- משפחה חברה ומדינה
- דמוקרטיה
- ספריה
- ד - בעקבות עמונה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל
ימים קשים של משטמה, חורבן ואובדן דרך עוברים עתה על מדינת ישראל. כל הערכים הפשוטים שביסודה של הציונות ותקומתה של מדינת ישראל נרמסים ברגל גסה בראש כל חוצות, הגרועים שבשונאי ישראל, ראשי הקנאים לחורבנה, הרימו ראש, וההפקרות הביטחונית המוסיפה והולכת נחשבת בלתי נמנעת. בטענה הנדושה, שכל דבר שנקבע בהליך דמוקרטי כביכול, הוא מוצדק ומחויב, מצדיקים ומחייבים אף את החרבת יישוביה המפוארים של ארצנו, ואת הפוגרום הברברי המחריד באחים יקרים, גדולי נאמניה של האומה, מקדשי השם המוסרים נפשם לגאולת ארצה ויישובה. ההטפות השדופות שכל הנקבע בהליך דמוקרטי – יש לציית לו באש ובמים, בכל מחיר וללא הבחנה במשמעותו המוסרית-ערכית, באו לכאורה להגן על הדמוקרטיה ולהוסיף לה חוסן, ואולם דווקא דרך זו, של ההתעלמות מחותמה הערכי-מוסרי, שוללת את זכות קיומה ועלולה להביא לחורבנה. ברוח מעוותת זו נוהגים היום הרבה מחנכים, משפטנים, פוליטיקאים ועוד כיוצא בהם, שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, תוך התנכרות להגדרת תחומה לאור משמעותה הערכית-מוסרית.
על משמעותה של הדמוקרטיה יש לעמוד לאור חשבון הנפש המוסרי שהביא לכינונה ולהצטרפות אליה. כל אחד מהחוברים למחויבות הדמוקרטית דן עם עצמו כך: יש לי משאלות לב המיוחדות לי, ואולם בסיטואציה שבה אני חי עלי להוסיף את הצורך והחיוב לחיות ולהשתתף עם זולתי, עלי להקשיב לקולו של הכלל ולהגביל מעשית את הוצאתן לפועל של חלק ממשאלות לבי הראשוניות בהתאם לקביעות הדמוקרטיות, משום שלדעתי, כאן, כך ראוי יותר. ויש להטעים שאין בהכרח בדרך זו התנכרות לערך מסוים, בכך שאין עושים את המתחייב ממנו כשהוא לעצמו, אלא אדרבא, המסקנה הסופית של החשבון הכולל היא הקובעת את מקום יישומו והוצאתו אל הפועל של כל אחד מן הערכים, ומאידך יישום ערך שלא במקום הראוי לו משמעותו עיוות אותו ערך וחילולו. ועל-פי אותו עקרון עצמו, כשם שהחשבון הכללי מגביל את תחום המתחייב מערכים שונים כשהם לעצמם, מתוך התייחסות לקולו של הכלל, כך באותה מידה עליו לקבוע את תחומה הלגיטימי של הדמוקרטיה. "אל תהי מפליג לכל דבר", ש"אין לך דבר שאין לו מקום" (אבות פרק ד). בהקשר זה כדאי להזכיר את דברי מרן הרב קוק זצ"ל ב"עולת ראיה", על פרשת העקדה, שכתב שדווקא בכבישת רחמיו מפני ציווי הבורא לאורה של יראת שמים, העלה אברהם אבינו את הרחמים אל רום מעלתם.
שמירת תחומו של המהלך הדמוקרטי
כללו של דבר, אדם באמונתו יחיה, וכל מעשיו נובעים ממשמעותם המוסרית לגביו. כל הכרעה מעשית שאליה יגיע מתוך חשבון הנפש המוסרי הכולל, היא הינה הכרעתו הסופית השלמה, ודווקא לאורה מקבלים כל ערכיו את משמעותם האידיאלית. המתחייב מכל ערך כשהוא לעצמו, ובכלל זה המתחייב לכאורה ללא הזדקקות לקולו של הכלל, הוא בעל תוכן חלקי, ולכן אינו מוסרי לגביו. המסקנה הכוללת היא המחייבת את הדמוקרטיה, ועל כן היא גם קובעת את תחומיה. על הפרט להקפיד שההליך הדמוקרטי ישרת בעקביות את המטרות שהצדיקו וחייבו אותו, ולא לאפשר לו לכלי לקום על יוצרו. עליו לשמור מכל משמר שיקבע ויחייב רק במסגרת התחום שבו יש לו זכות קיום ויש בו חיוב, ושלא תהא לו נחלה בלי מצרים. אוי לו לאדם שיקבל על עצמו את הקביעות הדמוקרטיות ללא הבחנה, מתוך תחושה שיש לו מחויבות מוחלטת לכך, משום שזוהי דרך של הינתקות הרת סכנות מן המחויבות המוסרית מחד, ושל שלילת חותמה הערכי-מוסרי של הדמוקרטיה מאידך.
