ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- לשון הרע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
אומנם כדי שהביקורת תהיה בגבולות סבירים, נקבעו כללי הגינות בסיסיים: אנשי התקשורת עוסקים רק באישים ובמוסדות שיש תועלת ציבורית בבירור המידע עליהם; על העיתונאי לבדוק את המידע שבידיו, וכן לתת למותקפים זכות להגיב; וכמובן, עומדת למותקפים הזכות לגייס עיתונאים שיסייעו להם להשיב מלחמה שערה (מעין 'היד הנעלמה' של אדם סמית).
בעקבות המאמר הקודם הגיעו הערות וקושיות חשובות. אציג כמה טענות ואנסה להתמודד עימן.
כללי לשון הרע
הטענה העיקרית היא שלפי המבואר בספר 'חפץ חיים' (כלל י, א; יד), העבודה בתקשורת כרוכה בהכרח באיסור לשון הרע. ואף שכעיקרון מותר לספר לשון הרע לתועלת, ישנם שבעה תנאים לכך, ושמירתם אינה מאפשרת קיום תקשורת חופשית. ואלו הם: א. שיראה את הדבר בעצמו או יתברר לו הדבר בוודאות. ב. שיתבונן ויבדוק היטב שאכן הבין נכון את המציאות. ג. שיוכיח תחילה את החוטא, ורק אם לא קיבל, כאשר יש תועלת בכך, מותר לספר עליו את דברי הגנות. ד. שלא יגזים או ישקר אפילו במעט. ה. שיספר את דברי הגנות לשם התועלת ולא מתוך שנאה או נקמנות. ו. אם יוכל למנוע את הנזק בלא לספר לשון הרע, אסור לספר את דברי הגנאי. ז. שייזהר שזה שהוא מדבר בגנותו לא יינזק מכך יותר מכפי המגיע לו אילו היה הדבר נבדק בבית דין.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
618 - התקשורת ועבודת העיתונאים בהלכה
619 - תקשורת חופשית ולשון הרע לתועלת
620 - בכייה לדורות
טען עוד
ההיתר לפי ההלכה
אולם נראה שכעיקרון, גם לפי המבואר בספר 'חפץ חיים' מותר לקיים תקשורת חופשית, מפני שכל התנאים עומדים על בסיס התועלת, ואם לא ניתן להשיג את התועלת על פי שבעת התנאים - כל זמן שהמטרה לתקן, גם ה'חפץ חיים' מסכים שאפשר לספר בלעדיהם.
נציג דוגמה קיצונית: ראובן שאל את שמעון אם כדאי לו לעשות עסק עם נמרוד. שמעון אינו יודע דברים ודאיים, אולם הגיעה אליו שמועה, ששלושת שותפיו הקודמים של נמרוד חוסלו וגופותיהם נטמנו ביציקות בטון של בניינים רבי־קומות. אם יספר שמועה זו, יימצא שעבר על רוב התנאים, כי השמועה אינה ודאית, והוא גם לא ניסה להוכיח את נמרוד וכו'. האם ייתכן שיהיה אסור לספר שמועה זו?
דוגמה פחות קיצונית: שלושת שותפיו הקודמים של נמרוד, שהיו עשירים גדולים, פשטו את הרגל תוך שנמרוד מכפיל בכל פעם את הונו. לפי השמועות נמרוד הונה אותם וסיבך אותם בפלילים, והם שותקים מפני שנמרוד הבטיח להם תמורת שתיקתם משכורת עד סוף חייהם. השמועות כמובן אינן מבוססות. האם ייתכן שמשום כך יהיה אסור לשמעון להזהיר את ראובן מפני נמרוד?!
דוגמה נוספת: ראובן שואל את שמעון אם כדאי לשדך את בתו לר'. שמעון סבור שר' הוא רמאי, מושחת ואלים. הבעיה ששמעון שונא את ר', וממילא לפי התנאי החמישי, שסיפור הגנות יהיה בכוונה טהורה, אסור לו לומר זאת לראובן. האם ייתכן שלפי ההלכה שמעון צריך לשתוק ולהניח לבתו של ראובן להשתדך עם ר' שהוא אולי עבריין אלים?!
כלומר, שבעת התנאים קובעים כללים עקרוניים, אבל התנאי הגובר על הכול הוא שיקול התועלת לזולת. וממילא כאשר מדובר בסיכון משמעותי לזולת - גם כשהתנאים אינם מתקיימים, יש להציל את השואל מחשש סכנה או נזק.
חיי קהילה קטנה לעומת מסגרת של מדינה
כל זה אף כשמדובר על נזק ליחיד, וקל וחומר לתקשורת, העוסקת בהצלת הציבור. אם נוסיף להעמיק בדוגמאות שהובאו בכלל י' ב'חפץ חיים', נמצא שמדובר על מסגרת של חיים בקהילה לא גדולה, שבה אין כמעט צורך לספר לשון הרע כשאין בכך ודאות, מפני שכולם מכירים את כולם, וגם בלא סיפור עובדה שאינה ודאית, בדרך כלל אנשים יודעים להיזהר מרמאים ומנצלנים. בנוסף, גם כאשר הנשאל שותק כי אינו יודע להשיב בוודאות, השואל יכול להבין משתיקתו שיש לחשוש. כמו כן, כיוון שמדובר באנשים שמכירים אישית זה את זה, האפשרות להוכיח את החוטא תחילה או למנוע את הנזק בדרכים אחרות היא אפשרות סבירה, ואין צורך להפיץ את הגנות ברבים.
