ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
רש"י: מזה בידך, לכך נכתב תיבה אחת לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות שחשדת בכשרים.
האם חייבים לתת אימון אפילו באדם שאין מכירים ולא לחשדו?
איסור חשד. אסור לחשוד בחבירו, אלא צריך לדון אותו לכף זכות (שאילתות שאילתא מ). החושד בכשרים, לוקה בגופו (שבת צז א; יומא יט ב; שמות רבה פ"ג אות יג) - מידה כנגד מידה, הוא נתן מום בעמיתו מה שאין בו, כך ינתן בו מום, שילקה בגופו (יפה תואר שמו"ר שם) - שכן מצינו במשה רבנו שאמר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו' (שמות ד א), וגלוי לפני הקב"ה שמאמינים בני מאמינים הם, ולקה בגופו, שנאמר: וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וגו' וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג: (שם ו. שבת שם). ולא לשם אות ומופת בלבד נעשה הדבר, אלא להענישו על שחשדם (שאילתות שם, שהרי אפשר היה לתת אות אחר, ולא שגופו יצטרע). ואמרו במשנה, שכשהיו זקני כהונה משביעים את הכהן הגדול בערב יום הכפורים שלא ישנה דבר בעבודת יום הכפורים מכל מה שאמרו לו, היה הוא פורש ובוכה, והם פורשים ובוכים (יומא יח ב); הוא פורש ובוכה שחשדוהו לצדוקי, והם פורשים ובוכים - שמא חשדו בכשרים (מאירי שם) - שכל החושד בכשרים לוקה בגופו (גמרא שם יט ב).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
78 - כבוד המת
79 - חשד
80 - הנחת תפילין
טען עוד
בגדר "כשרים" שאסור לחשוד בהם, כתב רבנו יונה (בספר היראה) שלא יחשוד אדם בחברו, שמא כשר הוא בדבר. אבל בתשובות הרב אב"י (סי' מד) כתב שדווקא כשחושד באדם שהוא בחזקת כשרות ולא ראה בו שום דופי, אמרו החושד בכשרים לוקה בגופו, וכגון בכהן גדול, וכגון בבני ישראל שחשדם משה רבנו; מה שאין כן באדם שאינו ידוע לו ואינו מכירו, שכן אמרו (דרך ארץ רבה פ"ה וכעי"ז בכלה רבתי פ"ט): מעשה ברבי יהושע שהשכין אצלו אדם והאכילו והשקהו והעלהו לגג לשכב, ונטל רבי יהושע את הסולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש? עמד בחצי הלילה ונטל הכלים. וכיון שבקש לירד, נפל מן הגג. לבוקר אמר לו רבי יהושע: ריקה, אין אתה יודע שמאתמול היינו זהירים בך?! מכאן אמר רבי יהושע: לעולם יהיו כל אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדם כרבן גמליאל. וכן אמרו (בגמרא דכלה רבתי שם) שאותה ששנינו במסכת אבות (פ"ב מ"ד) אל תדין את חבירך - לכף חובה (מאירי ורע"ב שם) - עד שתגיע למקומו, הרי זה דווקא במי שאתה מכירו; אבל מי שאינך מכירו, יהיה בעיניך כלסטים. שדווקא ב"חבירך" אמרו שאל תדין אותו עד שתגיע למקומו, מה שאין כן ב"כל אדם", שעליהם אמרו שיהיו בעיניך כליסטים.
ויש שחילקו באופן אחר: שלא אמרו החושד בכשרים לוקה בגופו, אלא כשחושדם בפועל, וכמו שאמר רבי יהושע שצריך לכבד כל אדם כרבן גמליאל; אבל במחשבה - ולא בפה - צריך להיזהר מבני אדם, וראוי שיהיו בעיניך כליסטים (פירוש ר"י ב"ר שלמה לאבות פ"א מ"ו בשם ה"ר ישראל, וכעי"ז בספר יש נוחלין אזהרת הענוה), כיון שאינם בדוקים אצלך (יש נוחלין שם). והחסיד רבי יוסף יעב"ץ (אבות) חילק בין קודם מעשה לבין לאחר מעשה - שקודם מעשה יהיו בעיניך כליסטים, כדי שלא תבא לחשדם אם יחסר דבר מכלי הבית; אבל אם נגנב דבר מביתך, צריך אתה לדון לכף זכות ולתלות באבידה או בהעלמה.
לדון לכף זכות. אמרו חכמים (ברייתא שבועות ל א הובאה בספר המצוות עשה קעז ובסמ"ג עשין קו ובחינוך רלה): הוי דן את חבירך לכף זכות, שנאמר: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט טו), ופירש רש"י שלא בדין בעלי דינים בלבד הכתוב מדבר, אלא ברואה את חברו עושה דבר שאפשר להכריעו לצד עבירה או לצד זכות, שצריך להכריעו לצד זכות, ולא לחשדו בעבירה. וביאר הקרבן אהרן (לתורת כהנים קדושים פרק ד) שממה שנאמר "עמיתך" בלשון יחיד למדים שלא בבעלי דין בלבד הכתוב מדבר, אלא אף בשפיטת השכל על דבר שאתה רואה בחברך.
החיוב לדון לכף זכות מתחלק לשלושה אופנים:
(א) מה שאמר יהושע בן פרחיה (אבות פ"א מ"ו): הוי דן כל אדם לכף זכות, פירש רבנו יונה (שם) שהדברים אמורים הן באדם שאינך יודע אם הוא צדיק או רשע, והן באדם בינוני שפעמים עושה רע ופעמים עושה טוב; ובין כשהדבר שעשה שקול לזכות ולחובה ובין שהדבר נוטה לכף חובה - אם יש צד שאתה יכול לדונו לכף זכות, יש לך לומר שלטובה התכוין.
(ב) אבל אדם שרוב מעשיו הם לרוע, או שבחנתו ומצאת שאין יראת אלקים בלבו, כתב רבנו יונה (שערי תשובה שער ג סי' ריח וכ"כ ר"י יעבץ שם) שיש להכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ - דווקא כשהוא עמיתך הדומה לך; אבל אם הוא רשע, מצוה לדון אותו לכף חובה (קרבן אהרן שם).
(ג) ואם עושה המעשה נודע כצדיק ומפורסם במעשים טובים - אף אם כל צדדי המעשה שעשה מורים שהוא מעשה רע, ואינך יכול להכריע לטוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה, צריך לדונו לטובה. ועל כגון זה אמרו: החושד בכשרים, לוקה בגופו (פירוש המשנה לרמב"ם שם; חיבור התשובה למאירי עמ' 86). ולא עוד, אלא שאפילו אם המעשה נוטה לכף חובה מכל הצדדים - ידינהו לטובה לומר כי שוגג היה, וודאי עשה תשובה, כמו שאמרו: אם ראית תלמיד חכם שעשה עבירה ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שודאי עשה תשובה (ברכות יט א. פירוש ר"י אבות שם, וכעי"ז בחיבור התשובה שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
