בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי פעם אחת עמד הרבי מצאנז ליד החלון והביט אל הרחוב. כשראה איש אחד עובר, דפק על הזגוגית ורמז לו להיכנס. כשנכנס אל החדר שאל אותו רבי חיים: "אמור לי, אילו מצאת ארנק מלא דינרי זהב, האם היית מחזירו לבעליו?". השיב האיש: "רבי, בלי שהיות הייתי מוסר לו את המציאה, אם ידעתי מי הוא בעל הכסף". "שוטה אתה", אמר הרבי.
שוב עמד אצל החלון וקרא לאיש אחר שעבר ברחוב, ושאלהו את אותה השאלה. השיב האיש: "הרי אינני שוטה, שאוציא מידי ארנק של כסף שעלה בחלקי". "רשע אתה", אמר הרבי וקרא לאיש אחר שייכנס. גם את השלישי שאל הרבי את אותה השאלה. השיב האיש: "רבי, איך אוכל עתה לדעת באיזו מדרגה אעמוד אז? אם אצליח לכבוש את היצר הרע? אולי יפתה אותי, ואקח לעצמי את ההון הזר, ואולי יעמוד לי השם יתברך לנצחו, ואשיב את האבדה לבעליה". כששמע הרבי את דבריו, אמר: "מה נאים הם דבריך, אתה הנך חכם אמיתי".

הסיפור שלנו הוא סיפור על מפגש של האדם עם עצמו, עם נטיותיו, חולשותיו ורצונותיו. העמידה של ר' חיים בחלון וההתבוננות בעוברים ושבים, כמוה כהתבוננות בחיות מעבדה. העוברים והשבים מייצגים דרכים שונות וגישות שונות לחיים. ר' חיים בוחר לעצמו שלושה אנשים המייצגים את המגמות השונות המתרוצצות בקרבם של בני האדם.

האדם הראשון פותח את דברי תשובתו לר' חיים במילה "רבי". המדובר כאן באיש טוב, באיש המעריך את ר' חיים. הוא כנראה דובר אמת כשהוא אומר שהיה מחזיר את האבדה לבעליה. זו הסיבה שר' חיים אינו מכנה אותו שקרן אלא שוטה. האיש אמנם דובר אמת, אבל אין הוא אלא שוטה.

אמרו חכמים: "שוטה אינו מרגיש". לשוטה אין פיתוי, משום שאיננו מרגיש את ערכם של הדברים. מי שמסוגל לוותר בקלות גמורה על צרור מלא דינרי זהב, שבוודאי אפשר לעשות איתו דברים חשובים וטובים, אינו אלא שוטה. על זיקתו של השוטה לכסף בפרט ולרכוש בכלל, אמרו חכמים: "איזהו שוטה? זה המאבד כל מה שנותנים לו". השוטה אינו חש במשמעות של הרכוש, וממילא אין הוא חש בהפסדו.

האדם השני מייצג את דפוס ההתנהגות ההפוך לגמרי. הוא איננו מוכן להוציא מידו ארנק של כסף שנפל בחלקו. המעניין הוא שאיש זה פותח את דבריו בדיוק בנקודה שבה נפסק הדיאלוג בין ר' חיים ובין האדם הראשון: האדם הראשון משולח מעם ר' חיים כשהוא מדביק לו את הכינוי 'שוטה'. האדם השני פותח את דבריו בהצהרה: "הרי אינני שוטה". לכאורה, הוא רואה את המציאות בדיוק כפי שרואה אותה ר' חיים: מי שמוכן להוציא צרור שכזה מתחת ידו הריהו שוטה. למרות זאת, נראה שר' חיים איננו מזדהה עם גישתו. אדם שכזה, היודע שהארנק איננו שלו ומתייחס אליו כאל מציאה כשרה שנפלה בחלקו מן השמים, אינו אלא רשע.

האנשים בסיפור שלנו מתחלפים, אבל הקורא איננו מתחלף. כעת אנו עומדים ותוהים מהי עמדתו האמיתית של ר' חיים. האם הוא בעד השוטה או בעד הרשע? נראה שיש רק שתי אפשרויות בסיפור שלנו, להחזיר או לא להחזיר. הבעיה היא שכל בחירה גוררת בעקבותיה כינוי שאיננו מחמיא כלל, שוטה או רשע.

מסתבר שבין השוטה לרשע עומד החכם. ר' חיים מעוניין למקד את ההסתכלות בהתמודדות. אסור להיות שוטה ואסור להיות רשע. כל אחת משתי הדמויות הללו תורמת תרומה חינוכית לסיפור שלנו. השוטה מביא לסיפור שלנו את הצורך להתייחס לקיומו של היצר הרע: לשוטה אין יצר הרע. השוטה מוכן לוותר על ארנק הכסף משום שהוא איננו חש כלפיו כל משיכה. ההדרכה האמיתית בעבודת ה' צריכה לקחת בחשבון את קיומו של יצר הרע. הרשע מביא לסיפור את הצורך ואת המסוגלות לומר ליצר הרע לא. גם אם נפל בחלקך ארנק של דינרים, וגם אם הם מפתים ומשכנעים, צריך אתה לעמוד כנגד המשיכה הטבעית לקחתם. צריך אתה לומר 'לא' לבחירה של הרשע.

האדם השלישי מביא אל הסיפור שלנו את הגישה האמיתית, הלוקחת בחשבון את שתי הנטיות גם יחד: ראשית הוא מתמודד. הוא מעלה את שתי האפשרויות. הוא לוקח בחשבון שייתכן שיעמוד בניסיון אבל ייתכן גם שלא. יתר על כן, הוא איננו מאמין בעצמו. כיוון שהוא מכיר את הנטיות השונות המתרוצצות בלבו, הוא לוקח בחשבון את האפשרות שייכשל. זהו החכם; הוא אנושי, מודע לעצמו, והוא איננו יודע איך יעמוד בניסיון.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il