ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לא נדון היום בבריאת העולם בכלל ובריאת האדם בפרט, לא נתן דעתנו על סוגיות עומק הנראות כפשוטות כגון מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל: "מה נברא תחילה? בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחילה והארץ אחר כך, ובית הלל אומרים: הארץ נבראה תחילה ואחריה שמים." 1 אלא על המבוא לתקיעת השופר.
ואלה, קולות השופר עוד מהדהדים והולמים בבטן הרכה שלנו כילדים ואף היום כששיערנו מאפיר. מי לא שמע ומי לא נתן את דעתו על אחד האירועים הנעלים בעצמתם ולעיתים נשגבים מבינתנו? פעמים שאנחנו חוקרים ודורשים מכל היבט שמוחנו מאפשר, וזאת לאחר שכרסנו מלאה בתורה ותלמוד במדרש ואגדה, ופעמים שפיוט אחד או שיר קצר יכולים להפעים את הלב יותר מכל שלל הלימוד. כזה הוא הפיוט 'עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן' הנאמר בסמוך לתקיעת השופר בראש השנה. רגילים היינו לחכות לתקיעה יותר מאשר כל שיר, כך לפחות בשנים הראשונים של חיינו וגם אם איננו זוכרים זאת, הרי בכל שנה עולים אותם מראות של פעוטות המתרגשים ממראה השופר, אם הוא נראה מתחת לטליתו של התוקע, או מתפעלים מן הקולות המשונים העולים ממנו. רק בשנים מאוחרות אפשר היה להתעמק מעט יותר במילים ולהתרשם מן המנגינה.
אחרי תפילת העמידה, ההתרגשות גואה. קריאת הגבאים אל המתפללים להיכנס אל בית הכנסת נופלת על אוזניים קשובות. התוקע מוציא את השופר העטוף מטפחות דקיקות וצבעוניות ומניחו סמוך לידיו. במשך דקות ארוכות ינסה להתרכז ולהכין עצמו כראוי לתוקע. כולם מתכנסים ומתיישבים במקומותיהם, הילדים ליד האבות, משפחה ליד משפחה. המחזורים פתוחים בעמוד הנכון. בימים בהם לא היו די מחזורים, היו מצלמים את הפיוט ומחלקים לכולם. בימים מאוחרים יותר, הוציאו לאור בצורה מהודרת את הפיוט. הפיוט נכתב על-ידי ר' יהודה בן-שמואל אבן עבס 2 , וכך נאמר בבית השני של הפיוט:
בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה/ הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה/ אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאד נִקְשָׁרָה/ קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה/ עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ/ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ/.
עוצמת השירה שנאמרה בקול אחד מהדהדת ופוגעת ברגשות העמוקים ומזילים דמעה בעקבות כל שורה בפיוט.
ואנחנו לא חדלים לשאול פעם אחר פעם מה פשר הניסיון הזה, כיצד זה אברהם איש החסד אשר מנהל מו"מ עם הקב"ה על הכמות המינימלית של צדיקים שבעבורם לא יהפוך את סדום על פיה, איש עז נפש שדוהר בלילה להציל את בן דודו, לפתע נדם קולו וללא הרהור, ללא מילים: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:" 3 וזאת כמובן אחר הציווי האלוהי חסר התקדים, לאיש אמונה שעבר כבר 'טבילת כבשן', ציווי שלא משאיר ספק למי הכוונה: וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וכי לא יכול היה לצוות על בנו באופן ישיר? שני בנים יש לאברהם, שניהם יחידים לאמותיהם, שניהם אהובים, על כן מסיים אלוהים את הציווי בדגש על יצחק. על הניסיון הזה כותב הרב שמואל בן אברהם טייב 4 , בספרו 'עפעפי שחר': "הנה בעניין ניסיון העקדה נבוכו בו רבים וכן שלמים, כי איך יצויר ניסיון אצלו ית' היודע מחשבות אדם. וביותר יתפלא על דברי המלאך אשר בשמו ית' עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה."
