ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
בעל התוקע נראה מתכונן לקראת התקיעות והמתח וההתרגשות הורגשו באוויר. לפתע נשמע קול מכיוון בימת בית הכנסת. המתפללים הרימו את פניהם וראו את ישעיהו, גבאי בית הכנסת, פותח את פיו לומר דבר מה. "מעניין מה יש לישעיהו לומר בשעה כזאת" התלחשו האנשים ביניהם.
"שקט!" קרא ישעיהו. "ברצוני להזכיר הלכה חשובה שאולי אינה ידועה לציבור הרחב. מזמן הברכה שנברך על שמיעת קול השופר, ועד לסיום התקיעות של תפילת מוסף, אני שב וחוזר ומדגיש, מזמן הברכה ועד סוף תפילת מוסף חל איסור מוחלט לדבר!!"
האנשים שמעו את הדברים, הנהנו וחיכו לברכות ולתקיעות השופר.
לאחר הברכות שנאמרו במתיקות רבה, נשמעו בחלל בית הכנסת תקיעות השופר. תקיעות אלו הרעידו את נימי הלבבות והמתפללים הרבים נראו מכונסים כל אחד בהרהוריו ומחשבותיו.
דקות מועטות לאחר התקיעות, החל דובי ללחוש לשמחה שישב לידו :"כמה זמן עוד נותר לנו? אני ממש רעב!", "אינני יודע" השיב שמחה. מוישי, שישב מאחורי שמחה, שמע את השיחה וענה לדובי באריכות מהי דעתו בעניין.
גם מצידו השני של בית הכנסת נראו דיונים בנושאים שונים ומגוונים, והלחשושים נשמעו מכל עבר.
מיד בסוף התפילה פנה אופיר לישעיהו בכעס: "תגיד, לא ראית מה הולך פה בתפילה?? אנשים מדברים ומתלחשים בלי סוף! אתה מכיר את הציבור פה. לא הייתי אומר שהם מהמדקדקים... הכיצד העזת לעמוד ולומר להם הלכה זאת. הרי עדיף שיחטאו בכך בלא ידיעתם, מאשר כעת שהם יודעים את האיסור ובכל זאת מדברים!" - "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים" הפטיר אופיר.
ישעיהו לא נשאר חייב וענה: "אני לימדתי אותם הלכה חשובה. וכי אף פעם לא ילמדו את ההלכות? בנוסף, כיצד אתה יודע שכולם חטאו? אולי יש אחד כאן בבית הכנסת ששמר על פיו בזכות דברי? ואם כן, יהא זה שכרי!"
האם ישעיהו נהג כשורה בכך שהכריז ולימד הלכה זו?
תשובה:
הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל:
זה נכון שאין למחות בעוברי עבירה כאשר הם לא ישמעו. אבל זה בתנאי שברור לנו שהם לא ישמעו. כאשר יש ספק שאולי ישמעו, אזי מחויבים להעיר להם.
אם חלק מהאנשים אולי ישמעו וחלק ודאי לא ישמעו, עדיף לומר להם בשביל אלו שאולי ישמעו. אף על פי שחלק יהפכו להיות עוברים במזיד, עדיף להפריש את חלקם מהאיסור. הרי אלו שעוברים בשוגג בכל מקרה עושים איסור אלא שזה קל יותר מכיון שהם אינם עושים בכוונה. לכן עדיף להפריש את אלה שישמעו.
למעשה:אם הוא בטוח שכולם לא ישמעו אז אין לומר. ואם יש כמה שאולי ישמעו וניתן לומר להם בצנעה, כך יעשו. ואם לא ניתן לדעת בדיוק מי עלול להקשיב אז יש לומר לכולם.
(הוסיף הגאון הרב פיינשטיין תוספת עיונית:בעצם הדין הזה שאין לדבר עד סוף תקיעות של מוסף אינו דין מוחלט, כי לשיטת הר"ן יש לדמות את התקיעות לסעודה שניתן לדבר תוך כדי הסעודה. מכל מקום השולחן ערוך החמיר. אבל אולי כיוון שזה לא דין גמור יש מקום לומר שאין לחשוש מלומר להם, שאף אם יהיו מזידים זה לא נורא. מצד שני יש מקום לומר להפך שמכיוון שזה לא דין גמור לכן אין לומר להם, כי אם יאמרו להם, הם יחשבו שזה אסור ויהיו מזידים בדעתם, ויענשו על כוונתם כאשר באמת אם לא ידעו מזה, הם לא עברו עבירה חמורה.
סיים הגאון הרב פיינשטיין: אין בידי להכריע ספק זה, אבל למעשה יש לנהוג כמו שפסקנו למעלה.)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
