ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- חסידים מספרים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- היצר הרע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
חסידים מספרים כי למדן אחד זקן שהתנגד לדרך החסידות שאל לרבי מרדכי מלכוביטש: "יגיד לי מעלתו, מהי סיבת הדבר שכל זמן שאברך לומד בבית המדרש ואינו כרוך אחר דבריהם התמוהים של החסידים הריהו איש ישר ובעל דרך ארץ, וכשהוא מסתפח אל החסידים מיד הוא נעשה עז פנים?" השיב הצדיק: "האם אינך יודע את הלמדן הזקן ההוא, שמתעסק מימי קדם במין האנושי? מלך זקן קרא לו שלמה המלך. וכי למדן הוא? נראה מזה שהוא לומד עם הלומדים. כשבא למדן זקן זה אל אברך ביישן, שאינו נוהג עם שום אדם אלא בדרך ארץ, והוא מתחיל לפתותו שילך אחריו בדרכו, אין האברך מעז לדחותו מעל פניו. ואילו החסיד עז הפנים תופס אותו בזרועותיו ולוחץ אותו אליו, עד שצלעותיו נשברות, ומשליכו בעד הפתח החוצה".
הסיפור שלנו יסודו במציאות הריאלית של עידן התפשטות החסידות. ויכוחים רבים ניטשו בין מתנגדי החסידות לבין מצדדיה. בדרך כלל היו המתנגדים שמים את האצבע על נקודה שאכן היתה קיימת אצל החסידים, אלא שהם, המתנגדים, היו מעניקים לה פרשנות שלילית, בעוד החסידים התייחסו אל אותה נקודה עצמה באופן חיובי.
הוויכוח שבסיפור שלנו הנו רב משמעי, ויש בו טיעונים ישירים ומרומזים רבים. ראשית נפנה אל גופו של הוויכוח, העוסק במידת העזות הקיימת אצל החסידים. הלמדן הזקן מאשים את החסידים בעזות פנים. את הטיעון הזה הוא איננו משמיע לגופו, אלא כורך אותו בביקורת על כלל מנהגיהם התמוהים של החסידים.
לטענתו, ברגע שאברך צעיר נמשך אחר מנהגיהם התמוהים של החסידים הוא הופך להיות גם עז פנים. גם לטענה זו יש בסיס במציאות: החסידים נהגו באופן שונה ממה שהיה מקובל עד ימי ראשית החסידות. שינויים אלו שהחסידים הכניסו הביאו עליהם ביקורת רבה. כדי לעמוד בביקורת העזה שניתכו עליהם סיגלו החסידים לעצמם את הביטחון הפנימי באמת שלהם: הללו בביקורתם והללו באמיתם.
חסידים מספרים (93)
הרב אריה הנדלר
72 - זכרו - תורת משה
73 - עזות דקדושה
74 - השדה אשר ברכו ה'
טען עוד
דבקות זו במנהגים החדשים והבלתי מובנים, לצד ביטחון פנימי בצדקת הדרך, נתנה למתנגדים את התחושה כי לפניהם אנשים עזי פנים, שאינם מתחשבים כלל בביקורת של מתנגדיהם אלא שמים פניהם כחלמיש לקול המוכיחים.
מזווית ראייתם של החסידים היו אכן הדברים כך. המימרה הפותחת את השולחן ערוך עמדה לנגד עיניהם: "אל יבוש מן המלעיגים עליו בעבודתו יתברך", שכן אמר יהודה בן תימא: "הוי עז כנמר... לעשות רצון אביך שבשמים".
העזות איננה מידה מגונה. השאלה היא היכן האדם משתמש בה. לדעתו של ר' מרדכי מלכוביטש, החסיד עושה את השימוש במידת העזות בדיוק במקום שבו היא נדרשת. כשבא יצר הרע אל האדם, לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח. כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי של היצר ולהשליך את היצר מעל האדם. זוהי אם כן התשובה העניינית של ר' מרדכי מלכוביטש לאותו מתנגד. האשמת החסידים בעזות איננה האשמה: אם ידע החסיד להשתמש במידת העזות במקום הראוי לה, הרי שאין בה כל פסול.
אך מסתבר כי ר' מרדכי איננו מסתפק בתשובה עניינית בלבד. ר' מרדכי משליך את הדיאלוג בינו לבין המתנגד על המחלוקת בין החסידים לבין המתנגדים במלוא היקפה. ראשית, הוא עושה השוואה מרומזת בין הלמדן הזקן המתנגד לדרך החסידות הטוען כנגדו, לבין למדן זקן אחר, הוא היצר הרע, היושב עם הלומדים אולם מפתה אותם ללכת בדרך רעה.
לטענתו של ר' מרדכי, המתנגדים לבושים בלבוש של למדנים אך תחת כיסוי הלמדנות שלהם מונחות טענות של יצר הרע. הם רוצים כביכול בזן של לומדים ביישנים, בעלי דרך ארץ, אך האמת היא שביישנות זו איננה במקומה. היא מביאה לידי כניעה ליצרים, לתאוות ולנטיות שליליות שהאדם איננו מתמודד עמהן.
יש צורך בעזות. יש צורך ביכולת עמידה. יש צורך בהסרה של המסווה מעל פני הלמדן הזקן, היושב עם האדם בעת לימודו אולם מסיט אותו מדרך האמת.
על מאמר חז"ל האומר "פגע בך מנוול זה (כלומר, יצר הרע), משכהו לבית המדרש" אמרו חסידים שמאז נתמלא בית המדרש במנוולים. לעתים אין האדם משכיל להבין שיצר הרע עלול לשבת איתו גם בבית המדרש, שיצר הרע עלול להיות לבוש בלבוש של למדן זקן - שכל מטרתו איננה אלא לצנן את ההתלהבות של האש החסידית.
-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
