ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
עם ישראל לדורותיו, כרת ברית עם הקב"ה שמשמעותה היא כי: "יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים" (דברים ד' לה) או במילים אחרות: "יְקֹוָק מַלְכֵּנוּ" (ישעיהו ל"ג כב).
אלהים בלשון הכתוב, משמעותו היא גם מלך כמו בתקבולת הבאה: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כ"ב כז).
ההכרה והקבלה של מלכות ד' על ישראל ועל העולם כולו - "ומלכותו בכל משלה", הוא אחד הנושאים המרכזיים, העומדים על הפרק בתפילות ראש השנה. לכן, בהכרזה זו מסתיימים עשרת הימים הפותחים את השנה, הכרזה שחוזרת ונישנת על ידי עם ישראל כסיום לתפילת יום הכיפורים עם תקיעת השופר.
שאלה זו מתחדדת יותר כאשר עוסקים במלכות בשר ודם, העלולה להכחיש, ח"ו, מלכות שמים. חז"ל מצאו בדברי הנביאים סמך לעיסוק בנושא זה דווקא בימים אלה הפותחים את השנה.
נביא שתי דוגמאות. אחת השבוע והשניה, בע"ה, בדברנו לשבוע הבא:
עם מותו של שמואל הנביא - ממליכו של שאול המלך, וגם בעקבות חולשתו של שאול, התעוררה השאלה: מי הוא המלך?
מצד אחד היה ברור לדוד, בעקבות משיחתו בידי שמואל, כי הגיע זמנו. לעומתו, התייצב נבל הכרמלי, (שהיה צאצא אחר של חצרון בן פרץ וכלב בן יפונה ומרים =אפרת, אחות משה ואהרון) והכריז: "אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין מישראל (אמר נבל אין בישראל טוב ממני [מבחינת ייחוסי] הדא היא דכתיב (כמו שכתוב) 'ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד והוא כליבי' דאתי מן כלובי (שהוא צאצא של כלב)" (ירושלמי סנהדרין פרק ב ה"ג).
דוד ראה עצמו כמי שזכאי לגבות מסים ונבל ראה עצמו כמי שפטור מתשלום מס, כי הוא הוא מי שרשאי היה לגבות אותם. דוד (עדינו) שלח את נעריו לגבות את המס, תוך שימוש בלשון עדינה. תגובתו של נבל הייתה: "וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו" (שמואל א כ"ה י).
חז"ל מסרו לנו כי ויכוח זה התרחש בערב ראש השנה והסתיים במותו של נבל ביום הכיפורים.
הם סמכו את דבריהם על שני ביטויים המופיעים בפרק: "כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּאנוּ" (שם ח)= ראש השנה, "וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת נָבָל וַיָּמֹת" (שם לח) = עשרת ימי תשובה.
(עיינו ראש השנה יח ע"א, הדברים יתבררו באריכות בספרי 'צפנת שמואל', בקרוב בע"ה).
מאבק זה הוכרע לטובת דוד המלך - העניו שבענווים - "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהלים כ"ב ז), כמי שמייצג את מלכות שמים, לעומת נבל ש'התנשא למלוך', מאחר ואין מקום לגאווה של מלכות אדם.
הרמזים בפסוקים אינם חד משמעיים, אבל חז"ל מלמדים אותנו בדבריהם כי השאלה: מי הוא המלך? היא שאלה מרכזית שבכל שנה ושנה צריכה להתברר מחדש, דווקא בימים מיוחדים אלה שבין ראש השנה ויום הכיפורים.
על מנת להגיע לסוכות ולחסות בצל השכינה, להיות בבחינת נצבים ולזכות לגילוי שכינה (עיינו חמדת ימים נצבים וילך תשס"ו) עלינו קודם כל להכריז: "יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים", "יְקֹוָק מַלְכֵּנוּ"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
