ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- תורה ומדע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שירה בת מיכל מסודי
כאשר האדם מפתח את העולם הגשמי באמצעות המדע והטכנולוגיה, הוא נעשה "שותף לקב"ה במעשה בראשית" (עין איה שבת פ"ט). הקב"ה לא ברא עולם מושלם אלא עולם משתלם, ונתן מקום להשתדלות האנושית לקדם את העולם ברוחניות ובגשמיות. ברוחניות, הקב"ה משפיע קדושה ומרומם את העולם כל הזמן. אך חלק בלתי נפרד מכך הוא ההשתדלות האנושית בלימוד התורה, בתפילה, בקיום המצוות ובעבודה המוסרית על המידות. וכן בגשמיות, ברכת ה' הגשמית על העולם, מתלבשת בין השאר בחוכמה וביכולת האנושיים לייצר יותר מזון, למגר מחלות, להתמודד עם איתני הטבע ועם כל אתגר גשמי אחר שהאנושות מתמודדת עמו.
אולם יש הבדל בין מי שעוסק בפיתוח העולם הגשמי מתוך מניע אידיאלי ובין מי שעושה כן ממניעים אחרים. ככל שהאדם יתעלה מבחינה מוסרית, כך המניע שלו בפיתוח המדע והטכנולוגיה יתעלה גם כן ויהיה לשם שמיים, כלומר לשם תיקון ושכלול העולם הגשמי כחלק מהתעלות והתקדשות העולם ולמענו.
למניע של האדם יש משמעות ביחס לחוויה הפנימית שלו. כאשר אדם עוסק ביישובו של עולם ובפיתוחו למען מטרות טובות, הוא יודע שלמרות שכלפי חוץ הוא עסוק בעניינים שהם לכאורה רק טכניים וחומריים, הרי שמצד האמת עשייתו מלאת משמעות והיא מביאה לו שמחה, שלווה וסיפוק.
למניע של האדם יש משמעות גם בנוגע לשאלה מה הוא הנושא שבכוונתו לבנות ולשכלל. כאשר החברה אינה מתוקנת לגמרי, כוח היצירה האנושי משרת את הטוב ואת הרע במקביל. דוגמה לכך היא הטכנולוגיה, שמצד אחד היא משכללת את אמצעי הרפואה הטובים שמביאים חיים ובריאות, ומצד שני היא זו שמפתחת את כלי המלחמה שמקצרים את החיים ומביאים לסבל רב. דוגמה נוספת היא האינטרנט, המהווה פלטפורמה לדברים טובים ונצרכים ובה בעת לדברים הנוראים מכול. כך הופך האינטרנט לברכה גדולה ולקללה גדולה גם יחד.
כדי להבטיח שכוח היצירה, הפיתוח והשכלול של האדם יביא רק ברכה ולא קללה, הוא צריך להיות מלווה בהכוונה רוחנית ומוסרית. רק כך יישמר המצב שבו כל פיתוח טכנולוגי לא ישרת את רצונותיו הרעים של האדם או את חולשותיו.
הרמב"ם כותב (מורה נבוכים ג, לא) שאחת ממטרות התורה היא לכוון את כוחות האדם לטובה, לתיקון המידות האישיות שלו ולתיקון חיי החברה. בוודאי שכוח היצירה האנושית הוא בכלל זה, והתורה צריכה להדריכו כך שיהיה לתועלת ולברכה.
מכיוון שכך, זהו גם אחד מתפקידי תלמידי החכמים ואנשי האמונה - לכוון ולהדריך בפועל את האנשים בעלי הכוחות המעשיים בחברה. תלמידי החכמים ואנשי האמונה פועלים לרומם את החברה מבפנים, מבחינה מוסרית. ואילו לעומתם אנשי המדע והמעשה פועלים לתקן את החיים מבחוץ, מבחינה טכנית. לא רק שאלו לא מגמות סותרות אלא הן משלימות זו את זו. הכלים מאפשרים למהות להופיע בעולם בצורה יותר טובה, והמהות נותנת משמעות וייעוד לאותם הכלים.
