ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
לברכת האילנות בנוסח אשכנז
ימי אביב
אילו זכה האדם והיה חש תמיד את רגע ה'בראשית' של חידוש הבריאה, כיצד ממשיך הבורא ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והבריאה עצמה זורמת ומתחדשת בכל רגע ורגע, כחילוף החומרים הגשמי המתחדש תמיד בגופו, הוא היה חי בתודעה של התחדשות מתמדת בכל ימי חייו. אבל כניסה לחיי השגרה של 'מנהגו של עולם', נטלה ממנו את זיו ההתפעמות למשל מן הזריחות והשקיעות המתחדשות. על כן נקבעו 'ברכות הראייה', רק בנקודות המפגש שיש בהן כדי לעורר את האדם ולהביאו לידי הרגשת החידוש.
לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים.
ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות:
"ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום,
וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".
וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".
ברכת האילנות אינה דומה לשאר ברכות הראייה המזדמנות לפרקים, כמו בראיית ימים ונהרות, 1 הרים וגבעות ומדבריות, שהאדם מברך "עושה מעשה בראשית", ושוב יכול לזכות לברכה זו בשנית, בעת שהוא חוזר ורואם במרחק זמן של ל' יום. ברכת האילנות, זמנהּ רק באביב, בחודש ניסן, בעת לבלוב האילנות, בשעה שהוציאו פרח. הפריחה היא חד-פעמית בשנה, והיא תחזור על עצמה, רק כעבור שנה, על כן ברכה זו הנאמרת רק פעם אחת בשנה, בימי האביב, מחדדת בקרבנו את תחושת מעגל החיים החדש, שנפתח לקראתנו לאחר ימות הגשמים ובעקבותם. מאחר שהפריחה חולפת ועוברת, היא מביאה להתרגשות בהוד יופיהּ הזמני, היא מעוררת אותנו לברכה רק בעונתהּ, בעת זוהר פריחתהּ. לאחר שהפריחה גוועת, נמוג ונעלם גם זמנהּ של הברכה.
לעומתה, הברכות על ההתפעמות מן היופי הקבוע, הדומם, של הבריאה, כמו הימים והנהרות הגדולים והמדבריות וכדומה, יופי דומם זה אינו עונתי וחולף, זהו יופי מתמשך ללא גבול, ברכות אלה אפשר לומר עד אין סוף. כיצד אם כן נוכל לציין בהן תחומים וגבולות, ולהרגיש בהן את רטט ההתחדשות? כאן קבעו לנו חכמינו את הגבול: אחת לל' יום. כי מעגל הזמן המתחדש לנו בבריאה הוא אחת לל' יום, כמו שמרגישים אנו את ההתחדשות במעגל הבריאה, עם חידושה של הלבנה. אמנם על הברקים והרעמים אנו מברכים בהפרשי זמן פחותים מל' יום, על אף היותם ידועים ומוכרים בחורף. זאת, מאחר שנתפזרו העננים ובאו אחרים, והרי הם חדשים בשבילנו, לכן אפשר לברך עליהם (אבודרהם). מאידך גיסא, על הריח אין אנו מברכים "שהחיינו", אף שישנה התבסמות מתחדשת לפרקים על ידי הפריחה, מאחר שהנאת הריח היא רוחנית, בהסתמך על הכתוב: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ", והנשמה היא נצחית ואינה שייכת לתהליכי הכמישה והצמיחה הקיימים בבריאה,
לא שייך לומר עליה "שהחיינו וקיימנו", שהרי הנשמה קיימת בנצחיותה. (אליהו רבא, בשם מהר"ם דיין, מובא ב'צלותא דאברהם', עמ' תקצט)
ניסן
בטור ובשולחן ערוך אורח חיים, סימן רכו נאמר:
"היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: 'ברוך אתה ה' וכו''. אינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה. ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד".
ההדגשה היא על 'ניסן' שהוא זמן האביב והפריחה, בארצות החמות, בארץ ישראל. אבל היו פוסקים שהעירו שהוא הדין גם בחודש אחר, בכל שרואה בפעם הראשונה עצי מאכל בלבלובן (משנה ברורה שם, ס"ק א). אולם כתב החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (סימן רכו), שעל פי חכמי הסוד הזמן לברכה הוא דווקא בחודש ניסן.
יציאה
הביטוי "היוצא בימי ניסן", הביא את הפוסקים לידי דיון, אם יש צורך לצאת מביתו אל מחוץ לעיר ולא להסתפק בגינות שבחצרו, כי לא נאמר 'הרואה' כמו בברכות הראייה הרגילות, או שאין צורך דווקא לצאת? וכך הכריע הגאון הרב עובדיה יוסף (עיין חזון עובדיה להגדה של פסח, עמ' ח, אות ה).
בכל אופן יש מקום להסביר ולהאיר את הביטוי "היוצא בימי ניסן". ביטוי זה בא לעוררנו לצאת החוצה, במיוחד לאחר ימי החורף והקור הסגריריים שבהם היינו כלואים וספונים בבתינו, ולא ראינו ביופיה של הבריאה. עלינו לצאת ממצבנו המופנם והמכונס עד עתה, ולצאת החוצה מהסתגרותנו ולראות את יפיו של עולם וברכת ה' השופעת עליו, ולהודות לו על חסדיו.
כעין זה מצאנו בכמה דוגמאות, הקשורות לפועל יצ"א, שחכמינו דרשו מילה זו כמציינת מ ה פ ך ומעבר - לתקופה חדשה.
נאמר לנח בצאתו מן התיבה לאחר ימי הסתגרותו בה, בתקופת המבול:
"צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וכו'... כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ... הַיְצֵא אִתָּךְ" (בראשית ח, טז-יז).
מעבר ליציאה הפשוטה, נתבע נח לצאת ממצבו הקודם של חיי פרישות, בציווי זה התיר להם תשמיש, לאחר שנאסרו בו בעת הסתגרותם בתיבה, עתה נתבעים הם לפרוץ החוצה, לפרות ולרבות ולמלא את העולם השומם.מן המסופר על אברהם: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה", למדו חכמינו שפקד עליו לצאת מאיצטגנינותו (נדרים לב, ע"א), ו"הגביהו למעלה מן הכוכבים" (רש"י, בראשית טו, ה), שישתחרר מן התפיסה שהייתה מקובלת בעולם של אז, בדבר השפעת הכוכבים על גורלו של האדם.
וכן נאמר לנביא יחזקאל: "קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה" (ג, כב), שיצא מטומאת ארץ העמים, כדי שיזכה שם להתגלוּת. וכן ביחס לחזון העצמות היבשות, שהוא מתנבא שיקומו לתחייה, נאמר לו (לז, א):
"הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה".
^ 1 הערה מכת"י: מדובר על 'נהרות בראשית' הכתובים בתורה: גיחון ופישון, חידקל ופרת. והוא הדין בנהרות גדולים כמו אלה, שמתגלית בהם גדולתו של הבורא (מגן אברהם). אמנם להלכה הזכירו הפוסקים שגם לאחר הפריחה כשהתחיל כבר הפרי לגדול, אם עדיין לא נגמר, אז ראוי לו לברך על הפרי בעצמו את ברכת "שהחיינו". הוא לא איבד את הברכה. כיוון שלא ראהו קודם, הרי קיימת התחדשות צמיחה שלאחר החורף, ויכול הוא לברך גם אז את ברכת האילנות (אליהו רבה והגר"א, עיין משנה ברורה, סימן רכו ס"ק ד).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








