ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- טיולים וטרמפים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן רחל
בזמן טיול הולכים כמובן ממקום למקום, ומדי פעם רוצים לאכול – תוך כדי ההליכה או כשעושים הפסקה. האם מותר להתחיל לאכול במקום אחד ולהמשיך במקום אחר? מתי מברכים על שתייה – האם מספיק לברך פעם אחת בהתחלה או שצריך לברך ברכה חדשה על כל שתייה ושתייה? ומה לגבי ברכה אחרונה?
תשובה
שינוי מקום במהלך האכילה
הגמרא (פסחים קא)דנה באדם שהתחיל לאכול במקום אחד, ובאמצע הסעודה שינה את מקומו ועבר למקום אחר. הגמרא קובעת ש"שינוי מקום – צריך לברך", דהיינו מי שמשנה את מקומו
באמצע האכילה צריך לברך שוב על המאכל. ניתן להציע שני הסברים עקרוניים לדין זה: 1 .היציאה למקום חדש גורמת להיסח דעת, ולכן היא מצריכה ברכה נוספת. 2 .חז"ל קבעו שברכה חלה רק על הסעודה הנוכחית. ברגע שאדם משנה את מקומו ועוקר את הסעודה, ושוב לא ניתן לייחס את הברכה לאכילה וממילא צריך לברך פעם נוספת. מסוגיית הגמרא והראשונים עולה שלשאלה זו יש שתי נפקא מינות עיקריות:
1 .על אילו מאכלים צריך לברך פעם נוספת: אם המחייב בברכה נוספת הוא עקירת הסעודה (טעם ב‘) לכאורה החובה לברך ברכה נוספת קיימת בכל סוגי המאכלים )וזו דעת רב ששת בגמרא שם, וכך פוסקים הרמב"ם (ברכות פ"ד ה"ג) ועוד ראשונים. אך אם המחייב בברכה נוספת הוא היסח הדעת (טעם א‘) ניתן לטעון שאדם מסיח את דעתו רק ממאכלים ’פשוטים‘, ולא מלחם או מזונות, וממילא על דברים כאלו אין צריכים לברך שוב ברכה ראשונה )וזו דעת רב חסדא בגמרא שם, וכך פוסקים הרא"ש (פסחים פ"י ס"ו)ועוד ראשונים. 2 .האם צריך לברך ברכה אחרונה על הסעודה שהסתיימה: אם המחייב בברכה נוספת הוא עקירת
הסעודה טעם ב‘( מסתבר ששינוי המקום מסיים את הסעודה הראשונה ולכן צריך לברך תחילה ברכה אחרונה על הסעודה הראשונה, ואז לברך ברכה ראשונה על הסעודה החדשה )וכן דעת הרמב"ם (שם)ועוד. אך אם המחייב הוא היסח הדעת טעם א‘(, מסתבר שצריך לברך רק ברכה ראשונה, כי היסח הדעת לא מחייב ברכה אחרונה )וכן דעת הרא"ש (שם)ועוד.להלכה פוסק הרמ"א (או"ח קע"ח, א-ב)כדעת הרא"ש, ששינוי מקום מחייב רק ברכה ראשונה, ורק במאכלים שאינם לחם או מזונות. ואמנם השולחן ערוך פוסק אחרת, אולם למעשה רוב הספרדים נוהגים אף הם כפסיקת הרמ"א, מסיבות שונות )בן איש חי, בהעלותך, (ב; כף החיים, ס"ק יד; ילקוט יוסף קע"ח, א )פרט לבעיה של חיוב ברכה נוספת, שינוי מקום בסעודה עלול לגרום לשכוח לברך ברכה אחרונה,ולכן לכתחילה יש להימנע מכך (רמ"א שם). אך בעיה זו ניתן לפתור בכמה דרכים: א. אם יוצא על מנת לחזור תוך כמה דקות אין חשש שישכח )משנ"ב ס"ק לד(. ב. אם מלכתחילה מתכוון לשנות את מקומו במהלך האכילה יכול לשנות (משנ"ב ס"ק יא). ג. אם לוקח איתו את האוכל אין חשש שישכח לברך כף החיים ס"ק א).
