ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
הדבר הזכיר לי שני סיפורים, שנראים במבט ראשון כמסופרים על שני אנשים שונים בתכלית.
הסיפור הראשון הוא על דוד, בחור שגדל במונטריאול, במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. לאחר שגדל והגיע לגיל נישואין הוא נשא את רחל. הוא לא נשאה כדת משה וישראל אלא בנישואין אזרחיים. לאחר כמה שנים שהיו נשואים ונולד להם בן זכר, החליטו בני הזוג להינשא כדת משה וישראל. כשהגיעו לרב כדי להינשא התגלתה בעיה חמורה. דוד הוא כהן. לרחל יש אמא יהודייה. אך הצרה הגדולה היא שאבא שלה הוא נוכרי. השאלה הופנתה לרב חשוב. הרב השיב כי אין מה לעשות, אי אפשר להשיא אותם. יש מחלוקת בין הראשונים בנוגע לשאלה זו, אבל נפסק להלכה שאסור לכהן לישא יהודייה שאביה נוכרי. רק בדיעבד כשכבר נשאה, לא צריך לגרשה. במקרה הנידון, הוא לא נשאה. נישואין אזרחיים אינם נחשבים נישואין. אפילו שיש כאן מצב של שעת הדחק, שהרי יש להם בן, בכל זאת, אי אפשר להתיר להם.
הסיפור השני הוא על ראובן שגדל בניו-יורק במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. כשלמד באוניברסיטה פגש בחורה נחמדה בשם סידני. היא הייתה נוכרייה, אבל מכיוון שגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, לא היה אכפת לו כל כך. לאחר כמה שנים שכבר נולד להם ילד, החליטה סידני להתגייר. כמובן שלאחר הגיור רצתה להינשא כדת משה וישראל עם בעלה ראובן. כשבאו לרב וסיפרו את סיפורם, התלבט הרב האם אפשר להשיאם, הרי מבואר בגמרא (יבמות כד, ב) שבמקרה שיש חשש שיהודי חי חיי אישות עם נוכרייה, אסור ליהודי זה לישא את הנוכרייה אפילו לאחר גיורה. השאלה הייתה קשה ולכן הופנתה לרב חשוב. הרב התלבט קשות וניסה למצוא דרך להתיר. הרי בסופו של דבר מדובר על שעת הדחק. לאחר עיון רב הוא הגיע להחלטה שיש מקום להתיר.
רבים עשויים לחשוב שכנראה הרב של סיפור ב' הוא רב ציוני, בעל רגישות וסימפתיה כלפי הזולת. מסוג הרבנים שכאשר הם נתקלים בצער של הזולת, הם מנסים למצוא בכל דרך פתרון לבעיות ההלכתיות. לעומת זאת, יחשבו אותם אנשים, הרב של סיפור א' הוא בוודאי אחד מן הרבנים החרדיים, שאינו כל כך חושב על הזולת אלא מסתכל על כל השאלה ההלכתית בלי רגש.
אלא שלא זו האמת. שני סיפורים אלו מדברים על אותו רב. שתי השאלות שהובאו לעיל הופנו לרבנו הגדול הרב משה פיינשטיין זצ"ל (עיין שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן ה; שם, סימן כז). רבנו הגדול היה רחמן גדול, וכבר ידועים היתריו הרבים. אבל יחד עם זאת הוא היה איש אמת.
שעת הדחק
לאחר שהוצאתי לאור את הכרך השני של הספרים שלי בנושא גיור ('גר המתגייר'), אחד מתלמידיי שאל אותי האם בספר הזה אני מחמיר כמו בספרי הראשון. השבתי לו תשובה שנראית לי חשובה ביותר בהבנת פסיקת ההלכה: אני לא מחמיר וגם לא מקל, אלא פוסק כפי הנראה לעניות דעתי. דהיינו, לאחר ההתבוננות בסוגיה, בראשונים ובאחרונים אני מסיק את מסקנותיי. תפיסתי היא שמגמת הפוסק צריכה להיות גילוי דבר ה', דהיינו לגלות את האמת לאמיתה בלי מגמה להחמיר או להקל.
