ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
לברכת האילנות בנוסח אשכנז
ימי אביב
אילו זכה האדם והיה חש תמיד את רגע ה'בראשית' של חידוש הבריאה, כיצד ממשיך הבורא ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והבריאה עצמה זורמת ומתחדשת בכל רגע ורגע, כחילוף החומרים הגשמי המתחדש תמיד בגופו, הוא היה חי בתודעה של התחדשות מתמדת בכל ימי חייו. אבל כניסה לחיי השגרה של 'מנהגו של עולם', נטלה ממנו את זיו ההתפעמות למשל מן הזריחות והשקיעות המתחדשות. על כן נקבעו 'ברכות הראייה', רק בנקודות המפגש שיש בהן כדי לעורר את האדם ולהביאו לידי הרגשת החידוש.
לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים.
ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות:
"ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום,
וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".
וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".
ברכת האילנות אינה דומה לשאר ברכות הראייה המזדמנות לפרקים, כמו בראיית ימים ונהרות, 1 הרים וגבעות ומדבריות, שהאדם מברך "עושה מעשה בראשית", ושוב יכול לזכות לברכה זו בשנית, בעת שהוא חוזר ורואם במרחק זמן של ל' יום. ברכת האילנות, זמנהּ רק באביב, בחודש ניסן, בעת לבלוב האילנות, בשעה שהוציאו פרח. הפריחה היא חד-פעמית בשנה, והיא תחזור על עצמה, רק כעבור שנה, על כן ברכה זו הנאמרת רק פעם אחת בשנה, בימי האביב, מחדדת בקרבנו את תחושת מעגל החיים החדש, שנפתח לקראתנו לאחר ימות הגשמים ובעקבותם. מאחר שהפריחה חולפת ועוברת, היא מביאה להתרגשות בהוד יופיהּ הזמני, היא מעוררת אותנו לברכה רק בעונתהּ, בעת זוהר פריחתהּ. לאחר שהפריחה גוועת, נמוג ונעלם גם זמנהּ של הברכה.
לעומתה, הברכות על ההתפעמות מן היופי הקבוע, הדומם, של הבריאה, כמו הימים והנהרות הגדולים והמדבריות וכדומה, יופי דומם זה אינו עונתי וחולף, זהו יופי מתמשך ללא גבול, ברכות אלה אפשר לומר עד אין סוף. כיצד אם כן נוכל לציין בהן תחומים וגבולות, ולהרגיש בהן את רטט ההתחדשות? כאן קבעו לנו חכמינו את הגבול: אחת לל' יום. כי מעגל הזמן המתחדש לנו בבריאה הוא אחת לל' יום, כמו שמרגישים אנו את ההתחדשות במעגל הבריאה, עם חידושה של הלבנה. אמנם על הברקים והרעמים אנו מברכים בהפרשי זמן פחותים מל' יום, על אף היותם ידועים ומוכרים בחורף. זאת, מאחר שנתפזרו העננים ובאו אחרים, והרי הם חדשים בשבילנו, לכן אפשר לברך עליהם (אבודרהם). מאידך גיסא, על הריח אין אנו מברכים "שהחיינו", אף שישנה התבסמות מתחדשת לפרקים על ידי הפריחה, מאחר שהנאת הריח היא רוחנית, בהסתמך על הכתוב: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ", והנשמה היא נצחית ואינה שייכת לתהליכי הכמישה והצמיחה הקיימים בבריאה,
לא שייך לומר עליה "שהחיינו וקיימנו", שהרי הנשמה קיימת בנצחיותה. (אליהו רבא, בשם מהר"ם דיין, מובא ב'צלותא דאברהם', עמ' תקצט)
ניסן
בטור ובשולחן ערוך אורח חיים, סימן רכו נאמר:
"היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: 'ברוך אתה ה' וכו''. אינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה. ואם איחר לברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד".
ההדגשה היא על 'ניסן' שהוא זמן האביב והפריחה, בארצות החמות, בארץ ישראל. אבל היו פוסקים שהעירו שהוא הדין גם בחודש אחר, בכל שרואה בפעם הראשונה עצי מאכל בלבלובן (משנה ברורה שם, ס"ק א). אולם כתב החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' (סימן רכו), שעל פי חכמי הסוד הזמן לברכה הוא דווקא בחודש ניסן.
יציאה
הביטוי "היוצא בימי ניסן", הביא את הפוסקים לידי דיון, אם יש צורך לצאת מביתו אל מחוץ לעיר ולא להסתפק בגינות שבחצרו, כי לא נאמר 'הרואה' כמו בברכות הראייה הרגילות, או שאין צורך דווקא לצאת? וכך הכריע הגאון הרב עובדיה יוסף (עיין חזון עובדיה להגדה של פסח, עמ' ח, אות ה).
בכל אופן יש מקום להסביר ולהאיר את הביטוי "היוצא בימי ניסן". ביטוי זה בא לעוררנו לצאת החוצה, במיוחד לאחר ימי החורף והקור הסגריריים שבהם היינו כלואים וספונים בבתינו, ולא ראינו ביופיה של הבריאה. עלינו לצאת ממצבנו המופנם והמכונס עד עתה, ולצאת החוצה מהסתגרותנו ולראות את יפיו של עולם וברכת ה' השופעת עליו, ולהודות לו על חסדיו.
כעין זה מצאנו בכמה דוגמאות, הקשורות לפועל יצ"א, שחכמינו דרשו מילה זו כמציינת מ ה פ ך ומעבר - לתקופה חדשה.
נאמר לנח בצאתו מן התיבה לאחר ימי הסתגרותו בה, בתקופת המבול:
"צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וכו'... כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ... הַיְצֵא אִתָּךְ" (בראשית ח, טז-יז).
מעבר ליציאה הפשוטה, נתבע נח לצאת ממצבו הקודם של חיי פרישות, בציווי זה התיר להם תשמיש, לאחר שנאסרו בו בעת הסתגרותם בתיבה, עתה נתבעים הם לפרוץ החוצה, לפרות ולרבות ולמלא את העולם השומם.מן המסופר על אברהם: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה", למדו חכמינו שפקד עליו לצאת מאיצטגנינותו (נדרים לב, ע"א), ו"הגביהו למעלה מן הכוכבים" (רש"י, בראשית טו, ה), שישתחרר מן התפיסה שהייתה מקובלת בעולם של אז, בדבר השפעת הכוכבים על גורלו של האדם.
וכן נאמר לנביא יחזקאל: "קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה" (ג, כב), שיצא מטומאת ארץ העמים, כדי שיזכה שם להתגלוּת. וכן ביחס לחזון העצמות היבשות, שהוא מתנבא שיקומו לתחייה, נאמר לו (לז, א):
"הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה".
^ 1 הערה מכת"י: מדובר על 'נהרות בראשית' הכתובים בתורה: גיחון ופישון, חידקל ופרת. והוא הדין בנהרות גדולים כמו אלה, שמתגלית בהם גדולתו של הבורא (מגן אברהם). אמנם להלכה הזכירו הפוסקים שגם לאחר הפריחה כשהתחיל כבר הפרי לגדול, אם עדיין לא נגמר, אז ראוי לו לברך על הפרי בעצמו את ברכת "שהחיינו". הוא לא איבד את הברכה. כיוון שלא ראהו קודם, הרי קיימת התחדשות צמיחה שלאחר החורף, ויכול הוא לברך גם אז את ברכת האילנות (אליהו רבה והגר"א, עיין משנה ברורה, סימן רכו ס"ק ד).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