לסיכום
מי שאוכל לחם או מזונות )יותר מכזית(, לכתחילה לא ישנה את מקומו כדי שלא ישכח לברך אלא אם יוצא לכמה דקות, או שהתכוון מלכתחילה לשנות את מקומו, או שלוקח איתו
אוכל. ואם שינה את מקומו אינו חוזר ומברך. מי שאוכל מאכלים שמברכים עליהם "בורא נפשות" לא ישנה את מקומו, ואם שינה את מקומו צריך לחזור ולברך עליהם ברכה ראשונה במקום החדש. אז מה עושים בטיול? לאור האמור יוצא לכאורה שמי שהולך לטייל ורוצה לשתות מים במקומות שונים במהלך הטיול,צריך בכל פעם לברך ברכה ראשונה לפני השתייה וברכה אחרונה לאחריה. אך עדיין יש מקום לעיין בדבר לאור השאלה – מה נחשב שינוי מקום? כל זמן שאדם אוכל תחת אותה קורת גג, הרי שגם אם ישנה את מקומו הוא נחשב כמי שנמצא באותו מקום ואינו מברך פעם נוספת. אך מה הדין כאשר אדם אוכל בשטח? הירושלמי (ברכות פ"ו ה"ח)אומר שבשטח פתוח, כל שינוי מקום של יותר מארבע אמות כ2 מטרים נחשב שינוי מקום המחייב לברך פעם נוספת, וכך נפסק בשולחן ערוך )קע"ח, ב(. אך כל זה בתנאי שכבר לא רואה את מקומו הראשון, אבל אם רואה את מקום אכילתו הראשון אינו צריך לברך גם אם המרחק גדול (משנ"ב שם ס"ק מב; קפ"ד, ס"ק ב).פרט לכך, כל דין שינוי מקום קיים כאשר היה מקום שבו נקבעה האכילה הראשונה, ואחר כך
התרחש שינוי מקום. אך כאשר מלכתחילה לא הייתה שום קביעת מקום, אלא האדם אכל תוך כדי הליכה ממקום למקום, הרי שלא צריך לברך פעם נוספת על האכילה, שהרי כלל אין כאן "שינוי מקום" (שולחן ערוך שם, ד; משנ"ב ס"ק מב) לכן, מי שרוצה לאכול ולשתות במהלך הטיול, יברך על האכילה הראשונה ויתכוון שברכה זו תחול על כל מה שיאכל וישתה במשך הטיול, וכיוון שמתחילה אינו קובע את מקומו למקום מסוים, אינו צריך לברך פעם נוספת על האכילה והשתייה במהלך הטיול. אולם, ראוי לנהוג כך רק כאשר שותה לעיתים קרובות. כאשר ישנו חשש שתעבור חצי שעה בין השתיות, עדיף לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל שתייה ושתייה, כיוון שנראה שהברכה הקודמת כבר לא תחול. מי שרק שותה במהלך ההליכה, ועושה עצירה מסודרת במהלך הטיול לארוחה, יברך על האכילה במקום שעצר ברכה ראשונה ואחרונה, ואם לאחר שהמשיך בדרכו הוא רוצה פעם נוספת לאכול או לשתות – יברך על אכילה ושתייה אלו.
ברכה אחרונה
עד כה עסקנו בברכה הראשונה שלפני האכילה או השתייה. את הברכה האחרונה יש לברך לאחר הפעם האחרונה שאכל או שתה, אך יש לשים לב שהוא אכן התחייב בברכה אחרונה. כדי להתחייב בברכה אחרונה צריכים להצטרף שני גורמים: הכמות, ומשך זמן אכילת הכמות. לגבי אכילה, צריך לאכול כזית 28 סמ"ק, גודל של קופסת גפרורים בתוך פרק זמן של "כדי אכילת פרס", דהיינו 4 דקות לעניין זה, אף שלעניין יום הכיפורים מחמירים יותר. לגבי שתייה, כדי להתחייב בברכה אחרונה צריך לשתות ברציפות שיעור רביעית 86 סמ"ק.
סיכום
מי שרוצה לאכול ולשתות במהלך הטיול במרווחים של פחות מחצי שעה בין שתייה לשתייה, יברך על האכילה הראשונה ויתכוון שברכה זו תחול על כל מה שיאכל וישתה במשך הטיול, ולאחר השתיה האחרונה יברך ברכה אחרונה ואם רוצה לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל אכילה ושתייה – יכול לנהוג כך. אם מתכוון לשתות במרווחים של יותר מחצי שעה, יברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל אכילה ושתייה. אם בירך פעם אחת בתחילת הטיול, כי חשב שישתה לעיתים קרובות, ובפועל עברה יותר מחצי שעה בין אכילה ושתייה לאכילה ושתייה, לא יברך פעם נוספת על האכילה או השתייה. טעם הדבר: ברכה אחרונה תלויה בשיעור עיכול, וממילא כנראה שהברכה האחרונה שיברך לא תועיל לאכילה הראשונה (אך כמובן שצריך לברך ברכה אחרונה על האכילה השנייה). ברכה ראשונה תלויה בהיסח דעת, וכיוון שהתכוון להמשיך לאכול או לשתות, אזי אפילו אם חלפו כמה שעות יכול לאכול או לשתות על סמך אותה ברכה. לכן לא יברך שוב ברכה ראשונה ובסוף יברך ברכה אחת אחרונה. אמנם אם אכל מזונות באכילה זו, ובהמשך הטיול הוא מתכוון לאכול חטיף מזונות, יכול עקרונית לסמוך על הברכה שבירך בעצירה אך טוב יותר שיברך ברכה אחרונה בסיום העצירה, כדי שלא ישכח לברך, ואם אחר כך ירצה לאכול חטיף מזונות יברך עליו בנפרד.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.