בכתב העת 'המעין' (גיליון נא (ד), עמ' 93) הובאו דבריו של הרב צבי פסח פראנק זצ"ל שכתב לגבי כמה פוסקים שהחמירו בעניין שביעית: "מתוך שתחילת גישתם לעיין בהלכה זו היה תחת רצונם להיות מהמחמירים דווקא, קורא אני עליהם מאמרם ז"ל על הפסוק 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' – 'ההוא בדברי תורה כתיב', ופירש רש"י: לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה, ליבך עומד להעמיד לך גירסא". מכאן אנו למדים שהרב צבי פסח פראנק זצ"ל התנגד לגישה לקבוע מהי ההלכה לפני שניגשים לעיון בשאלה הנשאלת. צריך לגשת בגישה פתוחה, בלי נטיית לב לשום כיוון.
מסופר על מורנו הגדול הרב משה פיינשטיין זצ"ל (בהקדמה לשו"ת אגרות משה, ח"ח, עמ' 31): "כאשר היה כותב תשובות לברר עניין חדש מיסודו, לא היה מחליט מראש על המסקנא שאליה הדברים יוליכו. אף שהיו לו מחשבות ראשונות לאן הדברים נוטים, השתדל תמיד לכבוש מחשבות אלה ולברר את האמת. הוא היה אומר שאסור לפסוק הלכה על פי השקפה קבועה מראש בעניין כל שהוא. הפוסק הלכה על פי השקפתו, כך שמראש אפשר לדעת מה יפסוק, היה נחשב אצלו כנוטל שוחד להטות דין".
יש שעת הדחק, והרב ינסה בכל דרך למצוא היתר. אבל מציאת ההיתר נעשית בדרך אמיתית ולא שקרית. שעת הדחק גורמת להסתכלות יותר מעמיקה בשאלה ולניסיון למצוא היתר. גם בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעות מקילות, אבל כל זאת תוך עיון אמיתי. אנחנו לא משקרים לעצמנו ולא ממציאים הלכות. התורה לא נמסרה לאדם לעשות ממנה כרצונו, אלא התורה נמסרה לחכמים שמתוך שיקול דעת ועיון אמיתי יגיעו להכרעה הלכתית.
יש כללי פסיקה בנוגע לסמיכה על דעת היחיד. ויש שסברו שבדין דאורייתא אי אפשר לסמוך על דעת יחיד. גם יש דעות שסוברות שאי אפשר לסמוך על דעת יחיד נגד רבנים אחרים, כשמדובר שהיחיד אינו משתווה בחוכמתו לרבנים האחרים. דהיינו, הם יותר גדולים בחוכמה בשיעור ניכר מאוד. כמו כן, אי אפשר לסמוך על דעת היחיד, במקרה שמדובר על הלכה שכבר הוכרעה. שהמנהג על ידי כל הפוסקים נגד הדעה המקילה הזאת. שנפסק הדבר על ידי השולחן ערוך והאחרונים כנגד הדעה המקילה הזאת (עיין בספרי 'גר המתגייר', כרך ב, "נגד המקילים ונגד המחמירים").
יש להוסיף שגם כשאנחנו באים וסומכים על דעת היחיד, משמעות הדברים היא שהפוסק רואה לנכון שיש כאן סברא אמיתית ואפשר לקבל את דברי היחיד. אך אם הפוסק רואה ומבין שאין דבריו נכונים, אין הוא יכול להתעלם מכך ולסמוך על דבריו רק בגלל רצונו להקל. וזאת הסיבה שהרב משה פיינשטיין החמיר ואסר על אף שהייתה שעת הדחק. הוא הגיע למסקנה שאי אפשר לסמוך על הדעות המקילות מסיבות שונות, כגון שנפסק להלכה במפורש בשולחן ערוך נגד שיטות אלו.
אסור לאדם לסלף את ההלכה. כשהרב מורה הלכה, הוא צריך להורות את ההלכה מתוך הבנה אמיתית שכך היא ההלכה. כך ציווה הבורא. גם הרבנים החרדים כואבים את צערם של היהודים, ומנסים בכל דרך למצוא היתר. וכאשר הם למרות כל המאמץ לא מצאו היתר, אין זה מחמת שלא הצטערו בצער הזולת, אלא מכיוון שהם אנשי אמת, הם אינם מוכנים לשנות את האמת.
אין לנו להכניס את רצונותינו לתוך התורה אלא בדיוק ההפך, עלינו לעיין בתורה ובחז"ל ודרך זה להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו. כל רב צריך לחפש את האמת. אכן, יש הבדלים בין רבנים ציוניים ובין רבנים חרדים, אבל בעניין זה אין חילוק בין רב ציוני לרב חרדי.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