כאשר אין מציבים גבול לאפשרותה של הדמוקרטיה להכריע, כשהחשבון המוסרי שחייב את ייסודה, שהוא תוכן עניינה, שוב אינו קובע, והולכים אחר כל שתקבע בעיניים עצומות, ניתנת בידה אף הזכות לרמוס ללא הבחנה את כל אותם ערכים שהביאו לכינונה, ואף החלטה שלה לחיסול עצמי תחייב ללא עוררין. לדעתי דומה היא עקרונית דרך זו של הדבקות העיוורת בדמוקרטיה ליסודותיו המגונים של הפשיזם. ואמנם כבר היו דברים מעולם – לאחר שהיטלר עלה לשלטון בהליכים דמוקרטיים, הוא הביא באותה דרך לביטול מוחלט של הדמוקרטיה. לצערנו אף במדינת ישראל של ימינו אלה אנו רואים התרחשות דומה. בית המשפט העליון, שנועד ליישם את החקיקה הדמוקרטית שקבעו נבחרי העם בכנסת, כדי לקיים את קביעותיו של ההליך הדמוקרטי, שם עצמו בהליך דמוקרטי מעל בית המחוקקים, ונטל לידיו סמכויות של דיקטטור המחייב את הציבור על-פי אמות המידה המוסריות והפוליטיות שלו, אף כשהן בניגוד מוחלט לנורמות המוסריות שקבע הציבור בהליך דמוקרטי. וכדי לבסס דיקטטורה זו, עושה בית משפט זה הכול כדי שיתמנו בו רק שופטים הנאמנים להשקפותיהם הפוליטיות והמוסריות של חבריו. הצדקה לדרך זו, של מספח תחת משפט, מנומקת חדשים לבקרים, בטענה האבסורדית והפרדוכסלית, שכך מחייבת הדמוקרטיה.
משמעות מיוחדת נודעת לשאלה זו אצלנו במדינת ישראל, שהאידיאולוגיות הציוניות הן אלו שהביאו להקמתה. הדמוקרטיה באה לסדר ולאפשר לפחות עתה, לפי שעה, את חיינו המשותפים בארץ, ולהגשים באמצעותה את המתחייב מן הרעיון הציוני. אם נתעלם מהאידיאולוגיה הציונית ונלך כסומא בארובה אחר הקביעות הדמוקרטיות, אף החלטה על חיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ציונית צריכה לחייב. וכמו אותה מסקנה שבסיפורו של הזז, "הדרשה" – "במקום בו מתחילה הציונות נגמרת היהדות" – הנובעת מאובדן תוכן נשמתה של הציונות ויסוד קיומה, כך, באותה דרך בדיוק, תביא אותנו דרך הדמוקרטיה כביכול, העיוורת הזו, למסקנה שבמקום שמתחילה הדמוקרטיה במדינת ישראל, נגמרת הציונות. על כן אף בזה צריכה להיות אותה התייחסות שתיארנו. אף כאן עלינו לשמור מכל משמר, לעולם, את אותו צפוֹן ערכי שלאורו אנו חיים, פועלים ועושים. לאורו נקבע את תחומה של הדמוקרטיה, שתבוא לתקן ולא לעוות. כל זאת למרות שיש בכך בעייתיות לא מעטה לנוכח העובדה שבשאלה היסודית, מהי ציונות, ישנו לפי שעה מגוון רחב של דעות, ומשום כך נחלקות הדעות בהתייחסות לקביעות מרובות של הדמוקרטיה הישראלית, אם אין בהן משום בגידה ברעיון הציוני וקימת הכלי על יוצרו.
