ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- לימוד תנ"ך
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
אישית הפנמתי את הגדרת מו"ר הגר"י הוטנר, בעל ה'פחד יצחק'. הוא כותב בספרו: "עניינו של יופי הוא בסוד הקצב בין תנועות מתחלפות וכו' עד שהקצב וההתאמה הופכים את החילוף עצמו להיות חלק משלמות אחת. יופייה של המנגינה הוא בקצב תנועות הקול המתחלפות מן העוז אל הרוך... יופייה של התמונה הוא בהתאמה השולטת בין היסודות השונים של חלקיה".
הגדרה דומה נמצאת אצל הרקליטוס, פילוסוף יווני קדום, שדיבר על "האחדות שבריבוי" (פחד יצחק חנוכה ז, ד). הרב הוטנר, תלמיד הראי"ה קוק, בעצם פיתח כאן מה שמופיע בעין אי"ה: "היופי הוא קיבוץ חוקים נפרדים אל מערכה אחת וסידור מקביל" (עין אי"ה ברכות ו, מו). הרב קוק תמך באומנות המבוססת על טוהר.
הרב הוטנר העמיק עוד בעניין תוך ביאור הפסוק "אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם" (תהלים פט, י) כמתכתב עם המלצת חז"ל להורדוס. הם ביקשוהו לבנות את המקדש בשיש כחול, דווקא משום שהוא מזכיר את גלי הים (בבא בתרא ד, א). ופירש רש"י: "גלי הים, שהם נעים ונדים והעין משתעשעת בראייתן" (שם, ד"ה אדוותא).
נראה לי שההתייחסות לגלי הים, לפי רש"י שהבין את מהותם כשיא של ביטוי אסתטי אלוקי, תואמת את דברי מו"ר. טבע הגלים, במצב סביבתי יציב של רוחות וכיו"ב, שהם סוערים ונרגעים ומתעוררים לתנועה זהה וחוזר חלילה במקצב קבוע ואחיד. המוטיב החוזר בתוך האנדרלמוסיה הוא מקור היופי וההנאה מההתבוננות בהם.
מעניין במיוחד הקשר למקדש דווקא, ועוד לבית הורדוס, שלפי הגמרא מי שלא ראהו "לא ראה בניין נאה מימיו". הרי בסוף ספר משלי המקרא זועק "שקר החן והבל היופי", מה אפוא לחיצוניות של נוי ולבית המקדש?
מסתבר שכל מחציתו השנייה של ספר שמות, מסוף פרשת משפטים ועד סוף הספר, אינה אלא בית מדרש אינטנסיבי כסאבטקסט העוסק בסוגיה זו ממש. בכל הפרשיות הללו אנו למדים דרך פסוקים רבים לא רק על קיומם של הפריטים אלא אף על יופיים הנפלא באדריכלות המדהימה, בעיצוב הכלים ובהידור המלכותי של בגדי הכוהנים.
היופי כערך עליון מופיע במקורות רבים שכולם קשורים למצוות ולקדושה. "התנאה לפניו במצוות", הכהן הגדול צריך שיהא גדול מאחיו אף בנוי. הדבר תמוה מאוד. אך באמת רואים שהדברים התקיימו בהצלחה באהרן, שכל דמותו נועם ואהבת הבריות. הפיוט "מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים" לא רק שמחדד את תכונת היופי אלא אף את התקשרותה עם שיא הקדושה, קודשי הקודשים – בזמן (ביום הכיפורים) ובמקום. גם רבים מגדולי האומה ומצדיקיה מתוארים במקראות ובמדרש כיפים, החל משרה ורחל אמותינו, המשך ביעקב אבינו ויוסף בנו ועד שאול המלך, ר' יוחנן ועוד.
הפרדוקס בין המסר הטמון במקורות אלה ובין הפסוק במשלי נפתר בעליל בחתימת "אשת חיל": "אישה יראת ה' היא תתהלל". לפי מפרשי משלי ובראשם הגר"א, האישה היא רמז לתורה ולמצוות. גם דעת האומר בגמרא (בסוף מסכת תענית) שאין אישה אלא ליופי מכירה מסתמא את משלי. הכוונה בעליל היא שאם יש יראת שמיים מובטחת, היופי מצטרף לערך מוסף חשוב. יתר על כן, בענייני קדושה ומצוות הוא אף הופך למצרך הכרחי.
אור הנשמה
לצערנו מושגים אלו אינם שולטים כיום בחוגים רבים. תרבות הרחוקים, במיוחד בתקופתנו, סוגדת להבל שביופי ולשקר שבחן, אשר מייצגים חיצוניות גסה וטמאה.
