ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
זאת אף על פי שהווידויים בעת אמירתם יוצאים מן הסתם מלבבות שבורים באמת ומתאפיינים בכנות הכוונה לפחות אצל חלק ניכר מהשבים. לפעמים אנשים אכן משתנים, אבל לאו דווקא לטובה. מה לעשות, גם כשנראה שהאדם אומנם נולד מחדש, מדובר לא אחת במטמורפוזה קפקאית של התהפכות יצור נורמטיבי למשהו מוזר וקיצוני. תוצאה זו רחוקה מהדמות הנעלה והאהובה על המקום ועל הבריות המתוארת בהרחבה בפרק ז' מהלכות תשובה לרמב"ם. האם קיימת נוסחה מעשית שתשפר את תוצאות הווידויים ובקשות הסליחה המרובים? אין על כך כמדומה דבר בטור ובשולחן ערוך, ומעט מאוד חומר ברור ומעשי נמצא אצל שאר פוסקים בנושא הצלחה מתמשכת של "דרכי התשובה" (כמה עצות ניתן למצוא אצל הרמב"ם ומפרשיו).
מכיוון שתשובת הפרט היא בעצם מהפיכה דרמטית, דומה שראוי להשוות את מנגנוניה לאלו שהפעילו את המהפיכות הגדולות שהתרחשו בהיסטוריה. ניתוח של תוצאות אירועי הכלל יסייע להעניק גם כלים להבנת הנעשה בנפשו של הפרט. אלו שהניבו פירות לעומת אלו שנכשלו ישרטטו לנו מודל חיובי, או לחילופין שלילי, של בעל התשובה האינדיבידואלי.
בין המהפיכה הצרפתית לאביב העמים
המהר"צ חיות (גליציה 1805 1855, היה גאון בתורה בעל השכלה אך נחשב ל"כשר למהדרין", על פי "תעודת הכשר" שמיוחסת לחתם סופר) העלה תהייה לא טיפוסית לרב בישראל (ש. פיינר, 'המהפיכה הצרפתית ורישומה', מרכז שז"ר, ירושלים, תשנ"א): הא כיצד המהפיכה הצרפתית גרמה לשפיכות דמים נוראה ואילו אירועי אביב העמים שהתרחשו בשנת 1848 התנהלו בהצלחה וברוגע יחסיים?
ההבדל נבע לדעתו מהרקע והתנאים של שתי המהפיכות. זו, הצרפתית של 1789, באה לעקור את הדת והסמכות הדתית. לכן הייתה מלווה בזעזועים קשים מנשוא. אבל האירועים של 1848 ברחבי אירופה לא באו למוטט את האמונה במוסכמות. נראה שהמהר"צ חיות לא התכוון לעונש משמיים שהוטל על המחציפים פנים באמונה ובדת. מדובר כאמור במהפיכות שהתחוללו במדינות נוצריות. אולי לדידם עדיפה סמכות הדמוקרטיה האנושית על הדת הנוצרית, שנחשבה לעבודה זרה בעיני פוסקים רבים. מתברר שאותו גדול הבחין בין מהפיכות שבאות לזעזע את אמות הסיפים של מוסכמות תודעתיות עמוקות, שגרה שהתקבעה דורות רבים במסורת החיים המקומית, לעומת מהפיכות קטיפה התואמות את רוח העם והזמן ולא מתיימרות לברוא עולם חדש על חורבות הישן.
המהפיכה הצרפתית דגלה בבשורה רדיקלית: שוויון, שחרור ואחווה – כתחליף מתקדם לממסדים סמכותיים מקובלים ששקעו בהוללות ובשחיתות. ואכן כלפי חוץ היא באה לעשות צדק: לבטל את פריבילגיות היתר של המלך, האצולה והכמורה על חשבון המעמד הפשוט. אבל למעשה אנשי האינטליגנציה שעמדו בראשה והושפעו מהרעיונות הכפרניים של וולטר, רוסו וחבריהם, הפיצו רעיונות של חופש חילוני אתאיסטי ואנרכיסטי. אלו נועדו למוטט את שלטון המלך והכנסייה וליצור לראשונה בעת החדשה משטר דמוקרטי נאור באמת שגם יציל את כלכלת המדינה. בעצם היה כאן ניסוי והימור חסרי תקדים בקנה מידה לאומי ואף אוניברסלי. שפיכות הדמים והטרור שמנהיגי המהפיכה, רובספייר והיעקובינים, המיטו על אלפים, ביטאו את הצד האפל של הצהרות הקדמה. הקנאות הנוראה כלפי המתנגדים והפוסחים הן באליטות והן בקרב ההמון על שני הסעיפים, והדיקטטורה הרצחנית, התבקשו מאליהן כשתפיסות כה מחודשות נכפו על רבים שכשלו בהבנתן ובהזדהות איתן. המעמד הנמוך הוכה בתדהמה נוכח הוצאת המלך ומשפחתו להורג וקריאה מעשית להחרבה טוטאלית של הכנסייה. העם המשיך להאמין בסמכות המונרכיה והדת, ולא רצה אלא למתן את השחיתות שפשתה בקרב נציגיהן ופגעה בו ובפרנסתו. הם היו מעדיפים מהפיכות עדינות, שלא מחקו את מעמד הדת והמשיכו בסגנון שלטוני מוכר ומובן, דוגמת אלו שנחלו הצלחה מרשימה באנגליה ולימים בארצות הברית.
