ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
שירה לדורות
מיכה הנביא (ו ד) מזכיר לישראל את חסדי ה', ואומר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". למה מרים? כי בזכות נבואתה נולד משה, גואלם של ישראל. בזכות חכמתה ומסירות נפשה – ניצל משה ממוות בטוח במי היאור. בזכות תקיפותה וביטחונה – ניצלו בני ישראל הזכרים מגזירת פרעה. בזכות האמונה שנטעה בלב ישראל – זכו ישראל ויצאו ממצרים. זכתה מרים להוביל את כל בנות ישראל לשירה גדולה על ים סוף בתופים ובמחולות. שירה לדורי לדורות.
בזכות כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים זכתה מרים ו"הבאר" נקראה על שמה. מים שעליהם התקיימו בני ישראל במדבר ארבעים שנה. מים חיים שנקראו על שם האישה שהביאה חיים לעולם.
לשון רע מעצם טבעו
זכויותיה הרבות לא התירו לה לדבר על משה, אף שהייתה אחותו הגדולה. ואף שלא דיברה עליו רע – רק השוותה אותו לנביאים האחרים. ואף שמשה לא הקפיד על דבריה בגלל ענוותנותו, עם כל זאת לא נגרע מחומרת הדברים שדיברה והיא נענשה בצרעת לזמן קצר. למה? כי לשון הרע הוא רע מעצם טבעו, בלי שום קשר לעלבון האדם שמדברים עליו (ע"פ הרמב"ם סוף הלכות צרעת טז י).
מדקדקים עם רשעים וטיפשים כחוט השערה
ממשיך הרמב"ם ואומר שממִרְיָם נלמד ונדע להיזהר מרכלנות בכל כוחנו. שלא נאמר: כי רק עם צדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה, אבל אנחנו יכולים להקל בלשון הרע. ההפך הוא הנכון. אם מִרְיָם נענשה, "קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות" ואומרים: לא עשיתי כלום. רק דיברתי. ולא יודעים כי הדיבור של האדם עלול להזיק יותר מכל מכה באבן או באגרוף. שמכה מכאיבה לשעתה, ודיבור מכאיב לאורך ימים. שהמכה פוגעת במי שסמוך למכה – ולשון הרע מכאיב גם במרחק ארצות רבות ושנים ארוכות.
אם כן, מה יעשה אדם להינצל מרכילות ולשון הרע? ראשית, ייזהר בעצמו שלא ידבר אפילו לא מילה אחת של רכילות ולשון הרע. שהרי מרים דיברה בכל 126 שנותיה רק פעם אחת, ונענשה ומעשיה נזכרים עד היום הזה. וכן יתרחק ככל יכולתו ממי שמדבר לשון הרע. "שלא יתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם". ובמיוחד בימינו, שיש כאלה שמתפרנסים מדיבור לשון הרע ברבים ומכתיבת רכילות בעיתונים.
לשון הרע מתגלגלת לעבירות נוספות
עוד אומר שם הרמב"ם, שהרגיל ברכילות לא עומד במקום אחד, אלא הולך ומידרדר כל ימיו. בתחילה הוא מדבר רק דברים חסרי ערך. אחר כך נגמרים לו הנושאים והוא מתחיל לדבר רע על אחרים. בזה יש עונג מיוחד. ככל שאחרים יותר לא בסדר, הרכלן מרגיש יותר טוב. הוא טוב מאחרים. כשהרכלן מדבר על צדיקים – הוא מרגיש הרבה הרבה יותר טוב, הוא יותר טוב מהצדיקים. כל זה, כמובן, לא הופך את הרכלן ליותר טוב. חסר לו משהו בנשמה והוא מחפש צדיקים יותר גדולים לדבר עליהם, עד שהוא מרשה לעצמו לבקר את התנ"ך, את הנביאים והכתובים. מכאן קצרה הדרך להעביר ביקורת על אלוקים בכבודו ובעצמו (ע"פ הרמב"ם שם).
התורה מתקנת
כל מי שיתבונן סביבו יוכל להצביע על אנשים שעברו את כל התהליך שהרמב"ם מתאר לנו. למזלנו גם התיקון נמצא בדברי הרמב"ם, לימוד תורה וחכמה. "לפיכך הקדוש ברוך הוא עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר (מלאכי ג טז) 'אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'".
