ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
א. שלושת הריצות של אברהם אבינו
דרכם של אנשים, בעת בה הם חולים ואף לאחר מחלתם - לנוח, להינפש, או ללכת לבית הבראה. אך לא כן דרכו של אברהם אבינו. חלפו רק שלושה ימים מהיום בו מל את עורלת בשרו, וכבר הוא יושב בפתח האוהל. אין הוא עושה זאת כדי לנוח, גם לא כדי להינפש, אלא ממתין ומצפה לראות אם יש עובר ושב, להכניסו בביתו כאורח. אמנם חולה הוא, אך לא בשביל כך יבטל את מצות הכנסת אורחים.
כשהאורחים אכן מגיעים, כחלום שמתגשם, אברהם אבינו לא מקבל אותם ממקום מושבו בפתח האוהל. הוא קם, ומאותו רגע הוא לא נח. בתחילה - "וירֹץ לקראתם". ואף בזמן הכנסתם - "וימהר אברהם", "ויאמר מהרי", "ואל הבקר רץ אברהם... וימהר לעשות אותו". אברהם לא נח לרגע, העיקר לעשות את המצווה תיכף ומיד, ללא דיחוי, לעשות נחת רוח לבורא, מבלי שההזדמנות תחלוף לה. בתיאור זריזות זו של אברהם, רמוזות שלוש ריצות שעשה, כדי להזדרז בקיום המצווה שנקרתה לפניו. ריצות שמאוחר יותר מזכות אותנו, בניו, בעת קבלת התורה. "אמר רבי סימאי: אמר הקב"ה לאברהם: בזכות שלֹש ריצות שרצת, חייך, כשאבוא ליתן תורה לישראל - שאני רץ לפניהם שלֹש ריצות" (תנחומא ב).
ב. זריזות - תכונה קבועה של אברהם
מאברהם אבינו למדנו מהי הזריזות למצוה ועד כמה מעלתה מובחרת. על פי מעשיו אף אמרו חז"ל (פסחים ד.): "זריזין מקדימים למצוות, שנאמר: 'וישכם אברהם בבוקר'". בכל מה שקשור לדבר ה' – אברהם אבינו לא נח ולא שקט, עד שנעשה רצונו יתברך. הוא לא ממתין אף רגע אחד, הוא ממהר לעשות את רצון אביו שבשמים. הוא לא מחכה לרגע האחרון, הוא לא דוחה את ההזדמנות שנפלה לידיו. הוא דואג שהכל יהיה על דרך המהדרין, בצורה הטובה ביותר.
כשאנו מתבוננים בדברי הכתוב בעניין אותה השכמה המוזכרת לעיל', כשאברהם ממהר לעשות את רצון ה' – להעלות את בנו כעולה על המזבח, רואים אנו כי הוא מזדרז בעצמו ומזרז עמו גם אחרים. ראשית הוא מזרז את ישמעאל – "ויתן אל הנער", לזרזו במצוות ולקיים בו 'חנוך לנער'. אך גם את החמור הוא לא זונח – 'ויחבוש את חמורו', שכן התרגום מפרש מילים אלו – 'וזרז ית חמריה', שזירז אפילו את חמורו.
ג. מה ללמוד מהנמלה, ומה לא?
אומר הרב חיד"א ז"ל (בספרו 'דברים אחדים'), שאת עניין הזריזות יש ללמוד מהפסוק: 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה, וחכם', מצד אחד היא זריזה. מצד שני היא אוספת כל כך הרבה תבואה ומזון שלעולם לא תצטרך אותו. ראה דרכיה וחכם. אל תלמד ממנה את תאוות איסוף הרכוש, תלמד ממנה את הזריזות.
ד. הזריזות הכפולה של דוד המלך
אומר רבינו יוסף חיים (בספרו 'בן איש חי הלכות'), שבדומה לזריזותו במצוות ה' של אברהם אבינו, כך היה גם דוד המלך, שממנו לומדים אנו אף איך להגיע למדרגה זו של קיום המצוות בזריזות, שכן אמר על עצמו – 'חשתי ולא התמהמהתי לשמור משפטי צדקך'. דוד השתמש בכפל-לשון בתיאור מידת הזריזות, כרוצה לומר: 'חשתי' – אני זריז, אף על פי שאני זקן. ואפילו שדבר זה הוא היפך הטבע, שכן טבע הזִקנה להאט את מהירות האדם, אף על פי כן יכול אני לעשות כן – משום כי 'לא התמהמהתי' – כשהייתי נער צעיר והרגלתי את עצמי בזריזות. והרגל הופך לטבע. עם זאת, משתמש דוד בזריזות הזו רק לתכלית האמיתית – 'לשמור משפטי צדקך', ולא חלילה להבלי העולם הזה.
