ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
דוגמה מעניינת בכיוון זה נמצאת בפרקי דרבי אליעזר פרק לט, על הפסוק "ידך בעורף אויביך" (בראשית מט, ח) בברכת יעקב ליהודה. הוא אומר שלאחר שראש עשיו נערף על ידי יהודה, מפני שהאח הסורר התנגד לזכות יעקב להיקבר עם אבותיו – התגלגל הראש ונקבר במערת המכפלה. יש כאן יותר מרמז לעובדה שהייתה רוחניות מיוחדת גם בעשיו, שאלמלא כן לא היה זוכה להיקבר עם קדושי עליון שנקברו שם. נתון זה קשור מסתמא לאהבת יצחק אותו ולכבוד שחלק עשיו לאביו. לכן ראשו – המוחין, משכן הרוח – כשהוא כבר נפרד מגופו הטמא בתאוות עולם הזה, זוכה למנוחת עולמים בקבר שאין נעלה ממנו.
היה אפשר להגדיר מדרש זה ואת לקחו הברור כמדרש פליאה. אך למעשה מצאנו הדים לתפיסה חיובית מסוימת כלפי דמות עשיו גם במקורות נוספים הן בחייו והן בדורותיו.
הדבר מתחבר לימות המשיח:"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" (עובדיה א, כא). משפט זה נחשב, לפי ספרות הפנימיות, לבירור (ניתוח רדיקלי) שבמהלכו נגדע אותו חלק בעשיו שנעדר תקנה. חלק זה הוא נכדו, עמלק, שעליו נאמר "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד" (במדבר כד, כ). הקב"ה כביכול אומר שאין שמו וכיסאו שלמים עד שייכרת זכר אותו האיש מהעולם (רש"י בסוף פרשת בשלח). אבל הנותר מעשיו אחר המשפט, יבטא טהרה עתידית המתקשרת גם לעבר ההיסטורי. באותה שעה תתקיים הבטחת יעקב להיענות להזמנת אחיו לבוא אל מקומו בשעיר ולפוגשו שם (רש"י בראשית לג, יד). משמעות דחיית ה"ביקור" היא שיעקב אבינו דחה את הזמנת עשיו ליצור קשר, למרות שאחיו נשקו. זאת משום שההווה של עשיו בעת המפגש הקדום נותר עדיין טמא, רווי כוחנות ובריונות.
אולם כשיעקב צופה בעתיד, הוא נוכח שיש סיכוי לתיקון. או אז תתקיים כוונת יצחק אבינו באהבתו לעשיו ובתוכניתו הראשונית לחלוקת העולמות בינו ובין יעקב; הקשר ביניהם עשוי להתפתח למודל שבין יששכר וזבולון (על פי השם משמואל). עשיו יהיה הזבולון של יעקב, שהוא בחינת יששכר.
ואכן עשיו ויעקב מתנהלים ברגשות מעורבים. יש והם מתחבקים, מרחמים זה על זה וחשים את האחווה. ויש – וזה קרה רוב הזמן בהיסטוריה שלהם ושל בני בניהם – שהייתה פרושה תהום של איבה ועוינות ביניהם.
מטעם זה בגאולה העתידה, כשכל הכוחות והבחינות וזוויות העולם הזה יתכנסו תחת מטרייה של פיוס ומפגש בחינת "ה' אחד", יֵצא אותו עני הממתין לייעודו כמשיח ה' בשערי רומי (ראה סנהדרין צח, א לפי גרסת הגר"א) – רומי היא בירתו החשובה של עשיו בהיסטוריה – ויגאל אף את עשיו וכל כיוצא בו.
ישנם מקורות רבים המדברים על תפקידו של עשיו כחלק מהגאולה. הרמב"ם בסוף הלכות מלכים, בקטע המצונזר, מסביר את עילת הקיום וההצלחה של עשיו וישמעאל, הנצרות והאסלאם, כסוללים הדרך למשיח. גם מהרש"א במסכת עבודה זרה (י, ב) סבור שרומי היא שמוציאה מתוכה ומשגרת את המשיח. דברים דומים מופיעים גם ברמב"ן: "מפלת אדום ביד המשיח תהיה כי גלותינו היום ביד רומא לאדום תיחשב" (במדבר כד, יח). זה מתכתב עם כל האמור לעיל: הגאולה תהיה רבת פנים ותכיל את היקום כולו. בתנאי, כמובן, שהאנושות תפנים את מעלת האמת של יעקב "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' מלך".
נתפרדה החבילה
יש בתולדותינו סימני דרך המצביעים על אופטימיזם מסוים כלפי עשיו. הנצי"ב בפירושו העמק דבר משווה את יחסי הידידות העמוקים בין רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס, קיסר רומי, לנשיקות והחיבוקים בין יעקב לעשיו בשעתו. הרמב"ם, בהקדמתו למשנה תורה (בלי להזכיר את הידידות המופלאה בין השניים, שבמסגרתה יש אף דעה שהרומאי התגייר) קובע שכתיבת המשנה על ידי רבי התרחשה כדי להציל את התורה שבעל פה משכחה. ומוסיף הרמב"ם שרבי ראה את קשיי הגלות ואת "התגברות מלכות רומי".
