בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תשובה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
עם ישראל עסוק בימים אלו בחזרה בתשובה. דא עקא שאצל רוב השבים, החזרה בתשובה לא ממש מצליחה לשרוד עד לאחר יום הכיפורים.
זאת אף על פי שהווידויים בעת אמירתם יוצאים מן הסתם מלבבות שבורים באמת ומתאפיינים בכנות הכוונה לפחות אצל חלק ניכר מהשבים. לפעמים אנשים אכן משתנים, אבל לאו דווקא לטובה. מה לעשות, גם כשנראה שהאדם אומנם נולד מחדש, מדובר לא אחת במטמורפוזה קפקאית של התהפכות יצור נורמטיבי למשהו מוזר וקיצוני. תוצאה זו רחוקה מהדמות הנעלה והאהובה על המקום ועל הבריות המתוארת בהרחבה בפרק ז' מהלכות תשובה לרמב"ם. האם קיימת נוסחה מעשית שתשפר את תוצאות הווידויים ובקשות הסליחה המרובים? אין על כך כמדומה דבר בטור ובשולחן ערוך, ומעט מאוד חומר ברור ומעשי נמצא אצל שאר פוסקים בנושא הצלחה מתמשכת של "דרכי התשובה" (כמה עצות ניתן למצוא אצל הרמב"ם ומפרשיו).
מכיוון שתשובת הפרט היא בעצם מהפיכה דרמטית, דומה שראוי להשוות את מנגנוניה לאלו שהפעילו את המהפיכות הגדולות שהתרחשו בהיסטוריה. ניתוח של תוצאות אירועי הכלל יסייע להעניק גם כלים להבנת הנעשה בנפשו של הפרט. אלו שהניבו פירות לעומת אלו שנכשלו ישרטטו לנו מודל חיובי, או לחילופין שלילי, של בעל התשובה האינדיבידואלי.

בין המהפיכה הצרפתית לאביב העמים

המהר"צ חיות (גליציה 1805 1855, היה גאון בתורה בעל השכלה אך נחשב ל"כשר למהדרין", על פי "תעודת הכשר" שמיוחסת לחתם סופר) העלה תהייה לא טיפוסית לרב בישראל (ש. פיינר, 'המהפיכה הצרפתית ורישומה', מרכז שז"ר, ירושלים, תשנ"א): הא כיצד המהפיכה הצרפתית גרמה לשפיכות דמים נוראה ואילו אירועי אביב העמים שהתרחשו בשנת 1848 התנהלו בהצלחה וברוגע יחסיים?
ההבדל נבע לדעתו מהרקע והתנאים של שתי המהפיכות. זו, הצרפתית של 1789, באה לעקור את הדת והסמכות הדתית. לכן הייתה מלווה בזעזועים קשים מנשוא. אבל האירועים של 1848 ברחבי אירופה לא באו למוטט את האמונה במוסכמות. נראה שהמהר"צ חיות לא התכוון לעונש משמיים שהוטל על המחציפים פנים באמונה ובדת. מדובר כאמור במהפיכות שהתחוללו במדינות נוצריות. אולי לדידם עדיפה סמכות הדמוקרטיה האנושית על הדת הנוצרית, שנחשבה לעבודה זרה בעיני פוסקים רבים. מתברר שאותו גדול הבחין בין מהפיכות שבאות לזעזע את אמות הסיפים של מוסכמות תודעתיות עמוקות, שגרה שהתקבעה דורות רבים במסורת החיים המקומית, לעומת מהפיכות קטיפה התואמות את רוח העם והזמן ולא מתיימרות לברוא עולם חדש על חורבות הישן.
המהפיכה הצרפתית דגלה בבשורה רדיקלית: שוויון, שחרור ואחווה – כתחליף מתקדם לממסדים סמכותיים מקובלים ששקעו בהוללות ובשחיתות. ואכן כלפי חוץ היא באה לעשות צדק: לבטל את פריבילגיות היתר של המלך, האצולה והכמורה על חשבון המעמד הפשוט. אבל למעשה אנשי האינטליגנציה שעמדו בראשה והושפעו מהרעיונות הכפרניים של וולטר, רוסו וחבריהם, הפיצו רעיונות של חופש חילוני אתאיסטי ואנרכיסטי. אלו נועדו למוטט את שלטון המלך והכנסייה וליצור לראשונה בעת החדשה משטר דמוקרטי נאור באמת שגם יציל את כלכלת המדינה. בעצם היה כאן ניסוי והימור חסרי תקדים בקנה מידה לאומי ואף אוניברסלי. שפיכות הדמים והטרור שמנהיגי המהפיכה, רובספייר והיעקובינים, המיטו על אלפים, ביטאו את הצד האפל של הצהרות הקדמה. הקנאות הנוראה כלפי המתנגדים והפוסחים הן באליטות והן בקרב ההמון על שני הסעיפים, והדיקטטורה הרצחנית, התבקשו מאליהן כשתפיסות כה מחודשות נכפו על רבים שכשלו בהבנתן ובהזדהות איתן. המעמד הנמוך הוכה בתדהמה נוכח הוצאת המלך ומשפחתו להורג וקריאה מעשית להחרבה טוטאלית של הכנסייה. העם המשיך להאמין בסמכות המונרכיה והדת, ולא רצה אלא למתן את השחיתות שפשתה בקרב נציגיהן ופגעה בו ובפרנסתו. הם היו מעדיפים מהפיכות עדינות, שלא מחקו את מעמד הדת והמשיכו בסגנון שלטוני מוכר ומובן, דוגמת אלו שנחלו הצלחה מרשימה באנגליה ולימים בארצות הברית.
גם המגלומניה שבכיבושי נפוליון, בן טיפוחיו של רובספייר לפני שהכתיר עצמו לקיסר, נבעה מרדיקליות המהפיכה. מלחמותיו המיותרות של המצביא המבריק גבו קורבנות רבים הן מהאויבים והן מהעם הצרפתי ואף הביאו את מפלתו האישית.
מאפיינים דומים, שהמהרצ"ח כבר לא יכול היה להכיר, התקיימו במהפכה הבולשביקית של 1917. היא זרעה הרס והחריבה עולם ישן תוך הקמת משטרים מהעריצים ביותר בתולדות העמים. אך מעניין שהכול התפורר כמעט ללא אלימות בקול ענות חלושה עם נפילת חומת ברלין כעבור כשמונה עשורים. המהפיכות הקומוניסטיות ברחבי העולם גבו יותר ממאה מיליון קרבנות, בעיקר מאזרחי המדינות שבהן פרצו. הן שאפו לייסד עולם חדש ומתוקן – אוטופיה של "גן עדן מרקסיסטי". אידיאולוגיה זו עמדה בסתירה מוחלטת לכל המוכר ולנהוג בחברה הרוסית, בחברה הסינית וכיו"ב. ההתפרצות, שתקפה את זרם התודעה המקובל והמורגל, שטפה במבול פראי וגועש רחבי תבל ואף זכתה לתמיכת האינטלקטואלים במערב. ואילו מהפיכת הדעיכה בתום שלושה דורות תאמה את מאוויי האוכלוסיות המאוכזבות מכל השכבות. לכן היא הזכירה את יציאת נוח מהתיבה בהרמוניה ובשלום.

