ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- וזאת הברכה
כיוצא בדבר, מספרים על הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, שלא זכה לפרי בטן, אולם היה אומר לתלמידי הישיבה: "הרי יודעים אתם שאין לי ילדים, ואתם ילדי". פעם אחת, כשהיה בבית החולים, עברה מוכרת ממתקים אחת שלא הכירה אותו, ושאלה אותו אם יש לו בנים ונכדים, והוא ענה: 'הו ודאי'. איפה הם גרים? "בקריית משה, ובעוד הרבה מקומות"...
נקודה זו, שבה גדול מישראל רואה את תלמידיו ואת מפעליו הרוחניים, כילדיו, יכולה להאיר באור מיוחד את פטירת משה רבינו וחתימת התורה, ולחדד לנו נקודה בעבודת ה' של שמחת תורה.
בסוף פרשת האזינו (לב, מט –נ), מצטווה משה על פטירתו: "עלה אל... הר נבו...וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה. ומות בהר... והאסף אל עמיך כאשר מת אהרון אחיך... ויאסף אל עמיו".
רש"י במקום מדקדק בלשון הציווי, ומבאר: "כאשר מת אהרן אחיך - באותה מיתה שראית וחמדת אותה, שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון והלבישו לאלעזר וכן שני וכן שלישי וראה בנו בכבודו. אמר לו משה אהרן אחי עלה למטה, ועלה. פשוט ידיך, ופשט. פשוט רגליך, ופשט. עצום עיניך, ועצם. קמוץ פיך, וקמץ והלך לו. אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו".
ולכאורה, דברי רש"י הם תמוהים. רש"י מציין שמשה זכה לאותה מיתה שלה זכה אהרון, והוא אף מציין את מעלותיה העצומות של מיתת אהרון. אהרון זכה לשני דברים, האחד – שראה את בנו יורש את וממשיך אותו ככהן גדול, דבר שמתבטא בכך שכחלק מתהליך פטירת אהרון, אלעזר לובש את בגדיו. השני – אהרון זכה למיתת נשיקה.
ועל כך קשה מאוד, אמנם משה זוכה כאהרון למיתת נשיקה, אולם הוא לא זוכה לראות את בנו יורש אותו כמנהיג העם. יתר על כן, לכאורה הכתוב מדגיש בעיקר את המעלה והזכות שאהרון זכה ליורש, שהרי כתוב כאן "כאשר מת אהרון... ויאסף אל עמיו", והביטוי להאסף אל העם, משמעותו שאמנם האדם באופן אישי נפטר, אך יש לו המשכיות בעם ישראל, ולכן הוא רק נאסף אל עמיו. ולכאורה משה לא זכה לכך?
ובאמת, התמיהה גדלה פעם נוספת, שהרי מצאנו שרש"י (במדבר כז, טז) מביא מהמדרש שמשה רצה שבניו יירשו את גדולתו, אך ה' ביכר את יהושע.
ואמנם, אפשר להידחק ולתרץ, שכיוון שיהושע היה תלמידו של משה, ותלמידו של אדם חשוב כבנו, הרי שמשה ראה ביהושע את בנו היורש את כבודו, וכפי שמצאנו ברש"י (לא, כט) ש"תלמידו של אדם חשוב עליו כגופו, כל זמן שיהושע חי היה נראה למשה שהוא חי", אך דומה שתירוץ זה לא מספיק, כפי שראינו לעיל שמשה רצה בתחילה שבנו יירשנו.
ונראה שהתירוץ גנוז בעיון בסיפור פטירת משה בסוף וזאת הברכה. התורה מספרת שמשה אכן קיים את הציווי שהצטווה עליו בסוף פרשת האזינו, עלה להר נבו כדי למות, ושם הראהו ה' "את כל הארץ, את הגלעד עד דן... עד הים האחרון...".
רש"י שם (לד) מבאר שבראיית הארץ, ראה משה גם את כל המאורעות שעתידים לקרות לישראל בארץ. "הראהו ארצם בשלוותה ובחורבנה... אל תקרי הים האחרון, אלא היום האחרון. הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים".
בעצם, כאן הראה ה' למשה את בניו יורשים את כבודו. משה אינו נשמה פרטית או כללית, בעלת תפקיד כזה או אחר, שממשיכיו הם בניו. נשמת משה היא נשמת כלל ישראל, שהרי שקול משה כנגד 60 ריבוא. לפיכך, מי שיורשים אותו הם כל עם ישראל. ולכן, לפני שמשה נפטר, הרי כרועה נאמן, עליו לראות את אשר יארע לעם ישראל בכל הדורות. כולם, כל הדורות, הם בניו.
לכן, כדי שמשה יזכה למות כמיתת אהרון, עליו לראות את כל מאורעות ישראל, ובכך הוא נאסף אל עמיו.
וכבר אמרו גדולי ישראל, שבשעה שגדול מישראל נפטר, הרי מידותיו הטובות הם הפקר, וזו שעה גדולה שבה כל אחד יכול לבוא ולזכות בהם. משה הוא האיש שקיבל תורה בשביל כלל ישראל, לכן לימוד התורה הוא כביכול ללבוש את מורשתו של משה, "זכרו תורת משה עבדי".
ואף, שמחת תורה, הוא יום שבו משה פושט את בגדיו, וככל שאנו שמחים עם התורה יותר ויותר, הרי בכך אנו לובשים את בגדי משה, וזוכים בירושתו.
והשנה, עלינו להוסיף במיוחד בשמחת התורה, מי שלא יכול בריקודים – הרי בשמחה פנימית, וודאי יאמר ה' (ככתוב בזוהר הקדוש), כשיושבים ישראל ועוסקים בשמחת התורה, הקב"ה אומר לפמליה שלו – ראו בני חביבי, ששוכחים את הצער שלהם ועוסקים בשמחה שלי!
וה' יאמר למלאך המשחית הרף, ויגאלנו וישמחנו בשמחה שלימה!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