שלהבת עולה מאליה
"בהעלותך את הנרות - אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" והסביר רש"י מפני מה לא כתב תורה "בהדליקך"? מה באה ללמד המילה "בהעלותך"? וענה רש"י: "על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון "עליה" שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה". ודברי רש"י אלו הם הלכה גם לנרות חנוכה וגם לנרות שבת. עיין שבת דף כ' ע"ב ודף כ"א ע"א . ובזה יתבארו דברי הרמב"ן שהסביר כי ההבטחה לאהרן היא שידליק יום יום יותר מהנשיאים, אפילו אחר החורבן. והכוונה בזה לנס שיעשה ע"י החשמונאים שהם מזרע אהרן, שיתקנו להדליק נרות חנוכה. ובמדרש מובא שנרמז לאהרון גם על הדלקת נרות שבת כל שבת. ואע"פ שמצוות נרות שבת וחנוכה אינה מיוחדת לכהנים, יש בה מדיני המנורה שבמקדש "שתהא השלהבת עולה מנרות בית המקדש" והוא הדין גם לחנוכה ושבת. וכן נפסק בשו"ע סי' רס"ד סעי' ח' כדי שיהא הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כה"ח שם ס"ּק מ"ג ומש"ב שם ס"ק כ"ו משם הלבוש והוסיף המג"א שם ס"ק יד שיעשה כן גם בנרות שעוה. ובימנו יש להזהר בפרט בנרונים שהפתילות שלהם ארוכות ועיין בא"ח ש"ש נח אות ט"ו .
שלא שינה
על הפסוק "ויעש כן אהרן" כתב רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" משם הספרי ורבים הקשו על דברי רש"י אלו: האם יעלה על הדעת שאהרן קדוש ה' ישנה מדברי ה'? אולם בדורנו דברי רש"י יותר מובנים. שהרי הרפורמים הקונסרבטיבים ושופטי הבג"צ למיניהם, טוענים שעם התפתחות המדע והשינוי בתנאי החיים יש לשנות את התורה לפי רוח הזמן. בא אהרון ומלמד שהתורה היא ניצחית, שהתורה קדמה לבריאת העולם. שהתורה מתאימה לכל דור ודור עם כל השכלולים וההמצאות שלו. שהרי הקב"ה תיכנן הכל קודם הבריאה, ולכן ציוה "שהתורה לא תשתנה כלל". עלינו להתאים את עצמנו לתורה, ולא ח"ו את התורה אלינו. שהרי בכל דור ודור קם אחד "חכם בעיניו" וירצה לשנות מה שלא הצליח להבין, ואם ניתן לו לשנות - לא ישאר מהתורה כלום ח"ו. על כן בא אהרן הכהן ללמד אותנו כלל גדול: "שימו לב לא לשנות!!". כשם שאני עושה בהדלקת המנורה בשמן, כך תעשו גם כשיהא חשמל או חומר דלק אחר. ומכאן תלמדו על כל התורה כולה. כי המנורה היתה מורידה שפע של חכמה ותורה לעם ישראל.
אויבים ושונאים
"ויהי בנסוע הארון וכו' ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך" פרק י' פסוק ל"ה לפי הספורנו מדובר על שעת ביאתם לארץ. ורש"י לימד כי מי ששונא לעם ישראל - שונא לקב"ה. ויש להבדיל בין "אויב" ל"שונא". ש"אויב" מנסה לארוב להזיק בהיותו בתוך העם. וה"שונא" רודף בגלוי את ישראל. על שניהם התפלל משה רבינו ש"יפוצו" ו"ינוסו". ויהי רצון שתפילת משה תשמע גם היום.
שות הרב הראשי סימן עב תיקון על חילול שבת
א. שני ילדי נולדו בשבת. נסעתי באמבולנס ללידה, וגם חתמתי על מסמך רפואי כדי לאשר את הסכמתי לניתוח, האם יש בכך משום חילול שבת?
ב. בשבת קודש פתחתי את דלת החדר והאור נדלק בשוגג, כיצד אפשר לתקן חילול שבת זה?
א. עצם הנסיעה בשבת ללידה אין בה שום איסור, ולכן אין צריך על זה כל תיקון1.
