ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אֵין הַתְּפִלָּה בָּאָה כְּתִקּוּנָהּ כִּי-אִם מִתּוֹךְ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁבֶּאֱמֶת הַנְּשָׁמָה הִיא תָּמִיד מִתְפַּלֶּלֶת*. הֲלֹא הִיא עָפָה וּמִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ* בְּלֹא שׁוּם הֶפְסֵק* כְּלָל, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה הַמַּעֲשִׂית* הֲרֵי הַתְּפִלָּה הַנִּשְׁמָתִית הַתְּדִירִית הִיא מִתְגַּלָּה בְּפֹעַל. וְזֶהוּ עִדּוּנָהּ* וְעִנּוּגָהּ, הֲדָרָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ, שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא מִתְדַּמָּה לְשׁוֹשַׁנָּה הַפּוֹתַחַת אֶת עָלֶיהָ הַנָּאִים לִקְרַאת הַטַּל אוֹ נֹכַח קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמּוֹפִיעִים עָלֶיהָ בְּאוֹרָה, וְלָכֵן "הַלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ".
(עוֹלַת רְאִיָּה, עִנְיְנֵי תְּפִלָּה, הַתְּפִלָּה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל הַנְּשָׁמָה, ב)
תפילה בכוונה מרפאת את חסרון העבר
הַתְּפִלָּה מְבַקֶּשֶׁת מֵהַנְּשָׁמָה אֶת תַּפְקִידָהּ. כְּשֶׁעָבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים בְּלֹא תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, מִתְקַבְּצִים בַּלֵּב אַבְנֵי-נֶגֶף* רַבִּים, שֶׁמַּרְגִּישִׁים עַל יָדָם כְּבֵדוּת-רוּחַ פְּנִימִית. וּכְשֶׁרוּחַ הַטּוֹב חוֹזֵר, וּמַתְּנַת הַתְּפִלָּה נִתֶּנֶת מִמְּרוֹמִים, הוֹלְכִים בְּכָל תְּפִלָּה וּמִתְפַּנִּים אוֹתָם הַמִּכְשׁוֹלִים, וְהַסִּכּוּרִים* הָרַבִּים, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ בַּנַּחַל הַנּוֹבֵעַ שֶׁל נִשְׁמַת הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנָה, הוֹלְכִים וְסָרִים. וְעִם אוֹתָהּ הָעֲלִיָּה הַנִּשְׁמָתִית, שֶׁהִיא עוֹלָה בְּכָל תְּפִלָּה בְּיַחַשׂ לְעֵרֶךְ זְמַנָּהּ*, אֲחוּזִים יְדוּעִים בָּאִים בְּתוֹר מְרַפֵּא אֶת חֶסְרוֹן הֶעָבָר; אָמְנָם לֹא בְּבַת אַחַת נִמְנֶה* הַחִסָּרוֹן, אֲבָל הוֹלֵךְ הוּא וּמִתְמַלֵּא, וְהַצֹּהַר שֶׁל הַתְּפִלָּה הוֹלֵךְ וּמְגַלֶּה אֶת אוֹרוֹתָיו.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
83 - מצוות חלק ז'
84 - תפילה חלק א'
85 - תפילה חלק ב'
טען עוד
______________________
מִתְפַּלֶּלֶת – עורגת ומשתוקקת לקרבת אלוהים. דּוֹדָהּ – אהובה, ה' יתברך. בְּלֹא שׁוּם הֶפְסֵק – בתמידות. הַתְּפִלָּה הַמַּעֲשִׂית – בשעה שהאדם מתפלל. עִדּוּנָהּ – נעימות. אַבְנֵי נֶגֶף – של מידות רעות ומחשבות 'קטנות'. וְהַסִּכּוּרִים – מלשון 'סכר', המעכבים. בְּיַחַשׂ לְעֵרֶךְ זְמַנָּהּ – לפי זמנה וסגולותיו. נִמְנֶה – יושלם.
הקדמה
בתפילה ישנה מורכבות גדולה. מצד אחד, הצורך בה מובן ופשוט לרובם-ככולם של בני האדם המאמינים בהשגחה אלוהית. הפנייה של האדם בשיח לפני קונו אינה דורשת מאמץ מיוחד מצד האדם – מה שעשוי להיות מצוי בהרבה מצוות אחרות – וזאת מפני שהרגש הטבעי כמעט "מכריח" את התפילה. בין אם מדובר על תפילה באופן של בקשה על דבר גדול או קטן, בין אם היא באה כשבח על טובה שהגיעה, ובין אם זו תחינה לישועה מפני סכנה או צרה, חס וחלילה – הרי שהמתפלל עושה זאת באופן מידי וכמעט אוטומטי, כפי שהמציאות מוכיחה.
