ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חיים שלמה בן לאה
אזכה לשבת בצל הגללים של החמור
במסכת סנהדרין (דף צח: שבפרק חלק), ישנם דיונים עמוקים ומורכבים אודות הגאולה ודרכי הופעתה בעולמנו. חכמים דנים על תקופתה מאד מיוחד ומורכבת "עקבתא דמשיחא" שהגמרא (סוטה) מתארת את אופייה ומורכבותה של תקופה שאחת הנקודות העמוקות שבה 'חוצפא ישגא' (=החוצפה תגדל).
"אמר עולא: ייתי (שיבוא) המשיח - ולא איחמיניה (ולא אראנו. כלומר, שלא יבוא בזמני). וכן אמר רבה: ייתי (שיבוא) - ולא איחמיניה (ולא אראנו). רב יוסף אמר: ייתי, (ורצוני לראותו), אף אם אזכי רק דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה (אפילו אם אזכה רק לשבת בצל הרעי של חמורו)".
עולא ורבה, שני אמוראים מרכזיים בעולם התלמוד, מגיעים למסקנה מאד ייחודית שיבוא משיח, אך בקשתם לא להיות באותו הדור שיבוא משיח צדקנו. מפני מה לא רצה רבה להיות בדור של משיח? בשאלה זו נתקשה גם תלמידו "אמר ליה אביי לרבה: מאי טעמא, למה אינך רוצה לראותו? אילימא משום שחושש אתה מחבלו של משיח - הרי אין לך מה לחשוש היות והכלל התלמודי אומר, והתניא: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ומר - הא יש בך תורה, והא יש בך גמילות חסדים, ואם כן, אל לך לחשוש מחבלי משיח! אמר ליה: אף על פי כן, חושש אני שמא אחטא, ויגרום החטא שלא אנצל, למרות זכות תורה וגמילות חסדים שבידי.
מה מייחד את הימים בתקופת 'חבלו של משיח'? רש"י מבאר את 'חבלו של משיח' - "פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל האומות, איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה". האירועים שאנו נחווה ונפגוש אותם באחרית הימים ערב הגאולה יהיו רעים ומרים, מסעי הצלב, האינקוויזיציה, גירוש ספרד, ובדורנו, השואה הנוראה, פחד גדול מפני האירועים המזעזעים והנוראים האלה, לכן, ביקש רבה לא להיות שם.
טעמו של האמורא עולא אינו מופיע בגמרא ואולי בדרך הצעה ניתן לומר, שרבה חשש מהצרות הגשמיות שיפקדו את האומה, ועולא חשש מפני הצרות הרוחניות שיפקדו אותנו בימי 'חבלו של משיח'.
לעומת זאת, רב יוסף קיבל על עצמו בשמחה להיות בדורו של משיח, 'אף אם אזכה רק לשבת בצל הגללים של חמורו'. רב יוסף עצמו היה מוכן לראות בחבלי משיח, שלא כחכמים אחרים שאמרו 'יבוא ולא אראנו' בגלל חוזק חבלי משיח הרוחניים, אשר בודאי יבואו כאשר תגברנה התביעות החומריות של האומה, כי במשך הגלות הוזנחה הנטייה החומרית הרבה מאד, כדי להתמודד נכון בגלות, אך כעת היא נחוצה מאד. הנטייה אל החומר חשובה ונכונה, כמו גוף האדם שזקוק לחומר ולרוח יחדיו, אך חומריות שמתפרצת ללא גבולות וללא בקרה, יכולה להיות שלילית ומסוכנת. אך כאשר היא באה מעומק החיבור בין הקודש, היא מוכנה להיות חלק מהופעת האור האלוהי בעולם.
הישיבה בצל הגללים מרמזת על הצורך להתמודד עם הקשיים היותר גדולים בעולם חומרי וצרכיו מול עולם הקדושה, ואף אם יצטרך רב יוסף להגיע למפגש חריף מאד של המפגש עם הפסולת, הנטיות הגסות שהן חרפת האדם והן עושות 'צל' ומחשיכות את המאורות הנובעים ממקור הקדושה של תורה ודעת אלוהים, ביקש רב יוסף לשבת שם, ובתוך החשכה ידליק את הנר מצוה והתורה אור, ומעט אור דוחה הרבה חושך, ייהפך גם הרע לטוב והקללה לברכה, כי יסוד הכשרת דורו של משיח הוא להשתמש בכל הכוחות החומרים והגסים ביותר לשם הטוב והקדושה המיוחדת לישראל.
