ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
כב. מִעוּט הָאֱמוּנָה בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁבָּא לֹא מִפְּנֵי חֹסֶר אֱמוּנָה בַּהַשְׁגָּחָה הָאֱלֹהִית חַס–וְשָׁלוֹם, אֶלָּא מִפְּנֵי דַּכְאוּת לִבּוֹ• מֵרֹב עֲווֹנוֹתָיו וְעֹצֶם שִׁבְרוֹן רוּחוֹ בִּתְשׁוּבָתוֹ, סוֹפָהּ שֶׁתִּתְהַפֵּךְ לֶאֱמוּנָה עֶלְיוֹנָה וְאַדִּירָה, בִּימִין ד' רוֹמֵמָה, שֶׁתַּעֲשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמַּדְרִיךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וּמְלַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ.
דיכאון הלב על העוונות
כג. אִם אָדָם נִשְׁפָּל כָּל–כָּךְ בְּדַעְתּוֹ, עַד שֶׁמֵּרֹב מְרִירוּת נַפְשׁוֹ עַל עֹצֶם יְרִידָתוֹ הַמּוּסָרִית, בְּכָל חַטֹּאתָיו, אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהָרִים רֹאשׁ לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְחֶבְרַת הַבְּרִיּוֹת, בִּמְנוּחָה וְשִׂמְחַת נֶפֶשׁ בְּרִיאָה - צָרִיךְ הוּא לָשִׂים אֶל לִבּוֹ, כִּי מִדַּכְאוּת לֵב כָּזֹאת עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו הֲרֵי הוּא וַדַּאי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּעַל–תְּשׁוּבָה גָּמוּר, וְאִם כֵּן כְּבָר שָׂגְבָה• מַעֲלָתוֹ, וְיוּכַל לְהַנִּיחַ דַּעְתּוֹ וְלָשׁוּב לְשִׂמְחָתוֹ וְחֶדְוַת רוּחוֹ וְלַעֲסֹק בְּכָל הַטּוֹב מִתּוֹךְ לֵב שָׁקֵט וְשָׂמֵחַ, כִּי טוֹב וְיָשָׁר ד'.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
111 - אורות התשובה פרק י"ד י"ט-כ"א
112 - אורות התשובה פרק י"ד כ"ב-כ"ה
113 - אורות התשובה פרק י"ד כ"ו-ל'
טען עוד
כד. הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב מִפְּנֵי הַחֵטְא*, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא דָּבָר שֶׁבַּטֶּבַע, מִכָּל–מָקוֹם יֵשׁ בָּהּ קְצָת כַּפָּרָה. וּכְשֶׁמְּשִׂימִים הַלֵּב לְהַרְחִיב אֶת הַבּוּשָׁה•, כָּל מַה שֶּׁהִיא מִתְרַחֶבֶת הֲרֵי הִיא מַרְחֶבֶת אֶת חוּג הַסְּלִיחָה עַל כָּל הַחֲטָאִים כֻּלָּם•. כִּי הֲרֵי הֵם שַׁיָּכִים זֶה לָזֶה בְּתֹכֶן שֶׁל עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, וְאִם כֵּן הַמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאֶחָד מֵחֲטָאָיו - מִכֻּלָּם הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, וַהֲרֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁל יִרְאַת ד', שֶׁהִיא הַבּוּשָׁה, מִתְפַּשֶּׁטֶת עַל כָּל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ•, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּזֶה אֲפִלּוּ מֵחֲטָאִים דִּבְעֵינָן בְּהוּ תְּשׁוּבָה רַבְּתָא דְּחַזְיָא לְחַפָּאָה עַל כָּל עוֹבָדוֹהִי•.
עונש המידות הרעות
כה. הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הֵן בָּאוֹת לִפְעָמִים בְּתוֹרַת עֹנֶשׁ עַל חֲטָאִים קוֹדְמִים, וְאֵין דַּי בַּמֶּה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לְהִטָּהֵר מֵהֶן בְּעַצְמָן•, שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְטָהֳרָתוֹ כִּי אִם כְּשֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְיָשׁוּב מֵהָעֲווֹנוֹת שֶׁגָּרְמוּ אֶת אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ שֶׁל נְפִילַת מִדּוֹתָיו.
___________________________
מִפְּנֵי דַּכְאוּת לִבּוֹ – שאיננו ראוי שתתקבל תפילתו. שָׂגְבָה – חזקה ומרוממת. לְהַרְחִיב אֶת הַבּוּשָׁה – להעמיק במשמעות החטא ולהגדיל את הרגשת הבושה. עַל כָּל הַחֲטָאִים כֻּלָּם – 'כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו - מוחלין לו על כל עוונותיו' [ברכות יב:]. שִׁעוּר קוֹמָתוֹ – מכלול אישיותו. דִּבְעֵינָן בְּהוּ תְּשׁוּבָה רַבְּתָא וכו' – שצריך לשוב עליהם תשובה גדולה שראויה לכסות על כל מעשיו. וְאֵין דַּי וכו' – משום שלא תיקן את שורש הקלקול שהוא חטאיו הקודמים.