אברהם אבינו מתנסה בניסיון העשירי, לא בבנו ישמעאל שנולד מהגר, אלא בבנו יצחק הנולד משרה. ברור אם כן שאברהם מבין שזרעו יהיה מיצחק ולא מישמעאל. וההר אשר מיועד לבית המקדש ועליו יזרח אורו של אברהם לעד, הוא המזבח הסמלי ליצחק, לעם ישראל. שרה אמנו לא מופיעה בפרשת עקדה בתורה. מן הסתם, אברהם החליף מילה או שתיים עם אשתו לפני לכתו עם יצחק. מה אמר לה? איך הסתיר את הסוד הנורא? ויותר מכך, חלף לו לילה לפחות והסוד אתו. ועוד יותר, אומר לנו הרב שלום משאש 5 בספרו וחם השמש: "איך מסר נפשו בנו יחידו ולא בקש טעם, קל וחומר לאשר לא תגיע לו רעה שאין עליו אלא לקיים, גם יש אומרים שניסיון הבנים הוא יותר מעצמו, כי האדם אוהב בניו יותר מגופו." 6 ויכול היה להשתהות ולתת לבנו עוד יום חיים. והשאלות רבות מספור. מסכם אותן ואף משיב בהרחבה הרב אליהו רחמים זייני בספרו עץ ארז חלק ה. 7 ואברהם בעל הנשמה הקדושה מכל, משכים בבוקר. כותב על כך הרב קוק: "שנתו לא נהייתה עליו, מתוך הידיעה הברורה, הבאה לו בדבר ד', ושום רגש של כהות, של רישול ושל דכאות, לא נתערב בהמיית נפשו המטוהרה. שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש עברה, וזמן ההשכמה באה כסדרה ועז ד' המשווה רגליו כאיילות, לרוץ כצבי ולהיות גיבור כארי, לעשות רצונו של מקום ברוך הוא סמכהו, כי השכים בבוקר." 8
ואנחנו שבים אל הפיוט. המתח בבית הכנסת מאמיר. "הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה/ וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה/ אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה/ אַיֵּה אֲדנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה/ הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ/ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ." איש אינו מדמיין ואינו מתכונן מבעוד מועד למצב בו הוא אמור להקריב את בנו. בדורנו אנו, בו מלחמה רודפת את קודמתה, אב או אם ידחקו הצידה כל מחשבה על 'ביקור' קצין העיר. והנה אברהם, משכים קום, לוקח את נעריו על מנת לשוות למסע אל הר הבית ערך של מצווה עליונה, כשאר המטלות שאברהם עשה בשמחה. ואל ההר הולך הוא לבד, עם בנו, ללא המלווים. ולעתיד לבוא, ההר שייך לאברהם ועמו ולא לשכנים. ואברהם בקור רוח מקפיא, בוודאי שלבו ונשמתו חמים בלהט המצווה, הולך אל ההר ללא השה לעולה.
מלאכי שרת הומים. לתסריט הזה הם לא התכוננו. יצחק קורא לאביו והלה משיב בדיוק כפי שהוא משיב אל האלוהים: 'הנני'. כל ישותו, כל אמונתו מתנקזים אל היצירה שלא נבראה: אלוהים מוכרח להתגלות ולשנות את מהלכיו הגלויים לפחות. "וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; יצחק אבינו עליו השלום, האיש הפסיבי מכל האבות, מתאחד עם נשמתו, עם רצונותיו ועם עיניו הצופות של אברהם, אל אלוהים – "וילכו שניהם יחדיו". היום נבנה בני לפניו כסא מיוחד, ולכן, הזבח והזובח, מאמיר כלפי הקב"ה.
על המחיר הזה לא שמעו מלאכי רחמים ומלאכי שלום, והם דופקים בכל כוחם בשערים בתקווה שרחמיו של הקב"ה ייראו בעת הזו. גדול מנשוא הוא הניסיון הזה. "הבן להיזבח ואב לזבוח." נדרש כוח חדש לקווי ד'. יש להחליפו ולחדשו כדי לעמוד במשימה – להסתפח אל נחלת אל. הזבח הזה יירשם כאות על מצח כל יהודי. מתכוננים אנחנו מיום ליום לעמוד במשימת ההגנה מפני האויב והרודף. ובזמן ההכנה איננו חושבים על הזבח, רק על המזבח. אנחנו, כמו אברהם, מכינים את עצי המלחמה, את כלי הנשק, את הסכין, והיא מופנית אל האויב, ומתפללים בכל לב, שהזבח לא יהיה, בטח לא מקרבנו. עינינו בדמע רב כאשר הבן או האח או האב הולכים אל הכנת המערכה, בטח ובטח אל המערכה עצמה. "וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל/ וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל/ עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ/ עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ".
שנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל ולעולם כולו.
^ 1.תלמוד בבלי, חגיגה, י"ב.
^ 2.ר' יהודה בן שמואל אבן-עבס, נולד במאה ה-12 בפאס שבמרוקו, נדד לארם צובא היא חאלב שבסוריה, שם נפטר.
^ 3.בראשית, כ"ב, ג'
^ 4.משושלת משפחת טייב מטוניס, מחכמי ג'רבה. עלה ארצה ב-1949 נפטר ב-1955 נקבר בחיפה.
^ 5.הרב שלום משאש זצ"ל, שמש כרב ראשי במרוקו, רבה הספרדי של ירושלים וראש אב בית דין. נולד 1909 תרס"ט במקנס שבמרוקו, נפטר בשנת תשס"ג 2003 בירושלים.
^ 6. וחם השמש, הרב שלום משאש, פרשת וירא, עמ' 58.
^ 7.עץ ארז, חלק ה', הרב אליהו רחמים זייני, אסופת מאמרים בהגות ובהלכה, התשע"ג.
^ 8.חומש הראי"ה, בראשית, הוצאת אור וישועה, חיפה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








