכמוהו גם מרדכי הצדיק. וכך כל בניה של רחל בחינת צדיק הם, והנה הצדיק צריך כל הזמן להצדיק את עצמו ולהוכיח שאינו נכנע ליצרו, וכל עבודתו "לכסות את ערותו" יצרו הרע , שלא יחטא, בחינת איתכפיא ליצרו. משא"כ בעל תשובה מאהבה, אינו צריך לכל זה, כיון שע"י תשובתו מאהבה הפך אפי' זדונות לזכויות, והרע נהפך לטוב, בחינת איתהפכא חשוכה לנהורא, ואין לו יותר להתבייש בגופו וביצרו הרע, שגם הם משתמשים אותו לעבודת הבורא, ולכן הוא מזלזל בבגדים. ואע"פ שנחשב לו לחטא כאשר זלזל בלבושיו של שאול, וכרת את כנף מעילו במערה, זה מפני שהבגדים אלמו את שאול הצדיק, ורק מערכה כלפיו יכול דוד להתעלות למדרגה של תשובה מאהבה ולהסיר את מלבושיו כאדם הראשון קודם החטא, (אדם - ראשי תיבות: אדם, דוד, משיח)
דוגמא לדבר הייתי מציין את הגמ' בשבת קמ"ה: "מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין? - לפי שאינן בני מקומן. דאמרי אינשי: במתא - שמאי, בלא מתא - תותבאי", ונראה לבאר את הדבר שבחו"ל שהם רחוקים ממקומן צריכים יותר הוכחה לצלם אלקים שבהם, ולתורה שמפעמתם בהם. אבל ת"ח שבא"י שהם במקומן, הרי הם ניכרים במעלתם כמו שהם.
חמש חליפות שמלות
השפ"א מעמיק חקור בבאור משמעות חמשת חליפות השמלות של בנימין ואומר בפר' ויגש "והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד, אבל המלבוש מתחלף כפי מדרגת האדם עולה ויורד, כמו שאמרו 'פושטת צורה ולובשת צורה' … וזה שאמרו חז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי מלפני המלך בה' לבושים. כי בימי אסתר היה הסתרת פנים ביותר ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל. ואפשר ע"ז הרמז מה שמחליפין הלבושין בפורים, כי מנהג ישראל תורה" עיי"ש.
היינו, שהלבושים מסמלים את התפקידים המשתנים של האדם לפי המקום והזמן, וצריך ליצוק תוכן פנימי באותם לבושים, שיהיו "כותנות אור" ויאירו מכוחותיו הפנימים.
לפי זה מובן מדוע הכותנת היתה נחוצה ליוסף, שהיה צריך לרדת למצרים למקור הטומאה וללבוש מלבושים אחרים ולהשאר בקדושתו. וזו תורה שלמד יעקב אבינו בגלות בבית שם ועבר, וכשלימד אותה את יוסף מסר לו את הכותונת.
אמנם לפי מה שאמרנו לעיל אפשר לפרש את הלבושים המתחלפים שבפורים, בתחפושות שנהגו בהם, באופן שונה. שהרי אם בגדים בדרך כלל מגדירים את תפקידו של האדם, ומדגישים את צלם אלקים שבו, הרי בפורים שמתחפשים באופן שלא יהיה ניכר נראה שמטרתם באה לטשטש את הופעה החיצונית בחינת "עד דלא ידע", ולכן נראה שהלבושים האלו באו להסתיר את המלבושים הרגילים וכאילו לבטלם, ועי"ז אדם מופיע כמו שהוא בעצמו בלא לבושים כמו שהיה קודם החטא. ואם אמרנו שהלבושים מסמלים את המצוות, הרי לעתיד לבא יהיו המצוות בטלות, וגם בפורים כביכול לא מקפידים במה שמקפידים במה שמקפידים כל השנה, להראות שבזמן התיקון השלם נוכל להופיע כמו שאנו בתקון החומר והגוף. ואפשר שלזה התכוונו חז"ל באמרם ש"כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים, שנאמר: וזכרם לא יסוף מעמם, ואומר: קול גדול ולא יסף".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