אומר הבן איש חי, שכדי לקנות זריזות זו, צריך האדם להתייגע כיון שהטבע של האדם הוא לחפש את הנוחות, לישון. עבודת הנפש מצריכה יגיעה, זריזות. 'אם אמר אדם - לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן' אין מי שמוצא בלי יגיעה. "ואם אמר יגעתי ומצאתי – תאמן". ועיקר הזמן שבו אדם קונה את המידה הזאת – הוא בנערותו.
ה. איך משיגים זריזות?
מסיים הבן איש חי ואומר כי שורש הזריזות הוא השמחה. אם אדם מכיר את ערך התורה והמצוות. אם אדם שמח בהיותו בניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אם אדם אומר בשמחה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אם הוא מכיר בערך – הוא שמח. והשמחה מביאה את הזריזות.
"כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם"
בעל הבא"ח עמד על כפל הלשון שבפסוק זה (עיין לבא"ח ש"ש בפתיחה לפרשת וירא).
ויש שביארו, שבכפל הלשון יש ברכה מיוחדת. הקב"ה בירך את אברהם שיהא זרעו ככוכבי השמים – שאף אחד אינו יכול לנגוע בהם. אך מאידך מה המיוחד בברכה שיהא זרעו כחול, והרי עפר הוא דבר נמוך שכולם דורכים עליו? אלא מעלת העפר היא, שאינו כלה לעולם, ונותן פריון לפרי האדמה וחיות לאדם מאז ומעולם, ומאידך כל מה שנבנה בידי האדם מסוגל להתמוטט ולהתפורר ולחזור לעפר - והקב"ה הבטיח לאברהם אבינו שזרעו יהיה קיים לעולם (ועיין תוס' ברכות דף י"ז ע"א ד"ה ונפשי: "מה עפר אינו מקבל כליה לעולם, כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם, כמו שהוא אומר 'והיה זרעך כעפר הארץ").
ועוד יש לבאר, הכוכבים – נמצאים למעלה, אך יש בהם חיסרון שאינם מאירים ביחד אלא כל כוכב מאיר בנפרד, וטוב שעם ישראל יהיו ככוכבים למעלה אך לא בנפרד, ולכן השלים את הברכה שיהא זרעו כחול - ואמנם גם בחול כל גרגיר וגרגיר נמצא בפני עצמו, אך אם שופכים מים על החול, ואין מים אלא תורה, הרי שכל הגרגירים מאוחדים ביחד - ולכן בירכו בשני הדברים גם יחד.
זיהוי עבודה זרה "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ"
אומר הזהר הקדוש (בראשית ק"ב ע"ב) שהיה העץ מורה לאברהם למי מהאורחים יש עבודה זרה בכיסו. שאם העלים של העץ היו נוטים כלפי מעלה ולא עושים לאותו אדם צל, סימן לכך שהיתה לו ע"ז, ואם היו יורדים ומכסים אותו, סימן הדבר שהוא נקי מע"ז. יש מהאחרונים שאומרים שהיה אברהם אומר לאדם שיש בו ע"ז שאם הוא רוצה לאכול, שיוציא את העבודה זרה, ויבקש ממנה אוכל. ואותו אדם היה יושב ומבקש אוכל מהע"ז ואין עונה, והיה אברהם יושב וצוחק על כך, והיה מלמדם שהקב"ה זן ומפרנס לכל.
שבח מעלת משה רבינו "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר"
אמרו חז"ל (חולין פ"ט ע"א): "גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם אבינו", וכן יותר ממה שנאמר בדוד המלך. דוד המלך ע"ה אמר (תהלים כ"ב, ז') "ואנכי תולעת ולא איש" - חשוב משהו. אברהם אבינו אמר
"ואנכי עפר ואפר" - וגם להם יש חשיבות. ומשה רבינו אמר (שמות ט"ז, ז') "ונחנו מה". ואין כוונתם לומר שאברהם אבינו ודוד המלך ע"ה קטנים בענוה ממשה רבינו, אלא אמרו "גדול מה שנאמר" דוקא. שהרי אברהם אבינו דבר עם הקב"ה ואמר לו "ואנכי עפר ואפר" ודוד המלך ע"ה דבר עם הקב"ה ואמר לו "ואנכי תולעת ולא איש", אבל משרע"ה בענותנותו דבר עם בני ישראל ואמר להם "ונחנו מה" - וזהו שבחו.