תשובה מתונה ורציונלית
כאמור גם חזרה בתשובה, הסוגיה שבה אנו עוסקים, היא מהפיכה. לפעמים היא רדיקלית מאוד. או אז תוצאותיה עלולות להיות קיצוניות עד כדי תסמינים של חוסר שפיות. רק כאשר בעל התשובה ממשיך להתנהל כאדם נורמטיבי, כשהוא חושב ומתנהל בהיגיון, משמר את משפחתו, אורחותיו וחוש ההומור שלו ומשדר חדוות חיים, התשובה מהווה גאולה וברכה גדולה לאדם ולסביבתו. על התשובה להיות תפורה למידותיו ולנתוניו של כל אחד ואחת. היא תצליח רק אם תהיה רציונלית ובעל התשובה יישאר נורמלי ויתפקד במתינות יחסית כאזרח מהשורה.
הרב שך נהג לייעץ לבעלי התשובה להחזיק בעבודות ובמשרות שפרנסו אותם בכבוד בחייהם הקודמים כחילונים, זאת בניגוד ליצר המצוי לזרוק הכול ולהפוך לאברך ישיבה נתמך. אורי זוהר, בעל התשובה המפורסם ביותר בסצנה הישראלית בשעתו, סיפר שראש הישיבה סבר שעליו להמשיך בקריירה תקשורתית וקולנועית בהופעות, צנועות כמובן, בסרטים ובטלוויזיה. כך ישפיע הרבה יותר לתיקון עולמות התוהו שמאס בהם.
נראה שלהגדרות אלו התכוון גם הרב קוק באורות התשובה, כשתיאר (בעמ' מב מג) את "המתאמצים להיות מדובקים ברוחניות עליונה... (או אז) הגוף נעזב מן הנשמה ועל ידי זה המידות הרעות שולטות בו. אחר כך כשכוח החיים חוזר לרגילות... מוצאת הנשמה את הגוף שבו בקלקולי תכונותיו ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאוד". אפילו הרב, שנחשב בעצמו למהפכן רדיקלי ולא היסס לשחות נגד הזרם, הטיף בתחום זה לנורמליות ולמעשיות. הוא המליץ להדגיש את הבין אדם לחברו, ללמוד חושן משפט (שם, פרק י"ג) ו"לשוב בהדרגה" (בעמ' מ"ו).
הרב קוק, ענק חזון הגאולה, פירש באורות התשובה אף את תשובת הפרט כתהליך משיחי. הוא אימץ מן הסתם את דברי הרמב"ם (שם) ש"אין ישראל נגאלים אלא בתשובה". מדובר בגאולת הכלל והפרט. מכיוון שאף לעתיד לבוא עולם כמנהגו נוהג (רמב"ם בסוף הלכות מלכים), מדובר בתהליך של אבולוציה - בדרך האמצע (ר' סוף פרק א' בהלכות דעות) ולא ברעידת אדמה. הקיצוניות (שהרמב"ם מצדיק לפי שעה, שם) מומלצת רק בעת סטייה חריפה, אך בתנאי שבהמשך תתאזן לפי הערכים שהנחיל אברהם אבינו לבניו. זו "דרך ה'" והיא המציאות שמביאה "טובה וברכה" לכלל ולפרט.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il