ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
ובכל זאת, רק אחד מגדולי ישראל זכה שעל מצבתו נחרתו המילים – 'לא מת', הלא הוא רבי יצחק חי טייב 'לא מת', מגדולי רבני ג'רבא שבתוניס. על הכינוי הייחודי, מספרים שכאשר נקבר רבי חי טייב כתבו על מצבתו: "מת בתאריך ט"ז אייר". לאחר מכן בא הרב בחלום לכותב המצבה, חנק אותו ודרש ממנו למחוק את המילה "מת" מהמצבה, (כנראה, יצא הקצף על השימוש במילה 'מת' במקום המילים המקובלות – 'נפטר' וכדומה, המבטאות את נצחיות הנשמה).. האומן טען שאחרי שהמצבה עשויה אי אפשר לשנותה, ולכן הוסיף מעל השורה את המילה 'לא', ומאז מכונה הרב בפי יהודי תוניס בשם "רבי חי טייב לא מת".
אולי, הכינוי הייחודי, יוסבר על פי סיפור מיוחד שמספרים על רבי חי טייב, ויש בו כדי לשפוך אור על כל נושא ההנצחה והזיכרון למתים. מסופר, שבג'רבא התגורר יהודי רחוק מתורה ומצוות, שהיה עשיר וקמצן. כשנפטר האיש, קברוהו בהלוויה מצומצמת, והמנחמים מיעטו לבוא. גם חכמי העיר לא באו לדרוש בבית האבלים, מפני שלא היה בפיהם דברי שבח על הנפטר.
אחד מתלמידיו של רבי חי טייב בא לנחם את בני המשפחה, ושמע על צערם. כשחזר לישיבה, סיפר על הדבר לחבריו, והם הסכימו שאכן כך ראוי לרשע. אולם, ממשמע רבי חי על העניין, הודיע שהערב יבוא לדרוש בבית האבלים.
השמועה על הדרשה פשטה ברחבי ג'רבא, ובני העיר באו לשמוע את הדרשה הייחודית. ציטט הרב מדברי חז"ל, על כך שימיו של האדם חולפים, עושרו והנאותיו הם זמניים וחסרי חשיבות, ועוד דברים ת כגמולו.
לפתע, החלו נשמעות אנחות כבושות מתוך הקהל. הפסיק הרב את דרשתו, ואמר – "דעו, אחי, שברגע זה של אנחה מעומק הלב זכה הנפטר למחיצה בגן עדן, כי גדול כוחו של המזכה את הרבים, והמנוח זיכה אתכם במותו בהרהורי תשובה" (לפי חכמה מקדם עמ' 47).
מעבר ללימוד החשוב שהראה רבי חי טייב, שיש לנסות ולהעלות גם את נשמתו של היהודי הרחוק ביותר, יש כאן גם אמירה תמציתית, שמדייקת את הדרך בה ראוי להנציח את הנפטר. פעמים רבות, אנשים תולים פתק בבית כנסת או בית מדרש – 'הלימוד לעילוי נשמת פלוני וכו''. על כך יש לתמוה - כיצד הלימוד הוא לעילוי נשמת הנפטר? האם אותו אדם ממשיך לקיים מצוות לאחר מותו, והלא 'לא המתים יהללו י-ה'?
התשובה היא, שאכן בעולם העליון הנפטר לא יכול להוסיף זכויות, אולם החיים בעולם הזה הבאים מכוחו יכולים להוסיף זכויות גם לו. כלומר, אדם שיהודים חיים ילמדו תורה בזכותו, יקיימו מצוות ומעשים טובים בזכותו וכו', הרי שמכוחו מתווספת רוחניות בעולם הזה, ובכך גם נשמתו מתעלה. כיוצא בדבר, אם צאצאיו של האדם או מפעלים שהאדם הקים בחייו - עושים דברים טובים בעולם, הרי כל הדברים הטובים הללו הם גם מכוחו, ונמצא שהוא ממשיך לפעול בעולם הזה, וכך נשמתו מתעלה.
(בפשטות – מעשיהם הטובים של הצאצאים וכו', מעלים את נשמת הנפטר, גם כשהם לא מציינים במפורש שזה לעילוי נשמתו, כי בכל מקרה זה מכוחו. הסיבה שמציינים – לעילוי נשמת וכו', זה דווקא כשרוצים שתהיה התעוררות מיוחדת לתוספת דבקות בה', והתעוררות זו תעמוד לזכות הנפטר).
אולם, אם אנשים לומדים תורה ממילא בבית המדרש, ומישהו בא ותלה פתק שזה לעילוי נשמת הנפטר, הרי אין זה מכוח הנפטר, ואין זה מעלה את נשמתו. לכן, הרוצה להעלות את נשמת הנפטר, עליו לעשות משהו אמיתי שמקדם את הרוחניות בעולם. לדוגמא – אם יעורר את האנשים ללמוד יותר ברצינות, לעשות מעשה טוב נוסף על מה שעשו תמיד, וכן – אם יתרום כסף שיפרנס ויאפשר את לימוד התורה וכדומה, אז התווספו מעשים טובים מכוחו של הנפטר, והדבר עולה לעילוי נשמתו. 'טרמפ' לא מועיל במקרה זה.
ובפרשתנו, פרשת אמור, החותמת את רצף הפרשות 'אחרי מות, קדושים אמור', למדים אנו שהכוהנים חלקם בחיים, והם מוזהרים שלא להיטמא למתים שאינם קרובים. הכהן הגדול אף מוזהר, שלא להיטמא לאביו ולאמו, "ומן המקדש לא יצא".
וכאן ישאל השואל – האם כך ראוי, שהכהן הגדול יפנה עורף כביכול להוריו, ולא ישתתף (כלל או בקרבת מקום) בהלווייתם?
והתשובה היא, שהכהן הגדול, איש הרוח הפנימי, ממשיך את דרך הוריו בחיים של רוח. מוסיף מצוות ומעשים טובים, מעלה את נשמתם במקדש, ובכך מלמד אותנו שהחיים ממשיכים בחיי הרוח הנצחיים גם כאן בעולמנו. החיים ממשיכים לא רק בהישארות הנפש בעולם הבא, כי אם גם בהמשכיות המצוות והמעשים הטובים כאן בעולמנו.
אמור מעתה – המתים אינם מהללים י-ה, אך הנפטר 'לא מת', וכוחותיו המוסיפים לחיות בעולמנו – מהללים עוד ועוד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