תפילה לראיה נכונה של נפלאות ה' "וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ"
מצינו בכמה מקום שבהם נעשה נס לעם ישראל בכללות או בפרטות שמוזכר המושג: "ראיה". כגון: "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות י"ד, ל"א), "ואני אראה בשונאי" (תהלים קי"ח, ז'), "אראנו נפלאות" (מיכה ז', ט"ו), ועוד רבות כהנה.
באור הענין, פעמים הקב"ה עושה לאדם נס, מפיל את חושבי רעתו, מפיל את אויביו, אך אינו לא יודע בכלל שנעשה לו נס.
אבל מעלה גדולה יותר היא למי שזוכה לראות בישועתו של הקב"ה, וביותר כשזוכה לראות את אויביו נופלים מפניו. לכך אומר המלאך ללוט, אתם נצולים רק בזכות אברהם אבינו ולא בזכותכם, ומכל מקום אינכם רשאים ולא זכאים להביט אחור לראות את הישועה.
ואכן כאשר אשת לוט לא התאפקה, נענשה: "ותהי נציב מלח" (עיין ברש"י שביאר מדוע נענשה דוקא במלח).
עלינו להתפלל שנזכה ל"אראנו נפלאות" וכפי שדרשו חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ח'; ילקוט, בשלח רמז ר"ן) "אראנו מה שלא הראתי לאבות, שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות", ובזוהר הקדוש (ויקרא נ"ב ע"א) אמרו שגם האבות הקדושים יזכו לראות את ישועת בניהם כבימיהם.
זכות ארץ ישראל
סיפר הרב אייל אזולאי: יום אחד גילו אצל אבי גידול בראש. מיד פנינו לפרופסור מומחה שגר בגבעת מרדכי, והוא אמר לנו שיש מומחה בווירג'יניה שמטפל בגידול המיוחד הזה ויש לו 87% הצלחה. גם בארץ מטפלים בזה, אבל אחוזי ההצלחה הם 60% בלבד.
באנו עם הממצאים הללו לרב אליהו זצוק"ל, שאבי היה מקורב אליו מאוד, והוא אמר לנו שבהפרש כזה גדול צריך לטפל בחו"ל. נסענו אפוא לווירג'יניה וטיפלנו אצל הרופא ההוא, ובאמת הגידול נעצר. כעבור חצי שנה עשינו בדיקות נוספות לוודא שהגידול לא מתפשט, וכך כל חצי שנה.
בבדיקות שנעשו אחרי 4.5 שנים התגלה שלא זו בלבד שהגידול לא התפשט, אלא שהוא גדל פי שניים. פנינו שוב לפרופסור המומחה בגבעת מרדכי, והוא אמר לנו שבמשך ארבע השנים הללו הטיפול בארץ השתפר מאוד והם נמצאים כבר ב-80% הצלחה. לעומת זאת בווירג'יניה הם נמצאים גם היום ב-87% הצלחה, לכן אנחנו צריכים להחליט איפה לעשות את הטיפול.
עם הממצאים החדשים פנינו שוב לרב אליהו זצוק"ל, הוא שמע את הפרטים, דפק על השולחן ואמר: "ארץ ישראל היא ארץ קדושה. זכות ארץ ישראל תגן עליך. תטפלו בארץ". ידענו שהרב אליהו מאוד אוהב את ארץ ישראל, וידענו שיש זכות לארץ. "והארץ אזכור". לא ידענו עד כמה כוחה גדולה.
הלכנו למומחים בבית החולים בארץ, ושם הרופא בדק אותנו ואמר: מהבדיקות באמת רואים שהגידול גדל, אבל זו תמונה תלת-ממדית, ואם מסתכלים מהצד הוא בעצם לא כל כך גדל. אולי תבואו בעוד חצי שנה ונראה אם הגידול הזה באמת גדל. יצאנו באנחת רווחה והתחלנו להרגיש את זכותה של ארץ ישראל.
כעבור חצי שנה עשינו שוב בדיקות, הגענו אל המומחה, והוא בישר לנו שהגידול הולך וקטן. וכך בכל בדיקה נוספת שעשינו. הבנו שזכות ארץ ישראל עובדת חזק. כעבור זמן הגידול כמעט לא ניכר, וראינו בחוש כמה גדולה זכותה של ארץ ישראל, שמתעוררת על-ידי אוהביה.
