ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- סעודה וברכות הנהנין
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ירון יוסף בן מרים
ולזיווג הגון ובקרוב
נחלקו הפוסקים בשאלה האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא. לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים, כל זמן שאין מסיחים את הדעת מכך שעומדים לאכול, מותר לדבר על כל דבר שבעולם, ואין בזה הפסק. אבל מי שהסיח את דעתו, בדברים או במעשה, עד ששכח שהוא עומד לאכול, הפסיד את הנטילה ועליו לחזור ליטול ידיו בשנית. ורבים מעולי תימן נוהגים כן, ומדברים בין נטילת ידיים לסעודה. ומקצת מן הראשונים סוברים שאין להפסיק בדיבור בין הנטילה לברכת המוציא, ורק לצורך דחוף הנוגע לסעודה מותר לדבר, למשל, אם חסר לו מלח או סכין או לחם, מותר לבקש שיביאום לפניו.
ונפסק בשו"ע (קסו, א), שטוב לנהוג כדעת המחמירים, שרק לצורך הסעודה מתירים לדבר, אבל בדברים אחרים ראוי להחמיר שלא לדבר ולא לשהות בין הנטילה לברכת המוציא. והוסיף הרמ"א (עפ"י תוס' סוטה לט, א) שטוב להיזהר שלא להפסיק כשיעור הליכת כ"ב אמה (11 מטר).
אבל אם הכיור רחוק מהשולחן 11 מטר, אפשר לכתחילה ליטול בו את הידיים, ואין בזה הפסק. כי החומרה היא שלא להפסיק בחינם כשיעור הליכת 11 מטר, אבל לצורך, גם לדעה המחמירה אין זה נחשב הפסק (ערוה"ש קסו, ב). מה עוד שלדעת רוב הפוסקים מותר מלכתחילה להפסיק בין הנטילה לברכת המוציא.
ואחר שברך "המוציא" צריך להזהר שלא להפסיק בין הברכה לאכילה (כדין שאר ברכות הנהנין). ואם הפסיק בשתיקה, לא הפסיד הברכה. ואם דיבר אפילו מילה אחת שאינה שייכת לברכה ולאכילה, הפסיד את הברכה. ולא יפסיק בדיבור עד אחר שיבלע משהו מן המאכל שברך עליו, ובדיעבד אם דיבר אחר שכבר הרגיש את טעמו אינו צריך לחזור ולברך. (מ"ב קסז, לה, ובאו"ה). 1
ואם דיבר בין הברכה לאכילה בנושא הקשור לאוכל, כגון שברך על הלחם וביקש שיביאו לו מלח או סכין, או אמר הגישו לאורח לחם - למרות שעשה שלא כדין, שאין לדבר כלל בין הברכה לאכילה, מכל מקום כיוון שדיבורו היה בנושא הקשור לאכילה אין דיבור זה חוצץ בין הברכה לאכילה, ואינו צריך לחזור ולברך שנית (שו"ע ורמ"א או"ח קסז, ו).
ב - מנהגי הברכה והבציעה על הלחם
בכל עת שמברכים על דבר מאכל, טוב לאוחזו ביד, שעל ידי כך יכוון יותר בברכתו. ויאחזנו ביד ימין שהיא החשובה. וכשמברכים על הלחם, מפני חשיבותו המיוחדת, טוב לאוחזו בשתי ידיו ובעשר אצבעותיו, לרמוז לעשר המצוות הכרוכות בעשיית הפת (שו"ע קסז, ד).