השלמות הגמורה של אחדות זו, בין התורה לכוח היצירה האנושי, תופיע בימות המשיח. בתקופה זו כל כוחות היצירה יופנו רק לבניין טוב וחיובי לאנושות, ולא לשום מגמה שלילית של הרס וחורבן, כפי שמובא בדברי הנביא על תקופה זו: "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב, ד). הדיוק בפסוק מראה שאין הכוונה שבעתיד ייקחו את החרבות והחניתות ורק יהרסו אותם, אלא יותר מזה, יהפכו אותם לאתים ולמזמרות. האנרגיה העולמית שהושקעה רבות ביצירת כלים לרוע - למלחמות, לתעשיית נשק, לפיתוח אמצעי לחימה, לשנאה, לקנאה, למילוי תאוות וכדומה, תופנה לאפיקים חיוביים בלבד, של אֵת ומזמרה, שבאים לתקן ולא לקלקל, לבנות ולא להרוס. המשיח יתקן את הנפש האנושית מבחינה פנימית ולא תהיה מלחמה, כי המניעים הרעים שבנפש המביאים למלחמות יתוקנו ולא יהיו עוד.
יש אידיאל במלאכה
יסוד האחדות בין הקודש לחול מופיע גם במוצאי השבת, בברכת מאורי האש ובתפילת "ויהי נועם". הרא"ש (ברכות) כותב שברכת מאורי האש במוצאי שבת אינה על ההנאה מהאור, אלא היא זכר לכך שהאור נברא במוצאי שבת, כמובא בגמרא: "במוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור" (פסחים נד). המהר"ל מסביר (באר הגולה) שדברי הגמרא הללו מבטאים את היכולת שהקב"ה נתן לאדם לפתח ולהמציא דברים שלא קיימים בטבע כמות שהם. כלומר, האש היא ביטוי לכוח היצירה של האדם, לתבערה הפנימית שיש בו לפתח ולבנות, לשכלל ולעסוק ביישובו של עולם. אך אותה האש יכולה גם לשרוף, ולהפוך לאבק שריפה, אם אין לה הכוונה אידיאלית. הברכה מזכירה לאדם שכוח היצירה ניתן לו מאת הקב"ה ועליו להשתמש בו לטובה ולברכה.
במוצאי שבת כוח היצירה חוזר וניעור לאחר שהמלאכה נאסרה בשבת. בתפילת ערבית אומרים את פסוקי "ויהי נועם" המבטאים את הרצון שנועם ה' יהיה על מעשי ידינו. שבת היא נועם הנשמות, יום שבו אנו מתמסרים לעבודת הנשמה תוך עזיבת העולם הגשמי ותיקונו. לאחר שהתמלאנו בשבת בתורה, בתפילות, במצוות, בהעמדת הנשמה כמרכז החיים, כעת אנו מתפללים שכל המטען הפנימי הזה יבוא לידי ביטוי במעשינו בימי החול. אנו חפצים שמעשי ידינו יהיו לברכה ולא לקללה, לבניין ולא להרס, להתעלות העולם ולא להשפלתו.
הרב קוק אומר ב'אורות' שאחד מתפקידי הצדיקים הוא לרומם את היחס של בני אדם כלפי המלאכה, ולהעמידם על שני עקרונות. העיקרון הראשון הוא ש"הכשרת החיים הפנימיים של המציאות" עומדת למעלה בחשיבותה מהתיקון הגשמי, כיחס אורות וכלים, נשמה וגוף. עיקר ההתקדמות של העולם היא במימד הפנימי ולא החיצוני.
העיקרון השני הוא ההבנה שיש אידיאל גדול מאוד במלאכה וביישובו של עולם, ושהעיסוק בהם הוא ממש שותפות עם הקב"ה בהנהגת עולמו. כל תיקון קטן של המציאות הגשמית הוא הוצאת המציאות מהתוהו לתיקון. כאשר אנשי מעשה יתחברו לאידיאל תבוא ברכה גדולה לעולם מהם וממעשיהם. הקנאה, השנאה, התחרות, הכבוד והתאוות לא יהוו עוד את המניע למאמץ האנושי. וכל ההמצאות והשכלולים יפותחו לשם הופעת הטוב והצדק בלבד, ולא על מנת לשרת את הרע או את החולשה.
קשר זה בין אנשי אמונה ואנשי מעשה, בין שבת ובין ימי החול, מבטא את היחס הכללי שצריך להיות בין הקודש ובין החול, בין תורה למדע, בין הנשמה לגוף ובין האורות לכלים. הקודש בונה את עולם השאיפות הפנימי, את הרגישות הרוחנית ואת היושר המוסרי. החול בונה את הכלים השונים שבהם כל אותם אידיאלים יכולים לבוא לידי ביטוי ולהופיע בחיים עצמם. כך החול מהווה מרחב התגלות לקודש, והקודש נותן משמעות ומהות לכלי החול.
הרב איתן קופמן הוא ר"מ במכינת בני דוד בעלי, ומחבר הספר 'בין קודש לחול – יחסו של הרב קוק למדע, לטכנולוגיה, לחינוך ולחברה'
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