ב. לגבי הדלקת החשמל וכיבויו בשבת בשגגה - עליך לדאוג לכך שמקרה כזה לא יישנה, דהיינו: 1. אם ההדלקה נבעה מקלקול כלשהו במערכת החשמל או בכפתור ההדלקה וכדו' - יש לתקן זאת. 2. ראוי לשים נייר דבק בערב שבת על כפתורי החשמל, כדי שכל אחד ישים על לבו בשבת שלא יבוא להדליק או לכבות את האור.
ג. עליך לתת צדקה בשיעור אוכל של יום אחד, שזהו פדיון תענית2.
בזכות שמירת שבת כהלכתה, נזכה לביאת הגואל בב"א.
סימן עג הדלקת נרות שבת בברכה בבית-כנסת
אנו מתפללי בית-כנסת ______ בראשון לציון, נוהגים מקדמת דנא להדליק נרות שבת בבית-הכנסת בברכה.
לאחרונה הסתפקנו - האם אין בכך משום ברכה לבטלה?
השו"ע באו"ח סי' רס"ט סע' א' כתב, שיש נוהגים לעשות קידוש בביהכנ"ס בליל שבת, אך טוב לבטלו, וכן נהוג בארץ-ישראל שאין מקדשים בביהכנ"ס, וקל וחומר שאין להדליק נרות שבת בברכה בביהכנ"ס.
המקור למנהג זה היה, כנראה, כיון שנהגו לקדש בביהכנ"ס עבור האורחים שאכלו שם, טעו וגם הדליקו נרות. או מטעם שדימו את הדבר לנרות חנוכה שמדליקים בביהכנ"ס בברכה בגלל פרסומי ניסא1, לכן גם רצו להדליק נרות שבת בברכה בביהכנ"ס2.
אך כאמור אין מקור למנהג זה וטוב לבטלו.
סימן צב "תפילה לשלום המדינה" ו"מי שבירך" לשבויים ולנעדרים
א. האם בעת אמירת "תפילה לשלום המדינה" יש לעמוד?
ב. האם על הש"ץ להחזיק בידיו את ספר התורה בעת אמירת תפילה זו, או שמא יש כאן בעיה מצד "כבוד התורה"?
ג. רציתי לשאול גם לגבי נוסח "מי שבירך" לשבויי ונעדרי צה"ל. נאמר בה: "שבת היא מלזעוק" וכו' - מדוע אסור לזעוק בענין זה, הרי מובא בשולחן ערוך סי' רפ"ח סע' ט', שאפילו על יחיד הנרדף על ידי ליסטים צועקים בשבת, קל-וחומר כאן, שהם נמצאים בידי מרצחים וסכנה נשקפת לחייהם?
א. כפי שהנכם נוהגים בתפילת "מי שברך" לקהל, כך עליכם לנהוג ב"תפילה לשלום המדינה" ובתפילה לשלום חיילי צה"ל.
ב. אמנם, מעיקר הדין אין צריך לומר "שבת היא מלזעוק" וכו', אך נהגו כן כדי שלא לחלק, עיין בכה"ח סי' רפ"ח ס"ק ח'.
ודגי הים בידכם ניתנו
ושישה קנים יוצאים. סיפר הרב על יהודי אחד באזור ג'יברלטר, שיש לו אוניית דייג גדולה וכבר בתוך האונייה הוא מכין ועושה את הסרדינים, וגם האריזה בקופסאות נעשית בתוך האונייה. פעם העלתה מצודתו דגים האסורים באכילה ששווים הרבה כסף, ולא ידע מה לעשות. הלך לרב המקומי, ונתן לו כסף כדי שיעלה על מטוס לנתב"ג, ויבוא משם לרב לשאול אותו מה משפט הדגים, האם מותר לו למוכרם או לא. אמר הרב: תראה איך אשריהם ישראל, וכמה כסף הוא מוכן להפסיד כדי לדעת את ההלכה, ואם יאמרו לו "אסור" אז יזרוק את הכול! והשיב לו הרב, שאם אינו סוחר בדגים אלו בקביעות, ורק באקראי עלו לו כאלה דגים, אז מותר לו למכור אותם ולהרוויח.
