ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
השיר התפשט אצל כל העדות, ומכיוון שמחברו נחשב לאדם גדול, ראוי להתעמק בו: מדוע שרים אותו דווקא בחנוכה ולא, למשל, בליל הסדר או בפורים? הרי הוא עוסק בכל המלכויות?
כנראה שחנוכה וגלות יוון הן הפרדיגמה ל"מלכויות", שכן מצאנו בהן ממד מיוחד וכפול: לא רק שנלחמנו ב"מלכות", אלא גם במתייוונים, שהיוו "גיס חמישי". הרב הוטנר ב'פחד יצחק' לחנוכה מדגיש שיש רק "מתייוונים", אין "מתמצרים" ו"מתבבלים". מסתבר שגם אם מלכות יוון כישות מדינית נכחדה, המתייוונים, סוכני ההלניזם הכפרני והשכלתני, עדיין חיים ובועטים בלבושים שונים גם היום. הבארות שיוון הרעילה עדיין מניבות מים באושים. היוונים הם גם היחידים שמלחמתם בנו התפרשה-התפרטה בבראשית רבה: "וחושך – זה גלות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהייתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל".
הדיסוננס בינינו הוא ההתנגשות החריפה ביותר עם מלכות כלשהי. זאת משום ששתי התרבויות העריצו חוכמה ומוחין. כעומק הדמיון בין "בני אור", סימן לנאורות, כן עוצמת המאבק. לעומת אוריינות יוון, לנו יש אורייתא. אבל "חוכמה בגויים תאמין; תורה - אל תאמין". אורם אינו אלא כוח נגדי מסנוור. משל למכונית שנוסעת ממולנו עם אורות גבוהים שמסמאים את העיניים. יוון, שבאה עלינו בנשק שאנחנו המצאנו, הייתה מסוכנת מכל המלכויות. היא היחידה שגזירותיה פגעו באושיותינו הרוחניות. באור התורה והאמונה.
ההיסטוריון טקיטוס מציין שאף במלחמותיה יוון התנהלה ככובש נאור. המודוס אופרנדי (שיטת הפעולה) שלהם לא היה ונדליזם ברוטאלי. הם לא החריבו את המקדש, רק הציבו צלם בהיכל.
תורתנו היא חוכמה קדושה. אורם - נהנתנות וטומאה, נעדרת יראה ומעשים טובים. לכן דווקא הכוהנים החשמונאים (שהרמב"ן החשיבם ל"קדושי עליון") פתחו במרד.
מסתבר שיראת שמיים צרופה ומידות תרומיות לא תפסו מקום מרכזי בדת היוונית. עבודת האלילים שלהם הייתה ביזיון לאינטליגנציה הנפלאה של האומה שייסדה את הקדמה האנושית. אליליהם לא היו אלא "סופרמנים" מאותגרים עם חולשות של שליטים בשר ודם (ר' ש. ליברמן ב'יוונים והתיוונות' וא"א אורבך ב'אמונות ודעות חז"ל'). טקסיהם הפגאניים נועדו בעיקר להמונים. ואילו הפילוסופים דגלו בעצם במעין אתאיזם בנוסח תקופתנו, ובתפיסות מדעיות, שכלתניות ורציונליות. להכרה בישות אלוקית מופשטת אינסופית ומונותאיסטית, המעניקה תחושת חום ושייכות, משמעת ואחריות, משמעות ורוממות – הם לא הגיעו.
בין הרמב"ם לאריסטו
הרמב"ם השווה את אריסטו, ראש פילוסופי יוון, לנביאי ישראל. רק כפירתו בקדמות הבורא - היסוד הרביעי מי"ג עיקרי האמונה, הוציאתו מכללם.
מי שפרסם, לפי הרמב"ם, את קדמות ה' ועליונותו היה אברהם אבינו. בני הפלוגתא שלו, תלמידיו של אנוש, סברו בעצם כאריסטו. אלו ואלו התמקדו בסגידה לכוחות הטבע ולהגיון הרציונלי המתיימר להסבירם. וכמו אנוש כך גם היוונים השוו בין מלכות שמיים ומלכות בשר ודם.
לאמונה במופשט, אומניפוטנטי, אינסופי ועל-חושי לא הגיע אלא אברהם אבינו, שגילה את המנהיג המסובב את "הגלגל בכוח שאין לו קץ... שאין לו הפסק" (הלכות יסודי התורה א, ה וכן בהלכות עכו"ם שם). זו הייתה ההוכחה שהתניעה את המונותאיזם.
אי התייחסות לאינסוף שדעת אנוש אינה משיגה בהיגיון היא שורש הפער שבין האמונה לכפירה, שבין החשמונאים ליוונים, שבין אריסטו לרמב"ם, שבין המאמין בן ימינו ובין האתאיסט המתבולל בתרבות המערבית.
נגד כפרנות שכלתנית זו כוונה הצהרתו של הרבי מקוצק: איני יכול להאמין בבורא שניתן להבינו לאשורו. לכן המדע, מאז יוון ועד עצם ימינו, העוסק בטבע, במוחשי ובתבוני בלבד, אטום לשפת האמונה.
מי שממיר אמונה בסגידה לרציונל האנושי, אינו שונה מהותית מדורו של אנוש ומאריסטו. הציניקן, הכופר במה שאין חושיו משיגים, נוטה לגאווה ולביטחון בכוחו ובעוצם ידו, במיוחד מעת שהשכל האנושי הגיע להישגים מדהימים. על תפיסות מוטעות אלו מבוססת האג'נדה הקוסמופוליטנית של המאה האחרונה.
רק כש"מעוז צור" ישתדרג ל"שיר מזמור חנוכת המזבח", תקרוס ההתייוונות. או אז בעל הבירה יציץ עלינו שוב ויפזר את ערפל הספקנות השקרית, כנראה תולדתה ההרסנית ביותר של תרבות יוון, בת לווייתן של הסובלנות והליברליות המזויפות.
אלו הסיבות ש"מעוז צור" מעלה על נס את הגאולה מהמלכות השלישית דווקא.
הכותב הוא רב שכונות רמת שרת, רמת דניה וגבעת הולילנד וראש מכון 'זיו התורה'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