ויבצע את הלחם במקום שנאפה היטב, כדי ששבח הברכה יחול על המקום המשובח שבפת. בעבר כשהיו אופים את הלחם בתנורים ביתיים, היו אכן מקומות שנאפו טוב יותר והיו שנאפו פחות טוב, לפיכך היה חשוב לשים לב לאכול אחר הברכה מהמקום שנאפה באופן המשובח ביותר. כיום הלחמים אפויים בצורה אחידה, ולכן אין מקום שהוא משובח יותר, ומכל מקום יש לבצוע תחילה פרוסה שיש בה גם מן הקרום הקשה שעוטף את הלחם, שהקרום הקשה משובח מהרך. ובלחם שנאפה בבית יבחר לבצוע על המקום המשובח (שו"ע קסז, א). 2
והואיל ולחם שלם מכובד יותר מפרוסה, לפיכך ראוי לומר את הברכה על לחם שלם, אולם מצד שני יש לחתור להצמיד את ברכת המוציא לאכילה, ואם נברך על לחם שלם נאלץ להתעכב אחר הברכה עד לפריסתו. לפיכך אמרו חכמים שלפני הברכה יתחיל לחתוך מעט את הלחם, באופן שישאר עדיין מחובר באופן כזה שאם יתפסנו בצידו האחד יוכל להרים את כולו. במצב זה הלחם נחשב עדיין שלם, ועם זאת, מיד לאחר הברכה יוכל לסיים את בציעתו ולטעום ממנו.
וכל זה אמור בלחם רגיל שחיתוכו אורך זמן מה, אבל הבא לאכול לחמניה או פיתה, שבציעתה אורכת זמן קצר מאוד, לא יתחיל לבצוע לפני הברכה, אלא יברך עליה כשהיא שלימה, ומיד לאחר הברכה יבצענה (שו"ע קסז, א, ובאו"ה).
בשבת לא יתחיל לחתוך את החלה לפני הברכה, מפני שבשבת צריכים לברך על שתי חלות שלמות, ואם יתחיל לחתוך לפני הברכה, אחת מהן כבר לא תהיה שלמה. ויש נוהגים לעשות סימן כלשהו בסכין במקום שלאחר מכן יבצע את החלה, כדי לחסוך את הזמן שבדרך כלל אדם שוהה עד שהוא מחליט מהיכן לבצוע את הלחם. ויש שנזהרים שלא לעשות אפילו שריטה בחלות שבת לפני הברכה (שו"ע ורמ"א קסז, א; ב"ח מהרש"ל - לסמן, כה"ח י"ח עפ"י הצל"ח לא לסמן).
ג - אם צריך לטבול הפת במלח
בעבר היו רגילים לאפות לחמים בלא מלח, ובעת הארוחה היו מלפתים את הפת במלח או בסלטים או בבשר. לפיכך אמרו חכמים שאין ראוי לאכול אחר שברך ברכת המוציא מן הפת כשהיא טפלה בלא טעם, שכן דווקא אחר הברכה ראוי לאכול את הפת באופן המשובח ביותר, ובכך להדגיש את שבח הברכה, לכן נוהגים להטעים את מה שאוכלים אחר הברכה במלח או דבר מה אחר שיוסיף טעם בפת. ומי שמעוניין לאכול את הפת כפי שהיא, חרבה בלא מלח ובלא שאר דברים המלפתים את הפת, אינו צריך לטבול את הלחם לאחר הברכה במלח.
וכיום כל הלחמים שלנו אפויים באופן כזה שיש בהם כבר מעט מלח, נמצא שהלחם שלנו נחשב משובח, ומצד הדין אפשר לברך עליו כפי שהוא ואין צורך להטעימו במעט מלח או סלט. ואע"פ כן רבים מהדרים לטבול את הלחם במעט מלח לאחר ברכת המוציא, כדי לרמז בזה על כך שהשולחן דומה למזבח, ונאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח" (שו"ע או"ח קסז, ה).
ד - על איזה לחם עדיף לברך
בברכות הנהנין הננו מהדרים לומר את הברכה באופן שיבטא את השבח בצורה המושלמת ביותר, לכן: אדם שיש לפניו מספר לחמים, מוטב שיברך את ברכת המוציא על הלחם החשוב שביניהם.
וכך הוא סדר החשיבות: לחם מחיטה קודם ללחם משעורה, מפני שהוא מוקדם בסדר שבעת המינים, וגם טעמו משובח יותר.