עובדא דאהרון
סיפר הרב, שכאשר נערכו בחירות לתפקיד רב הטכניון, היו מועמדים שונים לתפקיד, וביניהם גר צדק שמוצאו מגרמניה. למזלו, בדיוק הגיעה לטכניון משלחת של פרופסורים מגרמניה, והמועמד הזה כובד לדרוש לפניהם, וידיו רב לו גם בפילוסופיה ובמדעים וגם דובר בלשונם, כך שכולם השתאו והתלהבו ממנו עד שלבסוף מונה לרב הטכניון וקיבל משכורת של פרופסור. עם קבלת המינוי שלח לו רב אחד מכתב וכתב בו שצריך הוא להתפטר ממשרתו, יען שהוא גר, ונאמר "מקרב אחיך תשים עליך", ודרשו חכמים כל שִׂימוֹת ושררות, צריך שיהיו אביו ואמו מישראל, ואין יכול הוא לכהן במשרת רב ולכן עליו להתפטר. הלך אותו הרב הגר לרב צבי יהודה הכהן קוק ע"ה, שהכירו ולמד אצלו, ושאל אותו מה לעשות. הרצי"ה שלח לקרוא לרב, והרב אמר לו: אמת הדין, אלא שיש שאלה גדולה איך שמעיה ואבטליון היו נשיא ואב"ד בישראל, הרי היו בני גרים, והמאירי תירץ שכיוון שלא היו כמותם בכל ישראל יכלו לשמש נשיא ואב"ד, ואותו דבר כאן, אין כמותו בקיא ויודע במדע ובשפות והוא ראוי להיות רב הטכניון. ומי ששלח לו את המכתב נהג שלא כהוגן, כמעשה המובא בגמרא (יומא ע"א) על הכהן הגדול ושמעיה ואבטליון במוצאי יום הכיפורים, שעליהם נאמר שעשו עובדא דאהרון ולא על אותו הכהן, אותו הדבר כאן.
ועד אחרית שנה
אברך בגיל שלושים בא וסיפר לרב, שהחל עכשיו לעבוד בתיווך ובמקביל הוא קובע עתים לתורה, אבל אין לו ברכה בעסק, כל פעם שהולכים לחתום על עסקה כלשהי, בסוף הכול מתבטל ואין לו שום רווחים.
אמר לו הרב: אספר לך מה שסיפר הרב עטייה ע"ה. היה יהודי אחד, סוחר בדים, שפתח חצי יום את החנות לפרנסתו, ואחר כך ישב כמה שעות כל יום ללמוד עם חכם עטייה. גוי אחד פתח מולו חנות עם אותה סחורה, והחל מתחרה בו בהצלחה. בא היהודי ואמר לרב עטייה, שהוא צריך לבטל את החברותא ולהיות כל היום בחנות, כדי לכסות על ההפסדים מההתמודדות החדשה. הרב עטייה הרגיעו ושאל אותו מה הסכום שהוא מרוויח ליום ולשבוע וכו', ואמר לו שימשיך בקביעת עתים לתורה, ואם לא ירוויח את הסכום הזה, שמגיע לסך עשרים לירות זהב, עד ערב ראש השנה, יבוא אליו וישלם לו אותו. חלפו הימים וההפסדים ממשיכים. בערב ראש השנה בא הסוחר לחכם עטייה ואמר לו שיעשה התרת נדרים, כי כבר מגיע ראש השנה. הרב עטייה הרגיעו, שימתין. ואכן, ממש ביום ערב ראש השנה, בא סוחר שנצרך בדיוק לאותה הסחורה של היהודי, וקנה ממנו את כל החנות והרוויח באותו יום את כל הכסף, רווח של שנה ביום אחד.
הרב סיים את סיפורו לאותו אברך ואמר לו: אני לא חכם עטייה ואני לא מבטיח לשלם לך משלי, אבל אני מברך אותך שעד ראש השנה תהיה לך ברכה. בערב ערב ראש השנה בא אותו אברך לרב ואמר לו: כבודו מחר צריך התרת נדרים! השיב לו הרב: לא הבטחתי ולא התחייבתי, ובע"ה תהיה לך ברכה. בא האברך שוב בבוקר ואמר לרב שאין לו כסף אפילו בשביל ראש השנה. אמר לו הרב: תבוא אלי בשעה 10:00 ואני אתן לך, לא מתנה אלא הלוואה. האברך לא הגיע בשעה 10:00 והגיע ב-12:00 וכולו זורח ומאושר, וסיפר לרב, שממש היום בבוקר בצאתו מהתפילה, בא אליו מישהו בעניין עסקי התיווך וסגר איתו עסקה שהרוויח בה סכום עצום, שיספיק לחודשים רבים בשביל אברך. השיב לו הרב: הנה התקיימו דברי ראש הישיבה, העיקר לקבוע עתים לתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