ואין דבריו אלא תימה גדולה: הלוא בימי רבנו הקדוש שרר מצב שהוא ההפך הגמור. מעולם לא שררו יחסים כה מושלמים כאלו בין בני האחים. רבי, שמזכיר בקווים רבים את סבא יעקב, עומד בקשר עם קיסר רומי שרואה עצמו כתלמידו. הוא מתכופף לפני רבי ואף שולח לחברותא אוצרות זהב (ר' במסכת עבודה זרה, שם). כשרבי מסרב, בטענה שיש לו עושר מספיק משלו, עונה אנטונינוס: תראה שאולי תצטרך משאבים אלו לעתיד – ויש מפרשים: לימות המשיח.
בינתיים כנראה קיים מתח סמוי. אף שהידידות בין שני הקצוות כה מתגברת, עדיין "ידוע שעשיו שונא ליעקב". ואכן במסכת עבודה זרה רבי מוכה היגון מפטיר כשהוא מתבשר על מותו של אנטונינוס: "נתפרדה החבילה". הוא רואה שהשמיים שוב יתקדרו בעבים ומלכות רומי אכן תתגבר על חשבון תפוצת תורת ישראל. אבל אם יש רגע של היפוך היוצרות ורומי תומכת בהתלהבות בישראל, אז זה סימן מהשמיים לרבי. זו השעה, אולי האחרונה, שניתן לכתוב את כל התורה שבעל פה ולהצילה משכחה. ועם זאת, אפילו אחר הנשיקות והחיבוקים יעקב מתחמק ממשמר הכבוד שעשיו מציע לו ללוותו לביתו ודוחה זאת לימות המשיח.
מגרים תצא תורה
הפן הרוחני ואף התורני מתגלה גם בעובדה שרבי מאיר, שסתם משנה כמותו, היה מצאצאי נירון קיסר. ואילו אונקלוס, אחיינו של טיטוס, התגייר וכתב את התרגום הקדוש הקרוי על שמו. רואים כאן כל הזמן קשר סמוי שמתפרץ לעיתים לטובה בין רומי וארץ ישראל. רומי אף מחזקת את תורת ישראל. אגב, לא שמענו כמעט על בני אומות אחרות, לא מארבע המלכויות ואף לא מישמעאל, תופעה של גרים שנהיו לימים למאורי דורותיהם ולעמודי התווך של התורה שבעל פה, זולת כאן. חכמים אלו הם מאדני היסוד של התורה שבעל פה שרבי כותבה במשנה.
כנראה שיש בסיוע של צאצאי עשיו בחיזוק התורה שבעל פה התקיימות בחינה הנזכרת בשמות: "גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות" (שמות י, כה), בדברים שאומר משה לפרעה שבתחילה סירב לתת להם אפילו לצאת מארצו. הגאולה המתפתחת לימים בזכות תורת ישראל מושכת אש קודש אף מראשו של עשיו. אנו רואים אפוא פרדוקס רודף פרדוקס: השונא הגדול, עשיו, הוא בסוף מהתורמים הגדולים להאדרת התורה שבעל פה.
מצד אחד עמנו חווה פרקים נוראים של שפיכות דמים בגלות אדום, היא רומי, היא הנצרות (ר' רמב"ן בהקדמה לפרשת וישלח ובמיוחד בפרשת גיד הנשה, שם לג, כו. ועוד שם). אך דווקא מאז השואה הנוראה מכול חל שינוי ורגיעה מסוימת. המערב, חניך העולם הנוצרי, הוא בן בריתנו (פחות או יותר), הגורם התומך בנו מאז השחרור ממחנות הריכוז. ואילו ישמעאל אינו שוקט, אינו סולח ואינו מוותר על האדמה שלטענתו כבשנו ממנו כאן.
גם בעצם ימים אלו אנו עדים לאנדרלמוסיה השוררת בשיחות הגרעין, במאבק בין המגזרים השונים בארצות הברית, ביחסם וביחסי האירופים ליהודים ובתופעות אנטישמיות רבות. אנו בקלחת רותחת. אך בה בעת יש גם תקווה אפילו בקשרים עם עשיו המכונה מלכות הרשעה.
ראוי למתווי מדיניות החוץ ולחכמי מדעי המדינה שלנו לחשוב על תהפוכות גורל אלו. גישות מוצקות הנשענות על חז"ל עשויות לקבוע אסטרטגיה נבונה. עם זאת מסתמא לא נזכה לפתרונות עד הגאולה, שבמסגרתה יתורצו כל הקושיות והבעיות. הלוואי במהרה בימינו.
הכותב הוא רב שכונות רמת שרת ורמת דניה בירושלים וראש מכון זיו התורה להכשרת ר"מים
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