רגלי חסידיו ישמור
סיפר הרב, שפעם בנסיעתו לרוסיה כרב הראשי לישראל, קיבלוהו בנמל התעופה הרוסי בתור אורח כבוד ממלכתי. ביחד עם הרב הייתה משלחת רבנים, וכאשר הגיעו לשדה התעופה התיישבו כולם על הכורסאות המרופדות שהיו שם והמתינו. הרב עמד על מקומו ולא התיישב על הכורסאות מחשש שיש בהן שעטנז. הגוי שהיה אחראי על קבלת הפנים הממלכתית שאל את המתורגמן למה הרב לא יושב, והרב הסביר שהוא חושש שמא יש תערובת של צמר ופשתן בכורסאות. המתורגמן תרגם, והגוי חשב לתומו שהרב רוצה דווקא כורסאות מצמר ופשתן, וענה ואמר כמסיח לפי תומו: כן, כן, הכורסאות האלה, זה בד מצמר עם חוטים חזקים מפשתן שתפורים בו להחזיקו. הדבר יצא מפיו, וכנשוכי נחש קפצו כל הרבנים מהכורסאות. והרב, רגלי חסידיו ישמור.
מחשבות אדם ותחבולותיו
סיפר ר' שלום כהן שיחיה, שבבוקר אחד בתפילת שחרית התגברו עליו כל מיני מחשבות לא טובות לבלבלו ולהפילו מכוונתו בתפילה ונשבר מכך מאוד. לפתע ב"ויברך דוד" נשא את עיניו לעבר הרב, ובאותה שנייה גם הרב היו עיניו בעיניו וסימן לו הרב בידו הקדושה שייגש אליו. ניגש ר' שלום לרב, והרב כיודע מחשבותיו הרגיעו בידו, כאומר: אל תדאג, דברים בטלים. כיוצא בו סיפר ר' שלום, שבוקר אחד בתפילתו היה מוטרד מאוד מאיזה עניין בריאותי ולא סיפר על כך לרב. כצאת הרב מבית הכנסת פנה אליו ובירך אותו בברכת "רפואה שלמה", ואמת בפיהו הייתה
סיפר ר' אסף אהרוני שיחיה, שיום אחד בעודו חתן טרי, בכניסתו לעבוד בלשכת הרב, התקשר אליו חמיו, דיבר עמו בפלאפון באוזנו, והזמין אותו לבוא ולעבוד כמנהל ברשת גני הילדים שיש לו בנתניה. כשהקשיב לדברי חמיו בפלאפון עמד אסף מחוץ לחדרו של הרב. כשנכנס אל חדרו של הרב, נשא הרב אליו את עיניו ואמר לו: תאמר לחמיך שלא יעשה לך בעיות עם הצעות. ופלא הדבר, כי לא נשמעו הדברים לאיש חוץ מלאוזנו של אסף.
ויקרא שמו
כשנולד לר' אסף אהרוני בנו הגדול שיחיה, היה גר בשכנות לרב ועלה לביתו של הרב לסדר שם כמה עניינים. כיוון שהיה עמוס וטרוד, שכח לקחת עמו את רשימת השמות שהכין, לשאול את הרב איך יקרא לבנו, ובזמן שהייתו בבית הרב שכח בכלל מכל הנושא. כבואו לצאת מהקודש אמר לו הרב מעצמו: תקרא לו "אלעד", כמו שאשתך רוצה. וברוח קדשו דיבר, כי לא נשאל בדבר כלל.
היה אומר זה חי וזה מת
בליל שישי אחד לפני השיעור הביא הרב ענתבי שיחיה לרב שמות של כמה חולים לרפואה. הרב נעצר ואמר: זה וזה לעשות להם פדיון, והשאר אין מה לעשות. בהיות הרב בבית החולים הביאו לפניו שם של אשה לרפואה, וסימן הרב בידו הקדושה, שאין מה לעשות! הוסיפו לבקשו שיברך הרב שתבריא, וסימן בידו, לא! וכן היה, שלאחר כמה ימים נסתלקה האשה לבית עולמה.
כשחלתה אחותה של הרבנית, באו בני המשפחה לרב, הפצירו וביקשו ממנו שיגזור עליה שתבריא! הרב שתק ושתק, למרות כל ההפצרות והבקשות. כשרצו להטיס אותה לטיפול רפואי בלונדון אמר להם הרב: לא כדאי, וחבל על הטורח והמאמץ. יום אחד, בזמן היותה בטיפולי הרפואה בלונדון ומצבה היה קשה, הרב ישב על לימודו בחדרו, לפתע קם ופנה לרבנית שעבדה במטבח ואמר לה שתפסיק לעבוד כי היא "אוננת"! וידע, ולא שהודיעוהו בני-אדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