גם המגלומניה שבכיבושי נפוליון, בן טיפוחיו של רובספייר לפני שהכתיר עצמו לקיסר, נבעה מרדיקליות המהפיכה. מלחמותיו המיותרות של המצביא המבריק גבו קורבנות רבים הן מהאויבים והן מהעם הצרפתי ואף הביאו את מפלתו האישית.
מאפיינים דומים, שהמהרצ"ח כבר לא יכול היה להכיר, התקיימו במהפכה הבולשביקית של 1917. היא זרעה הרס והחריבה עולם ישן תוך הקמת משטרים מהעריצים ביותר בתולדות העמים. אך מעניין שהכול התפורר כמעט ללא אלימות בקול ענות חלושה עם נפילת חומת ברלין כעבור כשמונה עשורים. המהפיכות הקומוניסטיות ברחבי העולם גבו יותר ממאה מיליון קרבנות, בעיקר מאזרחי המדינות שבהן פרצו. הן שאפו לייסד עולם חדש ומתוקן – אוטופיה של "גן עדן מרקסיסטי". אידיאולוגיה זו עמדה בסתירה מוחלטת לכל המוכר ולנהוג בחברה הרוסית, בחברה הסינית וכיו"ב. ההתפרצות, שתקפה את זרם התודעה המקובל והמורגל, שטפה במבול פראי וגועש רחבי תבל ואף זכתה לתמיכת האינטלקטואלים במערב. ואילו מהפיכת הדעיכה בתום שלושה דורות תאמה את מאוויי האוכלוסיות המאוכזבות מכל השכבות. לכן היא הזכירה את יציאת נוח מהתיבה בהרמוניה ובשלום.
תשובה מתונה ורציונלית
כאמור גם חזרה בתשובה, הסוגיה שבה אנו עוסקים, היא מהפיכה. לפעמים היא רדיקלית מאוד. או אז תוצאותיה עלולות להיות קיצוניות עד כדי תסמינים של חוסר שפיות. רק כאשר בעל התשובה ממשיך להתנהל כאדם נורמטיבי, כשהוא חושב ומתנהל בהיגיון, משמר את משפחתו, אורחותיו וחוש ההומור שלו ומשדר חדוות חיים, התשובה מהווה גאולה וברכה גדולה לאדם ולסביבתו. על התשובה להיות תפורה למידותיו ולנתוניו של כל אחד ואחת. היא תצליח רק אם תהיה רציונלית ובעל התשובה יישאר נורמלי ויתפקד במתינות יחסית כאזרח מהשורה.
הרב שך נהג לייעץ לבעלי התשובה להחזיק בעבודות ובמשרות שפרנסו אותם בכבוד בחייהם הקודמים כחילונים, זאת בניגוד ליצר המצוי לזרוק הכול ולהפוך לאברך ישיבה נתמך. אורי זוהר, בעל התשובה המפורסם ביותר בסצנה הישראלית בשעתו, סיפר שראש הישיבה סבר שעליו להמשיך בקריירה תקשורתית וקולנועית בהופעות, צנועות כמובן, בסרטים ובטלוויזיה. כך ישפיע הרבה יותר לתיקון עולמות התוהו שמאס בהם.
נראה שלהגדרות אלו התכוון גם הרב קוק באורות התשובה, כשתיאר (בעמ' מב מג) את "המתאמצים להיות מדובקים ברוחניות עליונה... (או אז) הגוף נעזב מן הנשמה ועל ידי זה המידות הרעות שולטות בו. אחר כך כשכוח החיים חוזר לרגילות... מוצאת הנשמה את הגוף שבו בקלקולי תכונותיו ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאוד". אפילו הרב, שנחשב בעצמו למהפכן רדיקלי ולא היסס לשחות נגד הזרם, הטיף בתחום זה לנורמליות ולמעשיות. הוא המליץ להדגיש את הבין אדם לחברו, ללמוד חושן משפט (שם, פרק י"ג) ו"לשוב בהדרגה" (בעמ' מ"ו).
הרב קוק, ענק חזון הגאולה, פירש באורות התשובה אף את תשובת הפרט כתהליך משיחי. הוא אימץ מן הסתם את דברי הרמב"ם (שם) ש"אין ישראל נגאלים אלא בתשובה". מדובר בגאולת הכלל והפרט. מכיוון שאף לעתיד לבוא עולם כמנהגו נוהג (רמב"ם בסוף הלכות מלכים), מדובר בתהליך של אבולוציה - בדרך האמצע (ר' סוף פרק א' בהלכות דעות) ולא ברעידת אדמה. הקיצוניות (שהרמב"ם מצדיק לפי שעה, שם) מומלצת רק בעת סטייה חריפה, אך בתנאי שבהמשך תתאזן לפי הערכים שהנחיל אברהם אבינו לבניו. זו "דרך ה'" והיא המציאות שמביאה "טובה וברכה" לכלל ולפרט.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