ואם יש לפניו לחמניה קטנה ולחם גדול שהתחילו לפורסו, מוטב לברך על הלחמניה, משום שהיא שלמה ואילו הלחם כבר נחסר. וטוב לברך על לחם קטן שלם מאשר על לחם גדול שכבר נחתך.
ואם יש לפניו שני לחמים שטעמם שווה והוא מתכוון לאכול משניהם, אם האחד גדול מחברו, מוטב לברך על הגדול, כי הוא חשוב יותר.
ואם יש לפניו שתי לחמניות, האחת מקמח מלא והאחת מקמח מנופה. בעבר היו רגילים להחשיב את הלחמניה מהקמח המנופה כטובה ומשובחת יותר, וממילא היו מברכים עליה. אולם כיום רבים מחשיבים לחמניה מקמח מלא כמשובחת יותר, לפיכך מי שמחבב יותר את הלחמניה מהקמח המלא - יברך עליו. ומי שאינו מעדיף אחת מהם, יברך על הלחמניה מהקמח המנופה (שו"ע קס"ח א-ד, מ"ב טו; שו"ע רי"א א-ב, מ"ב לג).
וכל הדינים הללו נועדו למטרה אחת, לבטא את ההודאה שלנו בצורה המשובחת ביותר. וקל וחומר שיש לשים לב שכל מילה בברכה תאמר בכוונה. 3
^ 1. למהדרין טוב לאכול כזית בלא להפסיק ורק אח"כ לדבר (מ"א קסז, ז, מ"ב ל"ה), ונלענ"ד שהוא משום כבוד הברכה, אבל ודאי שאינו מעכב, שהרי אפילו על כלשהו צריך לברך.
^ 2. יש שחוששים לדעות השונות בהגדרת המקום המשובח, ומהדרין לבצוע מעט מן החלק העליון שבלחם ומעט מן החלק התחתון - רמ"א.
^ 3. באר המ"ב קסח, ט, שכך הוא הכלל. א) יש להקדים מין שבעה לשאר מינים, וגם בתוך מיני השבעה יש להקדים המוקדם בפסוק, ולכן חיטה קודמת לשעורה. ב) השלם קודם לחתוך. ג) הנקי והמנופה קודם ללחם שאינו מנופה. ד) הגדול קודם לקטן. וכאשר יש התנגשות בין הכללים, הכלל המוקדם עדיף על המאוחר. וכשיש התנגשות בין החביב לבין החשוב לפי הכללים, אזי כאשר החשיבות נובעת ממין שבעה, לדעת רוה"פ מין שבעה קודם לחביב, כמבואר בשו"ע ריא, א-ב, ולרמב"ם החביב קודם. וכן כאשר מדובר על שלם מול חתוך (מ"ב ריא, ד). אבל לגבי הכלל השלישי והרביעי, נראה שהחביב קודם.
^ 2. יש שחוששים לדעות השונות בהגדרת המקום המשובח, ומהדרין לבצוע מעט מן החלק העליון שבלחם ומעט מן החלק התחתון - רמ"א.
^ 3. באר המ"ב קסח, ט, שכך הוא הכלל. א) יש להקדים מין שבעה לשאר מינים, וגם בתוך מיני השבעה יש להקדים המוקדם בפסוק, ולכן חיטה קודמת לשעורה. ב) השלם קודם לחתוך. ג) הנקי והמנופה קודם ללחם שאינו מנופה. ד) הגדול קודם לקטן. וכאשר יש התנגשות בין הכללים, הכלל המוקדם עדיף על המאוחר. וכשיש התנגשות בין החביב לבין החשוב לפי הכללים, אזי כאשר החשיבות נובעת ממין שבעה, לדעת רוה"פ מין שבעה קודם לחביב, כמבואר בשו"ע ריא, א-ב, ולרמב"ם החביב קודם. וכן כאשר מדובר על שלם מול חתוך (מ"ב ריא, ד). אבל לגבי הכלל השלישי והרביעי, נראה שהחביב קודם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.