צבא הממשלה
בתפיסת משמעות קולו של הכלל שבחשבון הנפש שתיארנו יש דעות שונות, בהתאם לתפיסת תוכן מושג הציבור והאומה בישראל, ובהתאם לכך תיקבע משמעות הדמוקרטיה שבהגשמה הציונית, לתחומיה. יש להטעים את ההבדל היסודי שבין משמעותו הערכית של הכלל בכל אומה ולשון, לבין זו שבישראל לאורה של תורת ישראל. באומות אחרות אין בתוכן המעמיד של הציבור והמדינה יותר מאשר היותם אמצעים לקיומם של היחידים. אצלם הערך המנסר בחלל עולמם הלאומי והמדיני - היחיד, קיומו וטובתו, ואין למדינה או לאומה כל משמעות ערכית. בישראל, לעומת זאת, הציבור והמדינה, הנם חלק בלתי נפרד מן המסכת הערכית-מוסרית שלו, המיוסדת על תפיסתם הרוחנית-תורנית, ולכן, האומה והמדינה הינם אידיאלים מוסריים נעלים. מתוך כל זה נגזרות משאלות הלב הלאומיות והציוניות, ועמם חשבונות הנפש של ההתייחסות לדמוקרטיה.
מכל זה נגזרת גם ההתייחסות לפקודות הצבא, שאף שהציות להן הנו יסוד ותנאי לקיומו ולתפקודו, עם כל זה צייתנות עיוורת משמעותה הינתקות מדרך המוסר ושלילת חותמו המוסרי-ערכי של הצבא.
מחרידה עד למאוד תשובתו של הרמטכ"ל שכשנשאל אם גירושם של אחינו חלוצי גוש-קטיף הוא מוסרי, השיב שכל מה שמעסיק אותו הוא כיצד לבצע גירוש זה, ואין זה מעניינו אם הוא מוצדק או לאו. בדומה לכך טען מפקד אוגדה, ממפקדי קלגסי הגירוש, שלדעתו אמנם גירוש זה אינו מוסרי, ואולם הוא מבצעו משום שממשלת ישראל החליטה לבצעו. תשובות אלו מזכירות סגנון דומה באיטליה בימים אפלים. יש בכך השפלה איומה של צה"ל, שבעבר נחשב צבא העם. באטימות זו נעוץ אובדן הדרך הנורא שבו נתונה מדינת ישראל. כלים שנוצרו לצורך קיומה, כדמוקרטיה, מערכת המשפט, מערכת הביטחון ועוד, קמו על יוצרם כמחלה אוטו-אימונית איומה המאיימת על קיומה. כך התפתחה קרקע פורייה לשחיתות השלטונית האוכלת בנו בכל פה. בעטיה נוצר גם השסע המחריד בעם, שרבים מוסיפים עוד לטפחו ולהרחיבו. מלבד הגירוש האכזרי של אחינו היקרים בידי אחיהם בני עמנו, והחורבן הנורא שהמיטו עליהם, שאין להם אח ורע בכל עם ולשון, זועקת עד לב השמים ההתנכרות האיומה חסרת הפשר למגורשים, המעולים שבבניה בוניה של ארץ חמדת אבות, שמסרו נפשם על גאולתה בשליחותו של העם. כך גם הידרדרה ממשלת ישראל לשפל הנורא של ביצוע הפוגרום הברברי בעמונה, בשם הדמוקרטיה כביכול.
עלינו לעשות הכול כדי להעלות בימי חושך ואפלה אלו את אור הקודש של לאומיותו המיוחדת של עמנו, כדי להאיר את דרכנו ואת תחומה הלגיטימי של הדמוקרטיה, על-מנת שתוסיף תיקון ותימנע מחורבן. דווקא קביעת גבולותיה הערכיים והכרתם, דווקא היא תעניק לה חותם של מוסר, ואיתו חיים. מאידך, ההתעלמות מגבולותיה המוסריים, מתוך מחשבה להעניק לה יתר תוקף ועמדה, היא זו שבסופו של דבר עלולה להביא לחורבנה מחמת היעדר כל חיוב מוסרי לקיומה.
יש ששאלו מה פשר הקדמת מסכת גיטין למסכת קידושין בסדר הש"ס, שהרי הקידושין קודמים הם לגט. ואולם נראה לי שיש בכך רעיון עמוק ואמיתי. כשאדם בא לשאת אישה והוא יודע שמעשה זה הוא בר התרה אם נישואין אלו לא יעלו יפה, הוא מודע מראש שקידושיו אינם קתוליים, אלא מוגבלים לתחום של תפקוד נאות. בהתאם לכך עומד מעשה הקידושין הזה על משמעותו האידיאלית, ומשום כך הוא מחייבו ועושהו. כעין זה הוא העיקרון של "נישואיו" של הפרט עם המערכת הדמוקרטית, שרק מתוך הכרת גבולותיה הוא מתייחס אליה כאידיאל, ולא כאל נפילה לבור עמוק שורץ נחשים ועקרבים שאין ממנו מוצא.
--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
למה צריך את ארץ ישראל?
איך התפילה מקשרת אותנו לקב"ה?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
למה ללמוד גמרא?
משמעות המילים והדיבור שלנו