ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים.. את אלהיהם.. ונתצתם את מזבחותם, ושברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש, ופסילי אלהיהם תגדעון, ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" (דברים יב, ב-ג)
"אבד תאבדון" – פירש רש"י אבד, ואחר כך תאבדון. מכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה (ע"ז מה:).
" ואבדתם את שמם" – פירש רש"י לכנות להם שם לגנאי, 'בית גליא' (גבוה) קורין לה 'בית כריא' (מלשון כורה שוחה). 'עין כל' (עינים לכל) 'עין קוץ' (קוצים בעינים) (ע"ז מו.).
מצוה לאבד עבודה זרה ומשמשיה - שנצטוינו לאבד בתי העבודה זרה כולם בכל מיני אבוד, בשברון, ובשריפה, בהריסה, ובכריתה, כל מין במה שראוי לו, כלומר, במה שיהיה יותר משחית וממהר בחורבנו, והכונה שלא נניח רושם לעבודה זרה.. משרשי המצוה, למחות שם עבודה זרה וכל זכרה מן העולם.. (ספר החינוך מצווה תלו).
אדם בן זמננו המתבונן במצוה זו עומד ותמה. גם אם הוא מבין שדמוקרטיה, פלורליזם, הכלה, וקבלת האחר לא תמיד עולות בקנה אחד עם השקפת התורה, וודאי שלא מצדיקות כל דבר השחתה, וגם אם הוא מבין שעבודה זרה היא עבירה חמורה מאוד, אחת משלושת העבירות שיהרג ואל יעבור, בכל זאת... אפשר לאסור את העבודה זרה בחוק, אפשר גם להורות לאנשי החוק להוציא צו סגירה לבתי עבודה זרה, אולי אפילו להחרים ולהשליך לאשפה את העבודה זרה, אבל מכאן ועד שברון, שריפה, הריסה, כריתה, לשרש אחריה שוב ושוב, לכנות לה שם גנאי? עד כדי כך? התנהגות כזאת משדרת לכאורה פאניקה וחוסר ביטחון בדרכנו. האם אין האמונה הברורה שלנו בה' אחד חזקה דיה מבלי שנפעל באגרסיביות כזאת של זריעת הרס וחורבן?
"כי תשמע באחת עריך.. יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים.. הכה תכה את ישבי העיר ההיא לפי חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב.. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה.. והיתה תל עולם לא תבנה עוד.. ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יג-יח).
מצות שריפת עיר הנדחת וכל אשר בה - להכות את יושבי העיר לפי חרב, ולשרוף את העיר ואת כל אשר בה באש. ועיר הנדחת נקראת עיר מישראל שנדחו על ידי אנשים בני בליעל לצאת מתחת כנפי השכינה, וילכו אחרי שרירות לבם הרע לעבוד עבודה זרה, ועל זה נאמר (דברים יג, יז) "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה". שורש מצוה זו ידוע הוא, שאנשים רעים וחטאים כאלה, שהסכימו יחד הסכמה רעה ונמאסת כזו, ראוי למחות שמם ולאבד זכרם מן העולם, ולא ישאר בעולם מקום זכר להם כלל, ואין להם כליון חרוץ יותר מן השרפה (ספר החינוך מצוה תסד).
לשרוף עיר שלמה באש על אנשיה??? איך ניתן להבין זאת, הלא אפילו בשעת כעסו הקדוש ברוך הוא זוכר את הרחמים (פסחים פז:)? וכי כך מסוגלים לנהוג בני אומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים (יבמות עט.)? ולא די בכך אלא שהתורה גם אוסרת לבנות את העיר הנדחת לעולם, ואוסרת להנות ולקחת דבר מממון עיר הנדחת, עד כדי כך?
האמת היא, שהשאלות הללו מראות בעיקר את המרחק הגדול בין העולם בו אנו חיים, הגלות הרוחנית בה אנו חיים, לבין השקפת התורה שהיא החיים עם המציאות האמיתית.
" וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, א-ב). הקדוש ברוך הוא נתגלה לעם ישראל בכבודו ובעצמו בהר סיני, במעמד הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, והוא בחר לומר לנו בעצמו באופן ישיר שתי מצוות בלבד. מה היו אותן שתי מצוות? "אנכי" ו"לא יהיה לך".
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר "אנכי ה' אלהיך", וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", וכופר בעיקר, שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו (רמב"ם הל' יסודי התורה א, א, ו).
כאשר אדם חי באמת באמונה חושית על פי השקפת התורה, ומבין שכל מציאותנו מבוססת על האמונה בה' והריחוק מעבודה זרה, הוא מבין שעם הקדוש ברוך הוא יש חיי נצח, ויש חיים מלאי משמעות בעולם הזה, ובלי הקדוש ברוך הוא אין חיי נצח, והחיים בעולם הזה אינם שווים כקליפת השום, הם חושך גמור. ומשכך, הרי עבודה זרה היא הדבר ההרסני ביותר לכל האנושות, אין נשק קטלני יותר מעבודה זרה, אין מחלה נוראה יותר מעבודה זרה, עובדי ומפיצי עבודה זרה גורמים, הרס, חורבן ואבדון לעצמם ולכל סביבתם, הם מהווים איום אמיתי על האנושות. וכאשר עומדים מול איום כזה, אין רחמנות גדולה יותר מהסרת האיום, מהגנה מפני האיום. הרס עבודה זרה לא מצטלם טוב, כמו שהשמדת בעלי חיים מפיצי מחלות לא מצטלם טוב. שריפת עיר הנדחת לא מצטלמת טוב בדיוק כפי שהפצצת עיר מלאה במחבלים וכלי נשק המאיימים על שלום העולם אינה מצטלמת טוב. אבל האמת צריכה להאמר, אין רחמים גדולים יותר מאשר הסרת האיום על שלום האנושות. התורה דורשת מאיתנו צעדים קיצוניים על מנת להגן על העולם מפני האיום הגדול ביותר.
מצוות אלו אינן נוהגות אלא רק בזמן שישראל על אדמתן, ובית דין הגדול של שבעים ואחד במקומן. אבל בזמן הזה, בעולם בו אנו חיים, אסור לנהוג באופן הזה, משום שזה יוביל לתוצאה ההפוכה מכוונת התורה, כדברי החזון איש על ההלכה שמורידין לבור ולא מעלין עובדי כוכבים ומומרים. וזה לשונו: ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם, ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה, אלא הוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות חס ושלום, וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת (חזון איש יורה דעה סימן ב ס"ק טז).
במצוות אלו מחדירה בנו התורה הקדושה את יסוד היסודות ועמוד החכמות שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ולעיקר זה עלינו להחזיר את אחינו התועים בעבותות אהבה, להעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת, ולתקן את כל העולם במלכות ש-די.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.