בזוהר (בראשית) "במתיבתא אשר בהיכלא דמשיחא (=בבית המדרש של במשיח נאמר), מאן דלא הפיך מרירא למתיקא (= מי שלא הופך מר למתוק) , וחשוכא לנהורא (=וחושך לאור), לא ייתי הכא (=לא יכנס בהיכלו של משיח)". רב יוסף היה אומר על אמו לפני שהייתה מגיעה: "איקום מקמי שכינתא דאתיא" (=אקום לפני השכינה שבאה), רב יוסף היה מזהה את המהלכים שהם בדרך לפני שהם קורים והיה מבין את מעלתם. כך לשבת בצל הגללים של החמור, נבע מתוך ההבנה שהחזרתם של חיי החומר לאומה, הוא תהליך חשוב שבסופו הוא יתאזן הדבר ויביא ברכה גדולה לעולם, לכן, ההבנה של רב יוסף שההעדר הקדושה בחיי האומה בפרק זה של החיים הלאומים יביא איתו מערכת גדולה של חילון אבל בסופה, התפתחות גדולה של חיים מתוקנים ומאוזנים של קודש וחול החיים בכפיפה אחת. רב יוסף שהיה עיור יכול לראות בראייה פנימית את התהליכים הגדולים שיפקדו את האומה, וההבנה "שעין בעין יראו בשוב ד' ציון" העין החיצונית תזדהה עם העין הפנימית ויתגלה העולם המתוקן.
ממשיך הרב באיגרתו:
"מה שמשיג עלי, שכתבתי שאיני נפחת חלילה ממה שיש מהפושעים שמשבחים אותי, כי נאמר גם כן באברהם אבינו ע"ה: "ונברכו בו כל גויי הארץ", ואמר (מר) שאוה"ע לא חשבו ח"ו לאברהם אבינו שהוא כמותם, - יאמין לי כ"ג: גם רובם של החיצונים שמחבבים אותי יודעים ומכירים, שח"ו איני מהם ומהמיהם ושכרחוק מזרח ממערב רחקו מחשבותי ודרכי ממחשבותיהם ודרכיהם, וכן הם אומרים בפה מלא, אלא שבעל-כרחם מוכרחים הם להודות על האמת, שב"ה שכלי הולך למישרים, ושאין בלבבי ובשפתי רמיה, ושאני מלא ב"ה בכל קרבי באהבת ישראל. ב"ה אשר עשה לי את הנפש הזאת, לא מחכמתי, ולא בצדקתי, כ"א ברוב רחמיו וחסדיו שאין להם קץ ותכלית, "ואל זה יביט אל עני ונכה-רוח וחרד על דברו". וב"ה אני עושה קולות ורעשים על הטומאה במקום הנצרך, אלא שאני מדבר את דברי בסדר ובנחת, כאשר נצטוינו מעצת המלך החכם. ואין ספק אם הדר"ג ועוד גדולי-הדור שי' היו מחזקים את ידי, נלוים עמדי ונוהגים מנהגי כמה דאפשר לפי מדתם, היה שם-שמים מתקדש ורב שלום וברכה היה נשפע על ישראל ועל א"י, ורבים רבים מאד היום שבים בתשובה שלמה, והיתה באמת במהרה מתגלה בגילוי הגון צמיחת קרן ישועה לבית ישראל, ואי-אפשר כלל לצייר ולתאר את רוב הטובה והקדושה ותקון-העולם שיהיה נצמח מזה. ואני מלא תקוה בע"ה שכן יהי' וסוף כל סוף ישובו לי יראיו וידעי שמו ויכירו את טהרת-לבבי ואמתת דעותי, וכולנו נעשה אגודה אחת לעשות רצונו ית', ולהרבות אור ד' וכבודו על עמו, ועל ארץ-חמדתו, ועל כל אפסי-ארץ".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