אולם בימינו, בזכות אמצעי התחבורה והתקשורת, אנשים חיים במסגרות הרבה יותר גדולות. אם לא תהיה תקשורת חופשית, אנשים יוכלו לשקר ולרמות ציבור גדול מאוד שאינו מסוגל להכיר אותם אישית. ואחד האמצעים היעילים כנגדם הוא תקשורת חופשית ונשכנית. כך שלפי העיקרון הבסיסי של סיפור לשון הרע לתועלת, במסגרות רחבות יש הכרח לקיים תקשורת חושפת ומבקרת, תוך צירוף אזהרה, שהדברים שמדווחים על ידה אינם ודאיים, ורק לאחר חקירה משטרתית ובירור משפטי ניתן יהיה להגיע למידע אמין יותר. וזו אכן האמינות שהציבור מייחס לתקשורת - אמון מוגבל.
האם ראוי להפעיל תקשורת חופשית בחברה הדתית
יש טוענים כי אף שיש ערך לקיומה של תקשורת חופשית בחברה חילונית, יש להימנע מקיומה בחברה דתית. שכן בחברה דתית, כאשר יש לאדם טענה כלפי חברו או כלפי איש ציבור או מוסד, עליו להביא את טענתו בפני בית דין או רב, ולא לפרסמה בציבור. ומאחר שאסור לקיים תקשורת חופשית בחברה דתית, ממילא גם אסור לקרוא ולשמוע תחקירים שעוסקים בחברה הדתית.
טענה זו חשובה, והלוואי שהיה אפשר לפעול על פיה, אולם נראה שניתן לקיימה רק בחברה אידיאלית שבה יש לבית הדין סמכות לבדוק כל טענה, וכל החברה הדתית והחרדית על כל פלגיה מחויבת לקבל את סמכותו הבלעדית של בית הדין. אולם במצבנו הנוכחי, אין בית דין מוסכם, עד שלא מעט פעמים פלגי הציבור הדתי והחרדי פונים לערכאות כדי ליישב סכסוכים קשים. לא זו בלבד, אלא שהואיל ובציבור החרדי והדתי אין תקשורת חופשית על פי המתכונת המקובלת, יש לה תחליפים בעייתיים, בדמות מודעות רחוב או עיתונים כיתתיים שנמנעים מכל ביקורת על המקורבים ומשמיצים יריבים בהגזמה יתרה. תקשורת חופשית לא הייתה יכולה למנוע את כל הבעיות, אבל הייתה יכולה לשפר במעט את היכולת לתקנן. שכן במצב של יריבות כיתתית, הביקורת המושמעת היא גורפת, קיצונית וחד־צדדית, בלא יכולת להתמקד בבעיות אמיתיות של מינהל תקין ושחיתות אישית או מוסדית. כך יוצא שלעיתים דווקא אנשים שמחויבים יותר לערכי מוסר, אינם מצליחים להתגבר על עיוותים ציבוריים ומוסדיים, מפני חוסר בביקורת ציבורית יעילה.
הבעיה של השמרנים בכל העולם
ככלל, בעלי עמדה דתית ושמרנית נוטים לבקר תקשורת חופשית ונשכנית, מפני שהיא פוגעת בכבוד הראוי לבעלי סמכות, ומפני שהיא פרועה ולא מפוקחת. לעומת זאת, בעלי עמדות ליברליות שמאליות תומכים ברצון בתקשורת חופשית, שכן מהצד הליברלי הדוגל בחֵירות, מובן הערך של הבעת ביקורת חופשית, ומהצד השמאלי הלוחם למען שוויון, כל פגיעה בבעלי הכוח והסמכות היא דבר חיובי שאמור לקדם את השוויון. כך יוצא שהתקשורת ככלל נבנתה על ערכים של שמאל ליברלי, ומרבית העיתונאים נוטים מראש לבקר בחומרה את החוגים והאישים שמייצגים ערכי דת, לאומיות, מסורת, משפחה ושמרנות, שמבחינתם מסכנים את ערכי החופש והשוויון. התוצאה בפועל, שבכל העולם התקשורת נוטה מאוד שמאלה.
הפתרון - הבנת ערכה החיובי של התקשורת, והעמדת כלי תקשורת איכותיים ימניים ודתיים, שישתמשו בכלים הטובים של התקשורת לחיזוק הערכים החיוביים ולביקורת חריפה כאשר ערכים אלו נפגעים על ידי תנועות, מוסדות או אישים.
בעזרת ה' אקדיש מאמר נוסף לכללי המוסר הראויים לעיתונאי ולצרכן העיתונות על פי ההלכה.
לתגובות: [email protected]
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