ביאורים
בני האדם טובים הם מיסודם. לכן, לעתים האדם מוצא את עצמו במלכודת. יש בו הרבה שאיפות לטוב המצויות בגלוי ובנסתר, אך בבחירות שעשה, הוא פגם הרבה, החמיץ, והפסיד. האדם שבור, מיואש, ואין בו די כוחות כדי להמשיך כך את חייו, כדי להמשיך כך לקיים מצוות, וכדי לחיות בצורה נורמאלית. אפילו האמון שלו בקבלת תפילותיו ובהצלחת ניסיונותיו לרומם את עצמו כלפי מעלה נפגם קשות. מה יעשה האדם? כיצד ייצא מהמלכוד ומההרגשה הקשה שמביאים החטאים?
הבושה מהחטאים היא בעצם תופעה טבעית. והרי האדם טוב מיסודו, ומטבעו הוא מתבייש לחטוא. על אף שהבושה היא תחושה טבעית - הוא כבר עשה את הצעד הראשון אל התשובה, התחלה ראשונה של כפרה. שהרי הצעד הראשון אל התשובה שקבעו חז"ל הוא - הכרת החטא, הכרת הרוע שבמעשיו, "יבין לבבו כי רע ומר עזבו את ה'" [שערי תשובה שער א, י]. נמצא שבבעיה עצמה נמצא הפתרון - עצם הבושה הגדולה היא כבר צעד של ממש אל התשובה. כל עוד האדם סובל מדבר מה, והדבר אינו מסתדר עם הנפש שלו - ודווקא כך יש לו סיכוי לצאת ממנו.
לכן, מעצם הבושה יש לשמוח. ואז, את תחושת הבושה ואת הסלידה מהחטא, יש להרחיב, ולהפנים עד כמה החטא רע, ומתוך כך לעזוב את החטאים ולהחליט שלא לשוב אליהם עוד. אז האדם נהיה חדש, שמח, וכוחותיו שבים אליו, עד שבעזרת הקב"ה, זוכה האדם להפוך את חוסר האמון בעצמו ובתפילותיו לאמונה גדולה ולשמחה, ואפילו מידות רעות שהיו באדם כעונש על חטאיו, מגיעות לתיקונם.
הרחבות
* מדוע חשובה הבושה שבחטא
הַבּוּשָׁה שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב מִפְּנֵי הַחֵטְא. המשנה במסכת אבות משווה בין 'עז פנים' לבין 'בושת פנים': "עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן" [אבות ה כ]. דברי חז"ל הללו צריכים ביאור, מדוע הדבר המבדיל בין הראוי לגיהינום לראוי לגן עדן הוא בשאלה אם האדם הוא עז פנים או לא, ולא מעשיו של האדם הם המבדילים?
הרב קוק מתייחס לעניין זה, כשמסביר את מאמר חז"ל: "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו" [ברכות יב:], ואלה דבריו: "הרעות כשהן מתעצמות בטבע הנפש להיות עצם מעצמיו , לא יוכל העושה הרע להרגיש כל רגש של בושה , שהרי כל הרעות הם לפי ערך כבודו שהושפל... אמנם בהיות האדם מרומם נפשו למעלה משפלות השחיתות, אז ישוב להתבייש בכל פועל רע , וצער הבושה ירשים יותר את תיעוב הרע וחשק הטוב שנחסר לו, עד שאם עוד לא הספיק להתעצם בטוב, אבל כבר אבד הרע ערכו מלהיות לו קנין טבעי . על כן בערך זה מוחלין לו על כל עונותיו, כי רגש הבושה הטוב כשמתעורר בנפש מתפשט הוא גם כן על כל חלקי הרעות לתעבן, על כן כבר ראויה היא הנפש ההיא להיות במחיצת צדיקים וטהורים, ואם שרידי הרע הדבקים על הפעולה צריכים להתבער על ידי עונש ויסורין, זה יעשה ד' בחסדו, אבל יסוד הנפש כבר ניצלה..." [עין אי"ה ברכות פרק א קסט].
שאלות לדיון
א. האם מיעוט האמונה בתפילה, המתואר בדברי הרב קוק, הוא חיובי?
ב. היכן הוא מקור הבושה? מהי בעצם הרגשת בושה?
לעילוי נשמת אהרון בן נתן הלוי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
