ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- שיעורים נוספים
מדהים לגלות, שבדיוק באותם שנים נולדת בארצות אשכנז הילולא נוספת בלג' בעומר (במימדים קטנים יותר), הלא היא הילולת הרמ"א. רבי משה איסרליש, גדול הפוסקים האשכנזים, שהסתלק לבית עולמו ב- לג' בעומר שנת שלג' (או שנת שלב'. האר"י הקדוש הסתלק ב- שלב', כך שזה ממש באותם שנים).
ומספרים, שהרמ"א חי לג' (33) שנה בלבד, הסתלק ב- לג' בעומר, בשנת שלג', וחיבר לג' ספרים. בעת ההלוויה, אמר המספיד- אצל רבינו הכל הוא בסימן לג', לכן אף אנו נאמר עליו לג' שבחים. אמר עליו לב' שבחים, ולא ידע להגיד את השבח ה- לג'. ביקש הספדן מהנוכחים, שאחד מהם יעלה ויגיד שבח נוסף, כדי להגיע למספר 33 כמניין לג'.
עלה השמש ואמר – רבינו הרמ"א היה בכל פורים מקדים ומקצר בסעודת פורים שלו, והיה מסובב לאחר סעודתו בין בתי אנשי העיר, ומזכיר לכולם שיזכרו לברך ברכת המזון ולהתפלל ערבית, כדי שהשכרות לא תגרום להם לבטל מצוות חשובות אלו. וזה הוא השבח ה- לג'.
זהו סיפור עמוק מאד, המבטא משהו מדמותו של הרמ"א, ומהווה השלמה חשובה לעניינו של לג' בעומר. ראשית – יש כאן ענווה גדולה. רב העיר וגדול הדור, סובב בין בתי אנשי העיר כשמש מן המניין, ומזכיר לכולם לקיים את מצוות ה'. זוהי ענווה כלפי אנשים, ובעיקר ביטול גמור מול ה', אשר כולנו מחוייבים לקיים מצוותיו.
והלא, ספרו הגדול של הרמ"א, לידתו במידת הענווה. כידוע, רצה/ החל הרמ"א לחבר חיבור הלכתי גדול המסכם את הראשונים כ'בית יוסף', וספר פסיקה והכרעה כ'שולחן ערוך'. אך כששמע שרבי יוסף קארו מחבר חיבורים דומים, גנז/ שרף את חיבוריו, והסתפק בחיבור ה'דרכי משה' וה'מפה', המהווים רק ספרים נלווים ל'בית יוסף וה'שולחן ערוך' כהשלמה למנהגי אשכנז. דווקא ענוותו זו של הרמ"א, הביאה לכך שהשולחן ערוך והמפה מהווים יחד את ספר הפסיקה היסודי של עם ישראל. אופייני לענווה זו, היא הנקודה בסיפור, שמציינת ששבח זה 'נשכח' בהתחלה, אך בהמשך דווקא שבח זה מהווה החותם וגולת הכותרת במפעלו של הרמ"א. הענווה היא היא שמגדילה את האדם.
שנית – ענווה זו הופכת את הרמ"א לאיש 'עממי', הסובב בין בני עירו. ואכן, מטבע חזק מאד בפסיקתו של הרמ"א היא החשיבות הגדולה שהוא מעניק ל'מנהג ישראל'. פעמים רבות, פסיקתו שונה משל ה'שולחן ערוך', כי כך הוא המנהג. יחד עם זאת, 'עממיותו' לא גורמת לו לבטל את התורה בפני אנשי העם, להיפך, בפורים הוא מאיץ בבני עירו להתעלות ולדקדק במצוות, וזהו השילוב ההלכתי שעל פיו משלב הרמ"א מנהג שמתאים להלכה בתוך הפסיקה.
והדברים מתאימים בימינו ללג' בעומר, יום שכל כולו מנהג שיסודו בהררי קודש, ומנהג 'עממי' המרומם רבים ממגוון עדות וזרמים לרוממות של קודש. ויחד עם זאת, כפי שמדגישים הרבנים – חשוב שהכול יהיה בהתאם להלכה.
שלישית – עולם ההלכה הוא הדקדוק בכל פרט, והכל מכוח הענווה. בעולם האגדה והנסתר, האדם מתמלא ב'אורות גבוהים', ובטעות הוא יכול לזלזל בחשיבות הפרטים הקטנים, וגם ליפול במחשבה שהכוחות הגדולים נובעים ממנו ולא מה', חלילה. פורים, ובפרט – השכרות בפורים, ממלאת את האדם באורות ללא גבול, ןהרמ"א בא להזכיר את חשיבות הדקדוק בכל פרט הלכתי.
היכולת לדקדק ולברר כל פרט הלכתי כרוכה בטבורה במידת הביטול בפני ה'. לעולם הנסתר חשיבות עצומה להבאת האדם להתלהבות וחשק בעבודת ה', אולם בלהט ההתלהבות יכול האדם ליפול בדמיונות שווא, שאת ה' אפשר לעבוד כפי שמדמה דעתו המצומצמת, וללא הקשבה לדבר ה' זו הלכה, (ובזה שגו נדב ואביהוא). ההלכה משלימה עולם זה בכך שהאדם עוצר ומקשיב להנחייה המדוקדקת של ה' על הדרך להתקרב אליו.
הרמ"א היה גם מקובל גדול. ואף דרך ייחודית הייתה לו בתורת הנסתר, לחבר את הקבלה והפילוסופיה כעומק ההלכה. זוהי דרך של חיבורים, שלא כולם הסכימו עימו עליה, אך היא אופיינית לו כאיש של חבורים.
וכאן אנו מגיעים לנקודה מהותית, המשלימה את קומתו של לג' בעומר. לג' בעומר הוא יום השמחה הגדולה על התגלות האור הגדול של תורת הנסתר, אך חשוב לזכור ולשלב את הנסתר וההלכה.
הרב הנזיר בספרו 'קול הנבואה' ובשיעוריו בכלל היה שב ומדגיש ש'גדולי הקבלה והפילוסופיה בישראל הם גם גדולי ההלכה'. שני העולמות משלימים ומשולבים זה בזה. נציין כמה דוגמאות – האר"י הקדוש, גדול המקובלים, הוא גם ממחברי ה'שיטה מקובצת' כתלמידו הגדול בנגלה של רבי בצלאל אשכנזי מחבר ה'שיטה מקובצת'. הרמב"ם גדול הפילוסופיה היהודית בעל ה'מורה נבוכים' הוא גדול פוסקי ההלכה הראשונים. הרמב"ן מגדולי הפוסקים והמקובלים, הרמ"א ועוד.
ועל כולם – ה'בוצינא קדישא', התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ש'חיבר כמה הלכות, הם במשנה ערוכות', ושיטתו ההלכתית מקבילה לדרכו – דרך הנסתר, המסתכלת על הכוונה הפנימית כפי שמובא ב'קול הנבואה'. רשב"י דורש 'טעמא דקרא', לומד הלכות לפי הטעם של התורה, כי מסתכל על פנימיות הדברים. רשב"י גם מתיר בהלכות שבת 'דבר שאינו מתכוון', כי ללא הכוונה לעשות מעשה איסור אין במעשה זה איסור ועוד.
ויהי רצון שנתחזק בלג' בעומר הקרוב באורות הגדולים הנסתרים, ונתבטל לדבר ה' בדקדוק פרטי ההלכות!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