זה פשר שייכות פרשת העגל לסוגיית המשכן. העגל הוא בנו של השור, שעל פי ברכת משה לשבט יוסף מייצג הדר: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג, יז). עצם היווצרות העגל, לפי המדרש (רש"י לשמות לד, ד), התאפשרה בשימוש בכוח היופי של יוסף, שרשעי האספסוף זרקו לאש טס עם כיתוב "עלה שור" – תווית הזיהוי שלו. מטס זה, שמשה העלה עמו את ארון יוסף מהיאור, נוצר העגל. המעורב באסון זה היה אהרן הכהן שמידתו הוד, תיוג דומה לשל יוסף. במעשה זה נתקבצו אלמנטים של כוח היופי שקדושי עליון התעלו באמצעותו, אך כאן בגלל הערב-רב הפך הכול לרועץ. בהיעדר יראת ה', שתגן ותרומם את כוחות ההוד וההדר לתנא דמסייע לקדושה, הכול קרס. הסיכוי שביופי הפך לסיכון שבמציאות העגומה.
בקשר שבין העגל ומעשה המשכן נחלקו הספורנו (בסוף פרשת משפטים) והרמב"ן. הראשון נוקט שהמשכן אינו אלא מענה בדיעבד למורגלים המגושמים בעבודה זרה, הזקוקים לאמצעי מתווך בעבודת ה'. הספורנו סובר כרש"י, שציווי המשכן היה אחר חטא העגל ואין מוקדם ומאוחר בתורה. אך הרמב"ן, אשר מקפיד על רצף הפרשיות, רואה במשכן את הסיבה לחטא. החשיפה המועצמת ליופי ורוב כסף וזהב בלבלו את הערב-רב וגרמו לסגידה לקליפה ולהתעלמות מהפנימיות. הם לא צלחו בהכלת "יפייפיותו של יפת באוהלי שם" (וראו כוזרי, אשר מסנגר על תהומות החטא).
אף בימינו, למרבה הצער וההפתעה, יראי ה' במגזרים ובמחנות רבים מתעלמים מכוחות היופי באופנים שונים ומשונים. הדבקות בצניעות ובפשטות לפעמים לובשת מימדים קיצוניים, סגפניים ואף פראיים. דבר זה עלול להתבטא בלבוש, באורחות החיים, בהתנהגות הנוער, בדיור, בסגנון סביבת העבודה, בסדר ובניקיון הפרהסיא ועוד, עד כדי הזנחה מזלזלת לפעמים. מאידך גיסא פולחן המוחשי ובקשת גורמי תיווך משגשגת דרך התמכרות לאישים, לרבנים, לבאבות, לחפצים וכיו"ב. שביל הזהב בתחום, שיכול להביא לתהילה אך גם לשלילת ההבל והשקר, עדיין ממתין להתרקמות גואלת.
תפיסת היופי הנכונה מבוססת על האמונה שה' לא ברא כוחות ואנרגיות אלא להיטיב. חלילה להתייחס דווקא לאסתטיקה כדבר שנברא ח"ו לבטלה, קל וחומר להבל ולריק, לשקר ולקלקול. כשהרב נויבירט בנה מקווה וגילה כסף עודף בקופת המגבית, הוא שאל את הרב אברמסקי, ה"גדול" של בית וגן: האם לממן מנגנון הידור הלכתי מיוחד שיענה גם על דרישות המחמירים, או לצפות את חדרי ההמתנה והטבילה בחרסינה איטלקית? איני מבין את השאלה, ענה ה"גדול". פשיטא שחרסינה איטלקית.
תפקיד המקווה לא רק ליצור אלא אף לשווק ולהנעים קדושה וטהרה, שכן מושגים אלו מרתיעים. אימת שבת על עם הארץ. אם לא יצטיין המקווה מבחינת ההלכה במקסימום, לא נורא. מצוות הטבילה תתקיים. אבל צורה עלובה והיעדר ניקיון, אלגנטיות והדר עלולים להפוך את ביקור הניסיון של האישה הרחוקה לאחרון.
מו"ר בספרו מציין הגדרה נוספת, משלימה לאסתטיקה: "אור הנשמה" המשתלב ומקרין מפני אנוש נשגבות אלוקית מרוממת (שם, אות ה). גם אפלטון ולימים יהודה בן דון יצחק אברבנאל האריכו בכיוון זה. מסתבר שתיקון הדור בימינו נזקק גם ובמיוחד להגדרה האחרונה הקובעת שהמוטיב החוזר הוא אור הראשית, השמימיות שבטבע.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