יחד עם זאת, התפילה מצריכה התבוננות על שאלות רבות כגון: כיצד פועלת התפילה? האם אכן היא משפיעה על המציאות? והאם על האדם? האם התפילה משנה את רצון הבורא, ואם-כן כיצד ייתכן שינוי בבורא? מדוע ישנו צורך בנוסח קבוע? ועוד שאלות רבות נוספות.
מורכבות זו יוצרת בעיה: בזמן שהאדם ניגש להתפלל הוא נעשה נבוך מול הצורך הטבעי שאותו הוא חש, לעומת השאלות הרבות שעשויות לנקר במוחו על מהות התפילה, ואם-כן – כיצד יוכל להתפלל? לעתים התשובות לשאלות הללו עשויות לפתוח אצלו כיווני מחשבה חדשים שלא היה רגיל אליהם בתפיסתו הבוסרית והילדותית. דווקא השאלות הללו מעלות את התפילה לדרגת ההבנה הראויה לה: ההבנה שהיא איננה "פנקס בקשות", אלא דרישה מהאדם להעמיד עצמו במקום רם יותר, ולהשתנות בעקבותיה. התפילה מרוממת את הרצון, נוטעת באדם את האידיאלים הגבוהים שבהם אנו מאמינים; עמידת האדם בתחנון מול קונו ממצה ממנו את הרצונות הטהורים והקדושים שבתוכו, ומשרישה אותם בו. כך נעשה האדם זכאי לשינוי שהקב"ה יחולל בחייו, לטובה שיקבל מאִתו.
מתוך נגיעה בכתבי הרב קוק העוסקים בנושא תפילה, ננסה להיחשף לתפילה שאינה נועדה לתיקון בעיות העולם הזה בלבד, אלא הרבה מעבר לכך – לתיקון רוחני לאדם.
ביאורים
אדם יכול לגשת לתפילה בלי הבנה עמוקה של משמעותה ופעולתה, של מקורה ועניינה. אך ברור שאיכותה של תפילה הנעשית בלא התבוננות כזו, פחותה מזו של תפילה הבאה בשילוב ההבנה הזו. לכן כותב הרב קוק שהתפילה תבוא על תיקונה רק אם נבין יסוד חשוב מאוד ביחס אליה, והוא שהנשמה מתפללת תמיד. התפילה היא הקשר והפנייה של הנברא לבורא. הנשמה השוכנת באדם היא 'חלק אלוהים' שבו, ורצונה התמידי הוא לדבוק בשכינה. לכן כוספת הנשמה תמיד ליוצרה, מתגעגעת ופונה אליו, ואת זאת אפשר לכנות בשם "תפילה". על כן תפילת האדם היא אינה יצירת פנייה חדשה לבורא, בבחינת "יש מאין", אלא יש בה גילוי וחשיפה של הקשר התמידי של נשמתו. כמה מתיקות ונועם יש לאדם בתפילתו כשהוא מבין שבשעה זו, כשהוא מתפלל, הוא זוכה לקיים ולבצע את רצונה התמידי של נשמתו.
על פי מה שהתבאר בפסקה הקודמת, מובן מדוע מרגישה הנשמה מחנק וחוסר חיות אם האדם אינו מכוון כראוי בתפילה, ואינו מממש את רצונה של נשמתו לתפילה בכוונה. תפילה כזו אינה יכולה להיות ביטוי לתפילתה של הנשמה, מכיוון שהיא נאמרת מהשפה ולחוץ ולא באה מעולמו הפנימי של האדם. הדבר דומה לזרימת מים בנחל, שנפסקת בגלל מכשולים ואבנים בדרכה. ככל שישוב האדם לכוונת התפילה, בין אם יעשה זאת בהשקעה אישית ובין אם יקבל הארה עליונה של זוך שתביא אותו לתפילה טהורה, יסורו בהדרגה אותם מכשולים, והנשמה תשוב להופיע באדם במלוא עוזה. התפילה מרוממת לא רק את ההווה של האדם, אלא גם מכוונת את העבר ומרפאת אותו.
להצלחת אשר בן אסתר ורות בת ישראל הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
