ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- סיפורים ותולדות צדיקים
- סיפורים נוספים
- שבת ומועדים
- עשרה בטבת
- יום הקדיש הכללי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
לאחר 16 שנים שלא נפקדו, נסע ר' חיים לפולין להתברך מפי צדיקים. רבי אהרון מבעלז בירכו, וכשרצה ר' חיים לתת פדיון אמר האדמו"ר: "רק לאחר שייוולד הילד".
ואז נולדה חיה רחל.
כעבור שנים יצא האב מביתם ללכת לקראת רבי אהרון, שעבר בהונגריה בדרכו לארץ ישראל, וכשחזר אמר לבתו: "עכשיו שילמתי עלייך..."
ב-19.3.1944 כבשו הגרמנים את הונגריה. כאשר נכנסו לטוקאי, קרא חייל בליווי תופים לאנשים לצאת מבתיהם, חוץ מהיהודים. רחל שאלה את אביה: "מה עושים?" והוא ענה: "מתפללים".
המשפחה נסעה כמו יתר היהודים עם עגלון גוי לעבר קרסטור. האב ביקש מהעגלון לעצור לנוכח העצים המלבלבים ובירך ברכת האילנות. דבר זה הותיר רושם עז על בתו בת ה-15, והיא אמרה להוריה שהכול יהיה בסדר.
הם הגיעו לקרסטור, ומשם שלחו אותם ברכבת לגטו מרכזי בשאטוראליאויהיי. לאחר כחודש הועלו על רכבת בהמות למחנה בירקנאו. האם אמרה שאם יפרידו ביניהם היא לא תעמוד בזה.
כאשר הגיעו הפרידו בין האב ובין האם והבת. "אבא, לוקחים אותך!" צעקה רחל כשהתרחק. האב הסתובב ואמר: "דבר אחד אל תשכחי: השם יתברך הוא האבא של כל אחד".
הגרמנים זירזו אותם בירידה מהרכבת. רחל ואמה ירדו וניצבו מול המפקד, כנראה מנגלה. הוא שאל אותה: "בת כמה את?". רחל ראתה שבצד שמאל שותים מים והלכה לשם בלי לענות. כאשר חזרה, אמה קראה לה. אולם יהודי אחד אחז בה ולא הניח לה ללכת, כי ידע שאמה נמצאת בין אלו שעומדים להירצח. רחל אמרה: "אני רק רוצה לומר שלום לאמא", אבל האיש לא הניח לה.
הגרמנים נתנו לנשים להתרחץ, גילחו את שערותיהן, העבירו אותן לבלוק ונתנו להן קמצוץ לחם בטעם סבון. על זרועה קעקעו את המספר A6766.
אחראית הבלוק אמרה: "תדעו שאף אחד לא חי, חוץ מכן". הן חשבו שהיא משוגעת, אבל לאחר שהגיעו טרנספורטים והשמיים השחירו מעשן, הבינו שהיא צודקת.
רחל השתייכה לעשרים בנות שצעדו מדי בוקר שלושה קילומטרים לאושוויץ בליווי שוטרים וכלבים כדי לעבוד בשדות ובגינות של הקצינים הגרמנים, ובערב חזרו לבירקנאו. בסתיו העבירו אותן לעבוד במתפרה באושוויץ, וקבוצת נשים אחרת עבדה בבית חרושת לייצור חומרי נפץ. לקראת סוף המלחמה היו בנות שהגניבו חומר נפץ לבחורים בבירקנאו, והללו הצליחו לפוצץ את הקרמטוריום. ארבע בנות נתפסו ונתלו לעיני כולן.
בתחילת 1945 לקחו אותן לצעדת המוות. היא פגשה שם את בת דודתה אסתר ונצמדה אליה. מי שלא היה מסוגל לצעוד נורה. במשך שבועיים וחצי צעדו בחורף הקשה, כשהם הולכים ומתמעטים. לבסוף הגיעו לרבנסברוק בגרמניה. כאשר שאלה רחל "איפה אפשר להתרחץ?" חטפה מכות. מרוב קור לא הצליחה לעמוד על רגליה ובקושי מצצה שלג מעורב בטינופת. אחר כך לקחו אותם ברכבת פתוחה לנוישטטגלבה. היא שקלה 25 קילוגרמים. מסביבה כל הזמן מתו אנשים.
בתחילת מאי 1945 נשמעו יריות, ונודע שהרוסים הגיעו. לאחר שהרוסים שחררו אותם, רחל רצתה לחזור הביתה כדי לבדוק אם אביה בחיים, והצטרפה לקבוצה שחזרה בדרך חתחתים להונגריה. כשהגיעה חיפשה את הרשימות של אלה שחזרו. אביה לא הופיע בהן.
משם הלכה לטוקאי. הגוי שהתגורר שם לא נתן לה להיכנס לביתה. היא הצליחה למצוא בבית נטוש ספרי קודש של אביה ואת כתב ידו מהתקופה שלמד בישיבה באונסדורף. זה כל מה שנשאר מביתה ומהוריה.
רחל הלכה לסמינר בית יעקב, וכאשר הרוסים השתלטו על הונגריה הצטרפה לקבוצה של שישים איש מאגודת ישראל שעלו ארצה בעלייה האחרונה שהורשתה לצאת. הם נסעו ברכבת לצרפת, עלו על אוניית 'הגלילה', ולאחר הפלגה מפרכת הגיעו לישראל בסוף 1948.
את משה יצחק הכירה רחל בהונגריה, ובישראל הוצע לה להתחתן איתו. הוא היה אינטליגנטי, מבית יהודי טוב, כפי שרצו הוריה. ממשפחתו בת תשעת הילדים שרדו שלושה. הם התחתנו בתל אביב בסוף 1950. בתחילה התיישבו בתפרח, ואחר כך עברו לבאר שבע ועסקו בחינוך. לאחר מכן נסעו לשליחות בדרום אפריקה, ולאחריה חזרו ארצה והתגוררו ברובע היהודי בירושלים.
משה יצחק חלה ונפטר בשנת 1990. לבני הזוג שלוש בנות, טובה, שרה ומרים, מהן זכו לארבעה עשר נכדים. נכדתה הבכורה, מיכל פרנקלין הי"ד, בתה של שרה, נרצחה בפיגוע בגבעה הצרפתית בירושלים ביום שסיימה את לימודי התואר הראשון. אבלותה של רחל על נכדתה היפה הרקיעה שחקים. הירצחה הזכיר לה כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו.
רחל מספרת את סיפורה לכל המעוניין והוציאה לאור שלושה ספרים: 'שארית חיים' של אביה הי"ד, 'הנצרות ושואת יהודי הונגריה' שכתב בעלה ז"ל, ו'בצל החיים' פרי עטה. היא חוזרת ואומרת: "לא האמנתי לרגע שאצליח להינצל, בוודאי לא שאגיע לארץ הקודש ואגדל משפחה. אני נס, בזכות אבותיי, וכולכם גם כן נס".
משפטו האחרון של אביה, ר' חיים הי"ד, מעטר את סלון ביתה עד עצם היום הזה.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
