ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
רש"י: "יפקד ה', כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי וכו'".
חזקת שררה. כל השררות - וכל המנויים (רמב"ם מלכים פ"א ה"ז) - שבקרב ישראל, הזוכה בה זוכה לעצמו ולזרעו, שנאמר במלך: לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל (דברים יז כ. ריטב"א מכות סוף פ"ב בשם הרמב"ן; רמב"ם כלי המקדש פ"ד ה"כ ע"פ ספרי שם פסקא קסב, וכן ברמב"ם מלכים שם), ולא המלכות בלבד, אלא הוא הדין לכל שררה (ריטב"א שם ורמב"ם שם ושם), שנאמר: בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, כל שהם בקרב ישראל (ספרי שם).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
62 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית טבל
63 - ירושה וחזקה בשררה וברבנות
64 - הגעלת כלים
טען עוד
ירושת שררה. המלכות ירושה היא (הוריות יא ב; רמב"ם שם ושם) - שעוברת בירושה מהאב לבנו -שאם הוא מת עומד בנו תחתיו (ספרי שם; רמב"ם שם ושם). וכל הקודם בנחלה, קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו (רמב"ם שם ושם). ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות - שהן במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים (החינוך מצוה תצז) - וכל המינויים בישראל, ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם (רמב"ם מלכים שם; החינוך שם). וכן נאמר בכהן גדול: וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו (ויקרא ו טו), מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם (תורת כהנים צו פ"ה). והוא שיהיה הבן ממלא מקום אביו, בחכמה וביראה (רמב"ם מלכים שם), וכן שנינו: יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו, תלמוד לומר: וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו (ויקרא טז לב), בזמן שהוא ממלא מקום אביו, ואם אינו ממלא מקום אביו, יבא אחר וישמש תחתיו (תו"כ שמיני שם). היה ממלא מקומו ביראה, אף על פי שאינו ממלא מקומו בחכמה, מעמידים אותו במקום אביו (כתובות קג ב; תוס' מנחות קט ב ד"ה חוניו; רמב"ם שם), ומלמדים אותו (רמב"ם מלכים שם). מלך שהניח בן קטן, משמרים לו את המלוכה, כדרך שעשה יהוידע ליואש (רמב"ם מלכים פ"א ה"ז; החינוך מצוה תצז), וכן בשאר כל המינויים, אם הניח בן קטן, משמרים לו את המינוי עד שיגדל (שו"ת דבר משה ח"א סי' ב; שו"ת זרע אברהם חלק חושן משפט סי' כא).
ברבנות. ברבנות אם יש דין ירושה, נחלקו בדבר: לדעת הריב"ש (סי' רעא) והמבי"ט (ח"ג סי' ר) והמהרש"ך (ח"ג סי' מו) והרמ"א (בשולחן ערוך יורה דעה רמה כב), ועוד, מי שנתמנה לרב בעיר ומת, בנו קודם לכל אדם, אם הוא ממלא מקומו ביראה, אף על פי שאינו ממלא מקומו בחכמה (ריב"ש שם; רמ"א שם), והוא שיהיה חכם קצת (רמ"א שם). וכן עשו מעשה בעיר צפת, שאחר שהסכימו כל בני הקהילה להושיב את הר"מ אלשיך בראש, מנעם ר"ש אלקבץ עד שיגדל בנו של הרב הקודם, וכשנעשה בר מצוה מינוהו במקום אביו, אף על פי שלא היה לו ערך עם הר"מ אלשך, שהיה באותו פרק כבן ששים שנה (תשובת מהר"י אריפול בגינת ורדים יו"ד כלל ג סי' ח), ומכל מקום צריך שיהיה חכם שהגיע להוראה (חקרי לב יו"ד סי' ק). וכן כשהאב הוחזק לדרוש לפני הציבור בנו יורשו, והוא קודם לכל אדם, ואפילו כשהאב חי וצריך עזר, יכול למנות את בנו לעזור לו לדרוש במקומו לפעמים (דברי ריבות סי' סח).
אולם בעל עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פי"ט) ומהרשד"ם (יו"ד סי פה) חולקים וסוברים שאין ירושה אלא בשאר מינויים - כגון מינוי של מלך ושל כהונה גדולה ושאר מינויי העיר - אבל מינויי התורה, כגון נשיא ואב בית דין, אינם ירושה, וכמו שאמרו: כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם (במדבר כה יג), כתר מלכות זכה בו דוד, שנאמר: זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי (תהלים פט לז), כתר תורה הרי מונח ועומד לכל ישראל, כל מי שירצה ליטול יבא ויטול (עי' יומא עב ב ואבות דרבי נתן פמ"א ורמב"ם תלמוד תורה פ"ג ה"א). וכן מצינו בסנהדרין, כשמת אחד מן הסמוכים, סומכים אחד מן היושבים בשורה הראשונה לפני הסנהדרין, שהם גדולים מכולם (עי' משנה סנהדרין לז א ורש"י ד"ה הוצרכו), ואין בנו של זה שמת יורש את אביו, כיון שיש גדולים ממנו, וכן מצינו בכל הנשיאים שמשמעון הצדיק ועד הלל הזקן שלא נתמנו בנים במקום אביהם, ואפילו אין האחר גדול מהבן אלא קצת, הגדול קודם (תשובת הר"י אריפול בגינת ורדים שם בדעת מהרשד"ם שם, וכן הבין החתם סופר או"ח סי' יב בדעת מהרשד"ם), אבל אם היו שוים, אף לדעה זו הבן קודם (שו"ת שם אריה או"ח סי' ז; אבני נזר יו"ד סי' שיב אות לח).
רב שמת ולא הניח בן, כתבו מוהר"ש (בסוף שו"ת הרמ"א) והבית יצחק (יו"ד ח"ב סי' סט וסי' ע) והברכת רצה (סי' ק וסי' קכג) והאבני נזר (יו"ד סי' שיב) שחתנו יורש רבנותו, לפ שהבת קודמת לשאר יורשים כשאין בן, וחתנו הוא כגופה. הניח בן וחתן, אם הבן ממלא מקום אביו הוא קודם, ואם אינו ממלא מקום אביו, או שאינו רוצה להתמנות, החתן יורש, לפי שכל זמן שלא נתמנה בפועל אינו יורש עדיין, ואין לו אלא זכות להתמנות, וכיון שנסתלק מן המינוי, יורש החתן (אבני נזר שם אות צב ואילך) 1 .
________________________________________________________
מתוך ע' חזקת שררה, כרך יד, פרקים א, ב, ד, ז
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
